כשמדובר בניהול שיח בקונפליקט חשוב לזכור שרובנו בארץ לא ממש יודעים לעשות זאת. אין לנו תרבות של ניהול שיח בנושאי קונפליקט, כי אם יותר תרבות של "מונולוג ומאבק", שלוקחים לכיוונים של שיח אלים באופן מוחצן, שיח אלים סמוי ושקט שמתפוצץ לבסוף ומתפרץ וכן מוביל לעיתים לניתוק חוט התקשורת.
מחד - זה לגיטימי לאחר יותר מ-70 שנה לבדוק את מערכת המשפט והדבר מבורך.
מאידך - השאלה היא שאלת ה"איך"? שאלת הדרך. הדרכו שלנו חייבת להיות עניינית, ממוקדת, לטובת המדינה והחברה ולא לטובת מפלגה מסוימת, שלא תשתנה עם שינוי קואליציה מסוימת.
בנוסף מאחר שמדובר בעניין יסודי מהותי בבחינת DNA שלנו כחברה ומדינה, ולא עוד חוק, חשוב לקיים כל שינוי שיוסכם באשר הוא ברוב של לפחות שני שליש מנבחרי הציבור.
לגבי ה'איך'? - ישנם מספר עקרונות מנחים שחשוב לשמור עליהם כדי לצאת מהלופ:
1. שמירה על הדיון הענייני התחום היעיל לעומת השיח הלא רציונלי שמתקיים היום שיוצא מהקשרו. הרפורמה והמחאה מקבלים כיוונים שונים של שנאה ואיבה כלפי רעיונות נוספים שמתווספים על הדרך: "נגד או בעד ביבי, להט"בים, פלסטינים".
2. הסכמה על מספר עקרונות יסוד: בהכללה, סביב הרפורמה המשפטית יש היום מספר קבוצות דומיננטיות: ההייטקיסטים, המילואימניקים, מתנגדי הרפורמה מימין , מתנגדים באופן כללי וכן תומכי הרפורמה.
עקרונות יסוד לדוגמא:
כל קבוצה מחזיקה בנרטיב משלה, עם דגשים ששומרים עליה. עקרון יסוד ראשון הוא שכל נרטיב הוא לגיטימי בהקשר הזה. בעד נגד ואולי.
נאמנות מוחלטת ל'טוב הכללי' שלנו כחברה. כולם מסכימים על האחריות לטוב המשותף של חיים משותפים, בכל תרחיש, וערבים לו.
הגדרת מטרת על משותפת חקוקה בסלע: למשל - באים לשפר ולדייק את מערכת המשפט לטובת מערכת מוסר וצדק שמשרתת את הסוגיות הבוערות שלנו בישראל עבור האזרח הקטן ועבור החברה הישראלית ככלל.
3. בחירת ועדה מייצגת של נבחרי ציבור - יכולה להיות לפי הייצוג היחסי של נבחרי הציבור בכנסת. כיום אנו רואים שראשי הקבוצות לא מסוגלים לשבת ולדבר, וזה יכול לתת לנו סימן למיומנות קריטית שחסרה כאן במנהיגות.
ראשי קבוצה חייבים להיות מסוגלים להכיל גישות שונות משלהם. יהיה יעיל יותר שכל קבוצה תבחר נציג/ים שמודעים לקולות ולכאבים שהם מייצגים, אך גם מחוברים לענווה, בעלי יכולת הקשבה ומסוגלות להכיל קונפליקט מבלי להתפוצץ. מנהיגי הקבוצות לא חייבים להיות אלה שיודעים לצעוק או להתלהם הכי חזק. אפשרי לקיים בחירות של מנהיגי הקבוצות על הרקע הזה. "מנהיג שיודע לייצג בקונפליקט ולא רק לנתק", וכן מנהיג שלוקח אחריות על המילים שלו במיוחד בפרהסיה. לא יעלה על הדעת שיצאו משפטים של "הפיכה משטרית", "אנרכיה" או "על אפם וחמתם". הייתי משחררת את הדוברים הללו מפעילות ציבורית וייצוג.
4. הגדרת מסגרת זמן - כמו בכל דבר בעולם שלנו, יש את עניין העיתוי והקצב. קבוצת מיקוד משותפת, אשר דנה במצוקות העולות ממערכת המשפט כפי שהיא היום, וברפורמה המוצעת מנגד, במסגרת תקופת זמן (כשלושה חודשים) בהם יערכו דיונים, שיחות, הקשבה ולמידה של המוקדים הכואבים. הווייב של שינוי כאן ועכשיו לא עובד כאן. הרפורמה היא אפשרות. יש בה חכמה מניסיון חיים של המדינה שלנו ויש בה קושי רב. וצריך להתייחס אליה ככזו.
5. קבלת החלטה - גיבוש הצעה לשינוי על ידי הועדה, והבאת ההחלטה לוועדה לאישור הכנסת ברוב של שני שליש. בנוסף אפשר לשקול משאל עם.
6. מינוף הלמידה שלנו - עם הפנים לעתיד, מתוך מחשבה על הדורות הבאים, חשיבה על ילדינו שמתבוננים בנו, בכל המהלך שמתרחש כאן והשלכותיו על אווירה ברחוב הישראלי שכולנו חלק ממנו. זוהי הזדמנות אמתית עבורנו למינוף הלמידה לניהול שיח בקונפליקט באמצעות האירוע המשברי שאנו חווים, במטרה לצמוח ולגדול במיומנויות הללו שחסרות כל כך בתרבות שלנו.
הכותבת היא מומחית לקבלת החלטות במצבי קונפליקט, ומייסדת מכון מב"ת למנהיגות בינתרבותית