משפטו החוזר של רומן זדורוב, המואשם ברצח הנערה תאיר ראדה בקצרין, נמשך הבוקר (שלישי) עם עדותה של ד"ר מאיה פרוינד.
פרוינד עבדה במכון לרפואה משפטית במשך 29 שנים ושימשה כמנהלת המעבדות, עד שפרשה לפני כחמש שנים מתפקידה. היא חיברה במסגרת עבודתה דוח על כתמי הדם בזירה, אך לימים התברר שטעתה בקיטלוג אחד המוצגים: מתקן נייר טואלט עם טיפות דם, שקוטלג ככזה שהיה בתא שבו היה הרצח, למרות שהיה בעצם מתקן מתא סמוך. היא ביקשה שלא להיפגש עם הפרקליטות לפני העדות.
פרוינד הסבירה לבית המשפט שהיא כבר לא עובדת כמה שנים, ועל כן היא תדבר לפי זכרונה. לדבריה, בתיק היו הרבה מאוד מוצגים - כ-600 לעומת 30-25 בתיק "רגיל". היא סיפרה כי החוקרים קיוו לזהות מדגימות הדם של ראדה פרופיל של גבר נוסף - אך לא הצליחו בכך. אותן 60 דגימות שנלקחו למטרה זאת הושלכו. "הן לא נשמרו כראוי וכבר לא נחשבו מוצגים ולכן זרקתי", הסבירה.
היא סיפרה עוד כי גם בדגימות מתחת לציפורניים של ראדה לא נמצא דבר. "אם היה משהו, הדם הרב של המנוחה שהיה שם מיסך את זה. שלחנו למז"פ שגם כן לא מצאו דבר. כל הדנ"א שנמצא היה של המנוחה", אמרה, והתנצלה על שהמוצג הזה הלך לאיבוד. "ההגנה חיפשה את המוצג הזה ולא מצאה. אני לוקחת על עצמי את האשמה שאולי בין 60 המבחנות שזרקתי היו גם מבחנות אלו".
היא הודתה שמתקן נייר הטואלט עם טיפות הדם שסווג אכן לא היה מהתא שבו נרצחה תאיר ראדה. "כתבתי את כל המוצגים שנלקחו מתא מספר 2 והכנסתי גם את מוצג 35 שנלקח מתא שלישי", הסבירה בחקירה הנגדית, "היו סימונים כפולים ומרוב סימונים טעיתי"
ד"ר קונסטנטין זייצב, הרופא המשפטי, כתב את חוות הדעת של המכון לרפואה משפטית אחרי רצח תאיר ראדה והסכים עם השופטים אשר קולה ודני צרפתי שהיו לפחות שלוש או ארבע הנפות סכין שפגעו בנערה. עד היום סבר זייצב כי היו שתי הנפות סכין, כך כתב בחוות דעתו ואמר בעדויותיו בבית המשפט.
בהדגמות של זדורוב על המדובב בתא המעצר הוא הדגים שתי הנפות סכין ולכן מדובר בפרט שיש לו משקל. במהלך חקירתו של העד על ידי הסניגור ירום הלוי בלטו מאד הסכסוכים ויחסי העבודה הרעועים בתוך המכון לרפואה משפטית. בתחילה ביקש הלוי לפגוע באמינותו של העד כשהטיח בו שעמד לדין משמעתי על זיוף של שעות עבודה. ד"ר זייצב השיב כי הסניגור מאלץ אותו לדבר על מערכת היחסים הגרועה שלו עם מנהל המכון, הד"ר חן קוגל. "אני עבדתי את השעות שרשמתי, ומנהל המכון החדש, חן קוגל, עקב אחריי ובמקום להעיר לי שאני עושה משהו לא בסדר לדעתו, הוא חתם על השעות עבודה שהגשתי ואחרי חמישה חודשים קרא לי ואמר שאני משקר. אמרו לי להודות בבית דין כדי שזה יגמר".
"הייתה עיסקת טיעון. הודיתי בדיווח שעות כוזב למרות שעבדתי כל שעה ושעה שהייתה ברשימה", אמר.
כשתהה הלוי מדוע הודה במה שלא עשה, אמר לו השופט קולה בבדיחות "האם הודאה היא חזות הכל"? כאיזכור לכך שזדורוב הודה ברצח ובכל זאת נטען כי אי אפשר לבסס רק על ההודאה את הרשעתו.
על רקע יחסי העבודה בין זייצב לקוגל חשוב להדגיש כי קוגל הופיע במשפט הראשון כעד הגנה של זדורוב, בשעה שעבד כמומחה במכון פרטי. גם היום, בתפקידו כמנהל המכון, הוא אמור להעיד הגנה. חוות הדעת שלו ושל זייצב לגבי סוג הלהב שבה נחתכה תאיר ראדה סותרות. במשפט הראשון קוגל כלל לא התייחס לסוגיה זו וחלק על זייצב רק בכיווני תנועת הסכין, אך במרוצת השנים החל לטעון כי יש חתכים שנגרמו על ידי סכין משוננת. טענה זו עלתה לראשונה לפני כעשר שנים על ידי הד"ר מאיה פורמן שעבדה גם היא באותו מכון פרטי בו עבד קוגל. בית המשפט המחוזי בנצרת דחה אז את חוות דעתה.
על חוות הדעת הסותרות בין רופאי המכון לרפואה משפטית ועל הסכסוכים הקשים בין עובדי המכון ניתן היה ללמוד גם כשהלוי הקרין קטע מכתבה בתכנית "עובדה". באותו קטע נשמע קולו של הד"ר אלון קריספין שמספר כי זייצב התייעץ איתו על סוג להב הסכין שפגעה בתאיר ראדה. בכתבה אומר קריספין שהוא אמר לזייצב כי מדובר בסכין משוננת. "השיחה הזו לא הייתה", אמר זייצב וטען כי קריספין המציא סיפור.
"קורה שיש ממחנות ואנחנו רוצים לדעת האם קריספין מחפש אותך", שאלו השופטים. לדברי זייצב "מאז שד"ר קוגל הגיע למכון והעביר את כל הסמכויות לד"ר קריספין, הוא הפסיק לדבר איתי, לא אומר לי שלום. אני בכלל לא כועס עליו, אבל לא מבין למה הוא כועס עלי".
למרות הדיונים הרבים, היום ובעבר, על סוג להב הבהיר היום אב בית הדין, השופט קולה, כי "בכל מקרה שאלת הסכין - משונן או לא, לא משמעותית". השאלה המרכזית איתה צריך להתמודד היא שאלת העקבה הלא מזוהה על מכסה אסלת השירותים שאינה של הנאשם ושעליה נזל דמה של תאיר ראדה. לטענת ההגנה הדם נזל סמוך לרצח ולטענת התביעה הדם זלג על העקבה רק אחרי שנמצאה הגופה.
מחלוקת נוספת עלתה גם סביב חוות דעתו של זייצב על פצע מתחת כף ידה של המנוחה. בתחילה כתב זייצב כי הפציעה נגרמה אחרי שמתה משום שלא היה דימום בקרקעיתו. בהמשך קבע כי מדובר היה ב"פצע הגנה", כלומר - שנגרם כשהיא ניסתה להגן על עצמה.
הלוי טען כי שינה את חוות דעתו כדי לשרת את חוקרי המשטרה וטען כי החוקרים הדגימו לזדורוב את תנועת ההגנה של המנוחה 7,000 פעמים או 700 לכל הפחות. לכך התייחס השופט קולה: לא 7,000 ולא 700, אבל המון פעמים ואני ראיתי את זה".
תאיר ראדה נרצחה בתוך תא שירותים בבית הספר נופי גולן בקצרין ב-6 בדצמבר 2006. כמעט שלוש שנים אחר כך, הרשיע בית המשפט המחוזי בנצרת את רומן זדורוב, אזרח זר ותושב קצרין, ברצח הנערה. הכרעת הדין פרשה מארג ראיות צפוף שהביא להרשעתו.
אולם, מאז המשיכה הפרשה להעסיק את התקשורת ואת דעת הקהל, ולמרות הכרעת הדין הנחרצת - שבה מערכת המשפט לדון בה עוד מספר פעמים ולהשאיר את ההרשעה על כנה. זדורוב, שעבד בעבודות ריצוף בבית ספרה של ראדה, נעצר מספר ימים אחרי הרצח, הודה ברצח ואף שיחזר אותו. אחר כך חזר בו מהודאתו, ועם התמשכות המשפט הצליחה ההגנה לעורר ספקות בקרב הציבור כי זדורוב הוא אכן הרוצח. בקיץ האחרון קבע שופט העליון חנן מלצר כי יש לערוך לו משפט חוזר.