ביום שישי האחרון שתפה ליזו וולפוס, פרקליטה דתייה שמתגוררת בגוש עציון, העובדת בפרקליטות מחוז ירושלים הפלילית, בחשבון הפייסבוק שלה, קצת מהמחשבות שלה על האווירה הציבורית בימים אלה.
פרקליטים לא נוטים לשתף את את דעותיהם, ובטח שלא באופן גלוי וחופשי ברשתות החברתיות, ולכן האמירות שלה מעניינות במיוחד: "חמישי בלילה, נטרקת על הספה שלי בבית בגוש עציון, אחרי שבוע ארוך ומתיש בעבודה (שלא נגמר עדיין, כי אני תורנית בסופ"ש. לא משהו מיוחד. שגרה שבועית רגילה בצוות שלי). תיק רצח אחד, שני ניסיונות רצח, ניסיון פיגוע אחד, שני לינצ'ים ביהודים, חוליית טרור בעיסאוויה, בקבוקי תבערה, פרקליט שיצא מאוחר מאד בערב מבימ"ש אחרי מעצרים מנהליים, תיקי מין רבים ומגוונים, אלימות הורים כלפי ילדים..." והרשימה מוסיפה ונמשכת.
"כל אלה עוברים לי בראש כשאני פותחת את האינטרנט בלילה, וקוראת דברי השתלחות קשים בי ובחברים שלי הפרקליטים", היא קובלת. "מישהו כתב שהפרקליטות איבדה את הדרך, אחר הוסיף שצריך לסגור אותנו, שלישי אמר שאנחנו מושחתים, רביעי הוסיף שכולנו מונעים מאג'נדות פוליטיות שונות, ועוד פנינים".
וולפוס הביעה את תמיהתה: "מה קורה פה? איך יש פער אדיר בין העשייה הבלתי נתפסת 24/7, תחושת השליחות האדירה, האנשים ההגונים, הצנועים והמסורים שעובדים לצידי ואיך שהתקשורת מציגה אותנו? איך"?
היא ממשיכה: "אין בעיה לבקר את הפרקליטות או כל גוף ציבורי בארץ אבל יש דרך לעשות את זה. מאסתי בשיח המשתלח הזה של צד אחד באחר, שמאל בימין, ימין בשמאל... זה מאיים לפגוע בנו בהוצאת דיבתנו רעה על הארץ, וזה מאיים לעזוב, אחר מוכן לירות, והשני מוכן להרוס את בית המשפט...".
הפוסט של וולפוס זכה ל-134 שיתופים, רובם ככולם תומכים, אך היה אחד שביקש גם למתוח ביקורת, עו"ד יצחק בם שמזוהה עם הימין ומייצג את ארגון הימין "לביא" בשלל עתירות שונות בבג"ץ. בם כתב: "ליזו, עם כל הכבוד, הביקורת על הפרקליטות מוצדקת. מי שיש בידיו סמכות להרוס חיים של אנשים חייב להיות חשוף לביקורת".
פנינו אליו ואל שני עו"ד נוספים כדי לשמוע את דעתם בנושא הרפורמה המוצעת במערכת המשפט וכן ביקשנו לשמוע מהם הבעיות שיש למערכת המשפט כיום.
בם התייחס לרפורמה ואמר: "אני חושב שרפורמה שתכניס לבית המשפט העליון כמה שיותר שופטים כמו השופט יוסף אלרון היא רפורמה טובה." הוא הוסיף: "לדעתי בית המשפט העליון מזמן שכח להיות מגן זכויותיו של האזרח הקטן. ביהמ"ש העליון בתיקים שנראים לו מבחינה פוליטית נותן הגנה למיעוטים מיוחסים, כמו למשל לבדואים, או לחברי הקהילה הלטה"בית, או למסתננים, או מאבקים פמיניסטיים שמתוקשרים היטב. אבל כאשר מדובר במאבק של שפי פז, למשל, שמבקשת שלא יאנסו נשים בדרום תל אביב, אז לא ניתנת הגנה.
"כאשר בא האזרח הקטן ומבקש צדק, או שהמערכת הציבורית שהוא עותר נגדה מקבלת הנחת מועדון בדמות דוקטרינת הבטלות היחסית (ביטול של חלקים מההחלטה של הרשות המינהלית ע"י ביהמ"ש, ב"א), או שפתאום מגלים שהדוקטרינות היפות שעובדות למיעוטים מיוחסים, לא עובדות כאשר מגיע האזרח הקטן".
אתה מתייחס רק למינוי שופטים. מה עם שאר רכיבי הרפורמה: פסקת ההתגברות, עילת הסבירות, ביטול חוקים ברוב מיוחס?
"לגבי עילת הסבירות אני חושב שזה חרטא. אם יבטלו אותה אז בית המשפט יפתח עילה אחרת שמכוחה הוא יפסול את החלטות הממשלה. זה הבל ורעות רוח וצריך פשוט להניח לזה. לדעתי עם הרכב בית המשפט העליון יהיה יותר מגוון מבחינה השקפתית, גם השימוש בעילות הביקורת על החלטות הממשלה יהיה פחות חד גוני".
ביחס לביטול חוקים, לדבריו, צריך להגיע להסדר שבמסגרתו בית המשפט העליון בהרכב מלא יוכל לפסול חוקים ברוב רגיל של שופטים, ולא ברוב של 12 או ברוב מיוחס כפי שכתוב בהצעות היום. מצד שני: "הכנסת תוכל באמצעות פסקת ההתגברות לחוקק את החוק שנפסל ברוב של 61 ח"כים לתקופה של ארבע שנים. בצורה הזאת כל אחד יאזן ויבלום את השני. ככה הכנסת תצטרך לגייס רוב של 61, שלא תמיד יש לה את זה, וגם יהיה מדובר בחוק שכל פעם יהיה צורך לבחון האם יש צורך בו, בגלל ההגבלה של ארבע שנים. ככה נגיע לאיזון שמצד אחד בית המשפט העליון לא יוכל לסכל את המאוויים של הרוב, ומהצד השני הרוב יצטרך כל הזמן לדעת, שכאשר הוא פוגע בזכויות אדם, הוא יצטרך כל הזמן לחשוב מחדש האם הפגיעה מוצדקת".
ומה לגבי הבעיות שיש היום במערכת המשפט?
"ממקום שבתי כסנגור פלילי, הבעיה מספר אחת היא היעדר שקיפות והיעדר ביקורת על הפרקליטות. לפרקליטות יש שיקול דעת מאד רחב בהעמדה לדין של נאשמים, ואף אחד לא באמת מפקח על שיקול הדעת הזה."
בם מציע דוגמאות: "תיק של ביזוי תפילין שהיה בבחירות האחרונות (ביזו תפילין ליד דוכן של חב"ד ביום הבחירות, ב"א) נגמר בסגירת התיק, אך כאשר מדובר בנשות הכותל שביזו את התפילין שלהן זה נגמר בהעמדה לדין".
בתי המשפט לא מפקחים על הפרקליטות?
"בית משפט רואה את התיק שנידון בפניו, ולא את התמונה הכוללת. ובכל אופן נקודת המוצא של הדיון היא שלפרקליטות יש שיקול דעת רחב מאד".
עו"ד ערן גולן, יו"ר צוות לרפורמות במערכת המשפט, חבר המועצה הארצית בלשכת עורכי הדין, רואה את הדברים אחרת. לדבריו "אין ברפורמה דבר וחצי דבר הנוגע לבעיות שעימן מערכת המשפט מתמודדת, או ביחס לרווחת אזרחי ותושבי מדינת ישראל. הרפורמה עושה דבר אחד, והוא הענקת כוח כמעט בלתי מוגבל לממשלה, על חשבון הרשויות האחרות, ופוגעת ביכולת של כל אדם שנפגע מחוק או החלטה לקבל סעד הולם".
גולן אומר: "ביחס לבעיות שאני רואה כעו"ד שמופיע בבתי המשפט השונים, ושיש כיום במערכת המשפט, בהליך הפלילי יש להרחיב את הביקורת השיפוטית על פעולות לא חוקיות שהמשטרה מבצעת במהלך החקירה. הפסיקה כיום מעודדת את המשטרה להפר את החוק, שכן הכלל הישראלי הוא שהשגת ראיות באמצעים פסולים לא בהכרח פוסל אותן. צריך להוציא את יחידת התביעות של המשטרה, שמגישה למעלה מ-80% מכתבי האישום במדינה, ולמזג אותה בפרקליטות".
ומה לגבי התחום האזרחי?
"בתחום האזרחי צריך להוציא את תביעות השיבוב בסוגיות טכניות לבוררות. התביעות שחברת ביטוח אחת תובעת את חברת הביטוח השנייה בנזקי פח בתאונות של רכב, שנמדדות בעשרות אלפים בשנה וסותמות את מערכת המשפט.
"בנוסף, צריך לקבוע חובת פסיקת ריבית מיוחדת בתביעות סיעוד (תביעות בין האדם לבין חברות הביטוח שמעניקה ביטוח סיעודי, ב"א). למעלה מ-90% מהתביעות בתחום מתקבלות, בין אם בפסק דין או בפשרה, והסטטיסטיקה מלמדת שנעשה שימוש לרעה בהליך השיפוטי על ידי חברות ביטוח, על מנת להתיש את המבוטחים. מתוך נתונים של מרכז המידע והמחקר של הכנסת, עולה כי בשנת 2016 רק 0.8% מהתביעות של מבוטחי הביטוח הסעודי נדחו בבתי המשפט. לכן צריך לקבוע חובת פסיקת ריבית מיוחדת בתביעות מסוג זה".
גולן מוסיף: "אני חושב שצריך לבטל את תפקיד המזכיר המשפטי, שעובר על כתבי הטענות ובודק האם הם עומדים בתנאים הפורמליים. התפקיד הזה יוצר בירוקרטיה אין סופית, ללא צורך, וסתם מעמיס על המערכת. ועוד דבר חשוב: צריך להקטין את הסכומים שאזרחים נדרשים להפקיד בקופת בית המשפט כתנאי להגשת ערעור. מדובר בפגיעה משמעותית בזכות הגישה לערכאות".
"עיקר הרפורמה מופנה להחלשת כוחו של בית המשפט העליון לבקר את חקיקת הרשות המחוקקת, את החלטות הרשות המבצעת, ואת יתר הרשויות המנהליות, ובכך להעצים את כוחן של שתי הרשויות האחרות - ובמיוחד הממשלה". כך אומר עו"ד ניר אלפסה, סנגור פלילי בעל ותק של יותר מ-20 שנה.
"בנוסף, מסתמנת פוליטיזציה של בחירת השופטים, וכן של הייעוץ המשפטי למשרדי הממשלה, ולממשלה עצמה. גם הרפורמה שתאפשר פיצול משרת היועץ המשפטי לייעוץ משפטי וראשות התביעה הכללית, כאשר שיקולים פוליטיים ישפיעו על זהות הנבחרים - מהווה ויתור על מצפן מקצועי לטובת הגדלת השפעת הרוב הקואליציוני גם על משרות חשובות אלו".
לדברי אלפסה, "מדובר בפגיעה חמורה בעיקרון הפרדת הרשויות החשוב כל כך בממשל דמוקרטי, במיוחד בסוג המשטר בישראל, שבו ממילא ההפרדה בין הרשות המבצעת למחוקקת אינו מובהק. אף אחד מהצעדים הללו לא נוגע בבעיות השעה, ולא מהווה פתרון כלשהו לכל הטעון תיקון ושיפור".
מהם הבעיות של מערכת המשפט שאתה נתקל בהן?
"מערכת המשפט הפלילי סובלת, כמו בתי המשפט כולם, מחוסר בשופטים שייעלו את הליכי המשפט, ויאפשרו קידום הליך פלילי סטנדרטי בקצב מהיר יותר. יש חשיבות בהגדלת מספר השופטים בערכאה הנמוכה, כדי להפחית את העומס על שופטי המעצרים, ולהגדיל יכולתו של בית המשפט להביא תיקים לסיום בפרקי זמן סבירים בהרבה. בעיית העומס מחמירה עוד יותר ככל שמטפסים במעלה הערכאות, אל בתי המשפט המחוזיים, בעיקר בתיקי פשע חמורים".
אלפסה אומר כי "ניתן לייעל את המערכת גם באמצעות קידום יוזמות להתמקצעות הערכאות השיפוטיות (בדומה לבתי משפט כלכליים), ליצור הרכבים ייעודיים לסוגי עבירות - פשיעה מאורגנת, עבריינות מין וכו', ולהקדיש זמן ותקציב גם להליכים מקדמיים של גישור ויישוב מחלוקות".
הוא מסכם: "אני כן רוצה להגיד משהו על הליך בחירת השופטים. השינוי המתבקש, שיוביל להגברת האמון, הוא שקיפות רבה יותר של הליך המיון והבחירה. שינוי פרסונלי בהרכב הוועדה יכול לבוא לביטוי בשילוב גורמים ניטרליים מקצועיים, כדוגמת האקדמיה המשפטית, ובוודאי לא פוליטיזציה של הוועדה. בנוגע לשינוי נדרש ברשויות התביעה - ככל שפוגעים במקצועיות המשרה, ומכתימים אותה בהטיה פוליטית - זו השחתה של המערכת".