הסתיים שלב העדויות במשפט החוזר של זדורוב: האם הרכב השופטים יהפוך את ההרשעה?

בתום שבעה חודשים וחצי דחוסים, אינטנסיביים ורוויי יצרים הסתיים השבוע שלב שמיעת הראיות במשפטו של רומן זדורוב, הנאשם ברצח תאיר ראדה. לשם השוואה - במשפט המקורי נמשך שלב זה יותר משלוש שנים, בשנים 2010-2007.

בעוד כחודשיים יגישו הצדדים לבית המשפט את סיכומיהם בכתב ולאחר מכן ישמיעו אותם בפניו. כמה שבועות אחר כך תפורסם הכרעת הדין של הרכב השופטים - אשר קולה, דני צרפתי ותמר נסים-שי.

פרשת הרצחה של תאיר בת ה-14 בדצמבר 2006 לא ידעה מאז שקט, אבל נדמה כי השלב שהסתיים השבוע בבית המשפט המחוזי בנצרת הצליח להאפיל על כל הסערות שידעה הפרשה עד כה; באולם מספר 11 נערכו מדי שבוע שניים ולעתים שלושה דיונים ארוכים. השופטים ביקשו להתמקד בערוץ מרכזי של שטף הראיות והעדויות, אבל פעמים רבות הסתעפו הדיונים לערוצי משנה שבהם פרטים, ראיות ונתונים רבים, למרות שאב בית הדין התחנן מדי פעם שהצדדים לא ימשיכו להרבות בעצים שרק יקשו על ההרכב לראות את היער.

נראה היה שלמרות אוקיינוס הנתונים שנקווה בפניהם, השופטים שלטו היטב בחומר, הכירו ולמדו אותו. אבל לשופטים היתה עוד משימה משמעותית - להצליח להתגבר על היצרים והרגשות שהיו חלק בלתי נפרד מהמשפט שגם כך הפך להיות משפט בעל פרופיל תקשורתי גבוה ועניין ציבורי רחב, ובמשימה זו לא תמיד עמדו בהצלחה מלאה.

בהחלטתו על קיום משפט חוזר, המליץ חנן מלצר, שופט בית המשפט העליון, כי הצדדים ישקלו להתרכז בארבע סוגיות מרכזיות: המצאותן של עקבות זרות בזירת הרצח, נזילת הדם על גבי עקבת הנעל שעל מכסה האסלה, כתם הדם של המנוחה שנתגלה בתא השלישי וראיית הדנ"א המיטוכונדריאלי.

אלא שהמשפט השתרע לרוחב יריעה גדולה בהרבה, למרות שהשופטים הפצירו בצדדים להתכנס לנושאים המרכזיים עליהם הצביע מלצר.

בניסיון "לבור מוץ מבר" אנסה להציג את מצב הדברים על פי התרשמותי בתום שלב שמיעת הראיות. ראשית בנוגע לסוגיות המרכזיות שהובילו למשפט החוזר:

הסניגור, עורך הדין ירום הלוי, איתגר את ההנחה כי "מחלץ אלמוני" שהגיע לזירת הרצח אחרי שנמצאה גופתה של תאיר, הוא שהותיר את אותן עקבות. הוא ביקש להראות לבית המשפט כי לא היה "מחלץ אלמוני" והתעקש להגיע לכל מי שהיה בתוך תא השירותים לאחר מציאת הגופה. לשיטתו, אכן אנשים רבים הגיעו בלילה ה-6 בדצמבר 2006 לבית הספר "נופי גולן" שבקצרין, אבל בסופו של דבר מעטים מאד נכנסו לתוך תא השירותים שבו נמצאה הגופה, ומקרב אותם מעטים לא עלה בחקירת המשטרה כי אחד מהם הוא שהטביע את אותן עקבות, ולא ניתן היה לשייך אותן לאחד מהם.

עם זאת, במשפט החוזר עלה כי מקרב אנשים שהיו בזירת הרצח, לא נבדקו סליות הנעליים של כולם. לדוגמה: יוסי לוי, קצין המודיעין של תחנת משטרת קצרין, היה בשלב מסויים לבדו בתוך מתחם השירותים, ונעליו לא נבדקו.

יתכן מאד ובראיה זו הצליח עו"ד הלוי לעבור מעל רף ההוכחה הדרוש כדי לעורר ספק סביר באשמת לקוחו, רומן זדורוב.

סוגיה זו היא בלב ליבו של המשפט החוזר. לטענת ההגנה, דמה של הנרצחת שנמצא על העקבה הזרה יכול היה לזלוג רק סמוך לרצח, ולכן העקבה הזרה הוטבעה סמוך מאד לרצח, ולא על ידי מחלץ אלמוני כחמש שעות אחר כך בזמן מציאת הגופה והוצאתה מהזירה. משמע - העקבה הזרה שייכת לרוצח שזהותו אינה ידועה, על פי ההגנה.

נוכח חשיבות סעיף זה הציגו שני הצדדים טיעונים וראיות כבדי משקל בניסיון לשכנע את בית המשפט בצדקת טענותיהם. ההגנה העידה שאנשי שירותי הצלה היו בזירה וטיפלו במנוחה, בניסיון להראות את מידת הזהירות שלהם כדי לא "לזהם" את הראיות בזירה, והביאה מומחים שעמדו על כך שלא יתכן כי מספר שעות אחרי הרצח דם היה יכול לזלוג מהגופה.

התביעה הביאה עדים שראו גם שעות אחרי הרצח סימני דם שזלגו מגופתה של המנוחה אחרי שהוזזה, וכן עדים מומחים לזירות רצח, שעמדו על כך שכמות דם כמו זאת שנמצאה על עקבת הנעל, יכולה היתה לזלוג גם שעות אחרי הרצח, למשל - מקפלי מעיל הפוליאסטר שלבשה תאיר.

שני הצדדים הציגו בסעיף זה ראיות טובות, וניתן היה להתרשם שגם כאן הצליח הלוי לחצות את רף הספק הסביר הנדרש לזיכוי.

מקורה של סוגיה זו במשפט החוזר בטעות של המכון לרפואה משפטית. התברר כי סימני דם קטנים שהתגלו על מתקן נייר הטואלט של תא מספר 3, הצמוד לתא 2 שבו ארע הרצח, קוטלגו בטעות ככאלה שנמצאו בתא 2. לסעיף זה לא הוקדש זמן רב במשפט החוזר. אם השופטים יראו בסעיפים הקודמים ככאלו שהצליחו לעורר בהם ספק סביר, הרי שסעיף זה יצטרף אליהם בוודאי כדי להטות את המשקל לצד המזכה.

מדובר בסעיף משנה של הסתעפות משנה במשפט. עו"ד הלוי לא הסתפק במשימה המרכזית של יצירת הספק הסביר, והתמקד גם בנסיונו להוכיח כי לא רק שלקוחו אינו הרוצח, אלא גם שידועה זהות הרוצחת. לטענתו מדובר באולה קרבצ'נקו.

טענה זו זכתה להד עצום בעיקר בתקשורת, עוררה רעש רב וגרמה לרבים להפנות אצבע מאשימה לעבר קרבצ'נקו. טענת ההגנה נסמכה בין השאר על תוצאות בדיקת דנ"א מיטוכונדריאלי של שערה שנמצאה בזירת הרצח. דנ"א מיטוכונדריאלי מופק משערות חסרות שורש, שלא ניתן לבדוק אותן על ידי הפקת דנ"א. מדובר בממצא שתוצאותיו הרבה פחות מובהקות ממצא דנ"א רגיל.

בבדיקות המעבדה התגלה כי באחת מתוך שלוש השערות תיתכן התאמה לפרופיל הגנטי של אדיר חבני, מי שהיה בן הזוג של אולה קרבצ'נקו וטוען כי היא הרוצחת.

שני הצדדים הביאו מומחים בעלי שם בנושא זה. למרות הזמן הרב שבית המשפט הקדיש לטענות ההגנה נגד אולה קרבצ'נקו, נדמה היה כי השופטים לא השתכנעו מטענות ההגנה ולא פנו לנתיב זה. יתרה מכך, ניכר היה כי תחום בדיקת הדנ"א המיטוכונדריאלי עדיין אינו יכול להוות ראיה כבדת משקל לצורך הרשעה, אלא רק ראיה מסייעת במקרה שיש ראיות משמעותיות יותר או לחלופין כראיה ששוללת ומסייעת לזכות.

בסוגיה זאת, כמו בסוגיות נוספות, מומחה מטעם המכון לרפואה משפטית העיד מטעם ההגנה. סך הכל העידו עבור ההגנה חמישה מעובדי המכון בעוד שרק עובד אחד העיד מטעם התביעה. במשפט זה ניכר כי תיק זה גרם לקרע עמוק בין המכון לבין הפרקליטות. בעת עדותו כעד הגנה הטיח מנהל המכון, הד"ר חן קוגל, בתביעה: "יש לי תחושה שאתם בפרקליטות עדיין לא עיכלתם את העובדה שהמכון לרפואה משפטית כבר לא עובד אצלכם יותר". עו"ד שרון הר ציון טענה בפניו: "התיק הזה הוא חלק מהמלחמה שלך בד"ר היס, במכון הישן, בתקופה ההיא, והיום אתה לא יכול לסגת, אתה הופך את זה לתיק חייך".
בעת עדויות נוספות של עובדי המכון אפשר היה להבין כי גם בימים אלו יחסי העבודה במקום אינם מושלמים.

משום שמדובר במשפט חוזר, ומשמעות הדבר שהמשפט מתחיל מהתחלה, הצדדים לא אימצו את המלצת השופט מלצר להתמקד רק באותן ארבע סוגיות ועסקו בסוגיות נוספות. אלו המשמעותיות שבהן:

לגבי התוודתו של זדורוב בפני המדובב בתא המעצר ובפני חוקריו, ושיחזור הרצח, כל השופטים שדנו בתיק זה, ובהם גם השופט יורם דנציגר מבית המשפט העליון, שזיכה בדעת מיעוט על זדורוב, בערעורו, ייחסו אמינות ואותנטיות גבוהות להתוודותו של הנאשם.

דנציגר מצא כי "לא נמצא כי נפל פגם מכביד בפרשיית ההתוודות של המבקש בפני המדובב, למן מעצרו של המבקש וחקירותיו במשטרה, ועד להודאה שמסר, לראשונה, בפניו". למרות נתוני הפתיחה הקשים בסעיף זה הקדישה לו ההגנה מקום נרחב ונדמה היה כי הצליחה ליצור סדק בקרב השופטים, או לפחות אצל אחד או שניים מהם. בין השאר לא הסתירו השופטים את תמיהתם שלאחר מעצרו ייצג את זדורוב עורך דין מתחום המשפט האזרחי, שאינו דובר רוסית ושלא פגש את החשוד לפני שזה יצא לשיחזור הרצח.

חשוב לציין כי עדותו של זדורוב היתה מפותלת ולא עקבית ולמרות נסיונותיו הרבים של הסניגור להציג את הנאשם כאדם טיפש וחלש, עדותו דווקא הזכירה את מה שכתבו עליו שופטי בית משפט העליון בערכאת הערעור: "חוסר העקביות של המערער והגרסאות השונות שהעלה מותירים הם רושם בלתי אמין בעליל של מי שמנסה לטוות גרסה בדויה. אין מדובר בנאשם רפה שכל, חלש אופי או רגיש ושברירי, אלא באדם חשדן שחברי תיאר כ"אדם ערני, שקול ומחושב, שהשקיע מאמצים רבים בהערכת מצבו הראייתי, מי שבדרכו-שלו, ובהתאם לרמתו וידיעותיו, פועל באופן מניפולטיבי ומתוחכם".

גם בסעיף זה הערכאות הקודמות נתנו משקל משמעותי להיכרותו של הנאשם עם פרטים שרק הרוצח יכול היה להכיר. נדמה כי גם בסעיף זה הצליחה ההגנה לכרסם ולו במעט. לא מדובר ביצירת ספק שבכוחו לבד להטות לצד הזיכוי, אבל אם בסוגיות הליבה התעורר בלב השופטים הספק הסביר, הרי שסעיף זה יכול להוסיף עוד כמה גרמים במאזני המשפט לעבר הצד המזכה.

דוגמה לכך היתה עדותו המבולבלת של ראובן ג'נאח. ג'נאח הוא מי שהתקשר לזדורוב בערב הרצח בניסיון לשכנע אותו שיגיע לעבוד בביתו בבוקר המחרת. סיבת הבקשה היתה כי "בכל מקרה זדורוב לא יוכל להמשיך למחרת את עבודת הרצפות בבית הספר כי קרה שם משהו לתלמידה". אחרי שיחה זו אמר זדורוב לאשתו שהתעניינה לתוכן השיחה כי "ילדה נפלה בשירותים". במשפט החוזר התברר כי ג'נאח כבר הכיר חלק מהפרטים של מציאת הגופה, טרם אותה שיחת טלפון. דבר זה לא עלה בעבר. עם זאת ראוי להדגיש כי גרעין העדות לא השתנה והוא עמד על כך שלא ציין בפני זדורוב כי זירת הרצח היתה תא שירותים ולא הוזכרה המלה "אסלה".

המשפט עסק בסוגיות רבות נוספות, דוגמת הטענה כי הנאשם החדיר קיסם לחור המנעול במקלט שבו הותיר את הבגדים שלבש בעת הרצח; מעשיו אחרי שעת הרצח - כמו שתיית קפה בחדר המורים, קניית שתיה במזנון בית הספר, קבצי סנאף שהתגלו במחשבו והתברר כי היו מותקנים בו לפני שקנה אותו. גם משקלם של אותם סעיפי משנה אינו יכול להטות לבד את החלטת השופטים, אבל במקרה של זיכוי יכולים חלקם להצטרף למשקלו של הספק הסביר.

עלו גם נושאים שלא נחקרו עד תום על ידי המשטרה. התברר, למשל, כי מספר שעות אחרי הרצח ניהל זדורוב שיחת טלפון חריגה באורכה עבורו באותם ימים, עם ידיד שביקש ממנו לסייע לו בעבודת שיפוצים. במשפט החוזר עלה כי הוא אכן נעתר לבקשה ועבד בתוספת בניה בבית שסמוך לבית הספר. בהקשר לעדותו כי הטמין את מכנסיו בבטון, הרי שפרט זה כלל לא נבדק.

אם לא יתעורר אותו ספק סביר בסעיפי הליבה, הרי שגם כירסום באחד מסעיפי המשנה לא יטה את הכף לזיכוי. כך היה גם בעת דחיית ערעורו של זדורוב בפני בית המשפט העליון. לדוגמה - השופטים קיבלו אז את עמדת ההגנה כי הרצח בוצע בסכין משוננת ולא ישרה, ולא ייחסו משקל לראייה שהציגה התביעה כי סימני סוליות הנעליים של זדורוב נמצאו על גופת המנוחה, ובכל זאת הרשיעו אותו ברצח.

בדיונים במשפט החוזר לא אחת ניתן היה להתרשם כי בקרב השופטים קולה וצרפתי כבר מקנן בעוצמה לא מועטה אותו יסוד של ספק סביר. כך, לדוגמה, אמר לתביעה אב בית הדין, השופט קולה, כי "קשה לשכנע" לגבי שתיים מהסוגיות מהותיות שנמצאות בליבו של המשפט החוזר.

השופט קולה אמר זאת לגבי האפשרות שדם יזלוג מגופה מספר שעות אחרי המוות בשל נגיעות קלות בגופה ובנוגע לתסריט "המחלץ האלמוני" שכביכול הטביע בזירת הרצח טביעות נעל שלא ברור מי הטביע אותן. עוד אמר באותו דיון, בעת עדותו של הנאשם, כי "הזירה מדברת. היא צועקת" ונוכח שאלה שהופנתה מהתביעה "מה היא צועקת?", ענה כי "להגנה מספיקים 51 אחוזים, בעוד התביעה צריכה להוכיח ב-99 אחוזים" והוסיף - "כשיש ספק אין ספק". לכך הוסיף גם את האמירה כי "יש אלף ואחד דברים בעייתיים מאד".

המתח בין אב בית הדין והתביעה היה גלוי ויוצא דופן. הדברים הגיעו לידי כך שהשופט טען כי מתקיים נגדו קמפיין אישי ושמופעלים עליו לחצים מגורמים שונים, עד כדי כך ששקל לפסול את עצמו. הוא דרש מהתביעה שתביע בו אמון. בתגובה ביקשה הפרקליטות לעצור את הדיונים עד שהשופט יבהיר את דבריו. נראה היה כי המערכת הבינה את גודל הנזק שנגרם נוכח העימות הסוער ולמרות הטענות הקשות של השופט ללחצים עליו, הן לא זכו לבירור.

בעוד מספר חודשים תשמע הכרעת הדין במשפט שדן בפרשה בת 16 שנים, אבל נראה כי השפעות המשפט לא יחלפו במהרה.