מרים באומל, אמו של רב-סמל זכריה באומל, הלכה לעולמה הערב (חמישי) בגיל 89. זכריה בנה, הוגדר ב-11 ביוני 1982, כאחד משלושת הנעדרים בקרב סולטאן יעקוב בלבנון יחד עם הלוחמים יהודה כץ וצבי פלדמן. גופתו הובאה למנוחות בישראל ב-2019 במסגרת מבצע "זמר נוגה" לאחר משא ומתן ארוך בין אמ"ן לצבא רוסיה. אביו יונה נפטר ב-2009 ולא זכה לקבל את הבשורה על השבת גופת בנו לקבורה, 37 שנים אחרי שנעדר.
הרב בני לאו, רב הקהילה בה היו חברים מרים ובעלה יונה ספד לה: "לוויה מאוד עצובה, שלושים ושבע שנים מחייה הייתה עסוקה בחיפוש הבן. זה לבד מצמרר. הייתה אישה שלא נתנה למרירות להוביל אותה. אישה עם המון עוצמה פנימית, המון ביקורת ומאוד ישירה. לא נתנה למרוח אותה וללכת סחור סחור. הייתה אמנית, עשתה תערוכות, כל הציורים והנגזרות בצבע של חיים. עם סיפורים ועם חיים ועם לבלוב - לא נתנה למר להשתלט על החיים".
"בבית הכנסת הזה אין קישוטים על הקירות, חוץ משלט אחד ליד הראש של הרב - תפילה לשבויים והנעדרים", אמר הרב. " שיזכרו שאנחנו כל הזמן איתם. רגע לפני סוף נעילה ביום הכיפורים, תפילה לנעדרים וזכריה בראשם. דיברנו המון על היכולת לסתום גולל כשאין שום זמן, למדתי המון על הביטוי של רחל אימנו 'מהנה להינחם על בניה'. אתה לא יכול להינחם אם אין סתימת גולל. מרים זכתה, לעומת יונה, להביא את זכריה לקבר ישראל וראתה בזה זכות עצומה. שנה אחרי שבנה שב, התחילה הקורונה והיא מיעטה לבוא, היא הייתה עסוקה עם המשפחה והיצירה שלה. זה היה הפרק האחרון שלה, סגירת מעגל של מסע מאוד ארוך".
עוד בוואלה!
עוד בוואלה!
בצה"ל נחשף כי המבצע "זמר נוגה" במסגרתו הושבה הגופה של זכריה, נמשך יותר משנתיים בשיתוף פעולה עם צבא רוסיה. "המבצע כלל סדרת מבצעים בכמה מקומות, והיו גם אכזבות", ציין אז דובר צה"ל רונן מנליס, שבהמשך סיפר כי הגופות הגיעו לרוסיה ומשם לישראל. לדבריו, "הגופות נמצאו במצבים שונים בקרקע. מרביתן נבדקו ולא נמצא בהן קשר לנעדרים, פרט לבאומל. הגופות שלא שלנו יקברו בבתי קברות של מחבלים".
החקירה אחר הנעדרים נפתחה מחדש לאחר שבקיץ 2002, התקבלה עדות בצה"ל של קצין שטען כי ראה את אחד הנעדרים בנקודת איסוף חללים. על רקע המידע הראשוני החליט ראש אגף כוח האדם בצה"ל האלוף במילואים גיל רגב באישור שר הביטחון דאז שאול מופז, להקים צוות חקירה מיוחד (צח"מ) בענף איתור נעדרים (אית"ן).