מי מסתכל על דלת טרור המסתובבת? השאלות הקשות סביב הכישלון בסיכול הפיגועים

שב"כ נכשל בסיכול שלושת הפיגועים בבאר-שבע, חדרה ובבני ברק, ובאוויר קיים חשש לפיגוע נוסף בטווח הזמן המיידי. כעת, האתגר של כוחות הביטחון הוא לעצור את המפגע החמוש הבא באחת הערים ברקע תקופה נפיצה במיוחד, כשרצף הפיגועים האחרון מעלה שאלות קשות על יעילות כלי העבודה של הארגון.

בסך הכול, צה"ל ושירות הביטחון הכללי עצרו בחודשיים האחרונים 200 חשודים בפעילות טרור - נתון שמצביע על היקף גדול של התרעות. זו מגמה שמלווה בהסתה פרועה ברשתות החברתיות, ותואמת את רוח התקופה לקראת ימי ציון מתוחים כמו יום האדמה וחודש הרמדאן.

בפועל, מדובר ברצף פיגועים מהקשים שהיו בישראל מאז שנת 2016 - אז התאפיין הגל בפיגועי דקירה וירי. הפעם מדובר בשלושה פיגועים קטלניים בבאר-שבע, חדרה ובני ברק, שבכולם המחבלים היו מוכרים למערכת הביטחון ונכלאו בבתי הכלא בישראל. ככל הנראה, הפיגוע הראשון הוא זה ששימש השראה לשניים הנוספים, בהתחשב בכך שהסרטונים ברשתות החברתיות הם מאיץ גדול מאוד לתופעת חקיינות.

אף שלא היו התרעות על שלושת הפיגועים - שהפתיעו את מערכת הביטחון והסתיימו בזכות נוכחות אקראית של כוחות בשטח או של אזרחים חמושים - אין כאן מחדל מודיעיני של שב"כ. עם זאת, עולות שאלות קשות מאוד על הקושי לגדוע את רצף הפיגועים ולמנוע גל גדול יותר של טרור, על האווירה הנפיצה והמסוכנת בטווח הזמן המיידי, על תחושת הביטחון של הציבור שנפגעה מאוד ומייצרת משבר אמון בדרג המדיני ובמערכת הביטחון, ועל היכולת של שב"כ להתריע ולסכל או לשבש פיגועים.

ראשית צריך להדגיש כי שב"כ, צה"ל ומשטרת ישראל סיכלו בשנתיים האחרונות מאות פיגועים, ולא בכדי היו אלו השנים מהשקטות שידעה מדינת ישראל - אך כדי לאתר את בעלי הפוטנציאל להוציא לפועל פיגועים, יש להתעמק בנתונים.

כיום יש למעלה מעשרת אלפים אסירים ביטחוניים שסיימו לרצות את עונשם בבתי הכלא בישראל ויצאו לחופשי. מעשית, לא ניתן לפקח על כל אחד ואחד מהם 24/7. לכן גורמי המודיעין ובראשם שב"כ פועלים לפי שיטת כיסוי המבוססת על יכולות איסוף אנושית וטכנולוגית שעיקרה מושתת על סימנים מעידים. ההיסטוריה של העשור האחרון מוכיחה כי שיטת הכיסוי הזאת לא מושלמת אבל יעילה מאוד. רק בשנה האחרונה היא חשפה התארגנות של חמאס ביהודה ושומרון, שייעודה היה להוציא אל הפועל פיגועים רצחניים באמצעות חגורות נפץ ומטעני חבלה.

כאן נעוץ האתגר של שב"כ ושאר הגופים במערכת הביטחון. בעשור האחרון הטרור שינה את פניו: הוא עבר מארגון של תשתית רחבה הנתמכת על ידי חמאס, ג'יהאד אסלאמי וקבוצות אחרות להתארגנויות מקומיות, שלא בהכרח מותירות סימנים בשטח. אם החולייה מורכבת מבן דוד, אח ושכן, שלרוב ידברו פנים מול פנים ולא יותירו חתימה טכנולוגית - יהיה קשה מאוד לחשוף ולעצור אותם. ברוב המקרים הם ישתמשו באמצעים מוצפנים כמו ווטסאפ או טלגרם. אתגר קשה אפילו יותר הוא טרור הבודדים - אלו שקמו בבוקר והחליטו לרצוח יהודים מבלי לעדכן אף אדם.

אחר כך יש להבדיל בין סיכול טרור בשטחי יהודה ושומרון לטרור בקרב אזרחי ישראל הערבים. החוק הישראלי מקשה על שב"כ להפעיל את אותם כלים נגד אזרחים ישראלים - וטוב שכך. כך למשל, לוואלה! נודע כי חלק משמעותי מ-200 העצורים בשטחי יהודה ושומרון עצורים במעצר מנהלי, אחד מכלי הסיכול היעילים ביותר - אך יש קושי להפעיל אותו נגד אזרחים ישראלים בגלל החוק והתנאים המשפטיים השונים.

האתגר הנוסף והמשמעותי ביותר יהיה חג הרמדאן. המערכת הביטחונית ממליצה לאפשר חופש פולחן ותפילות בהר הבית על מנת להוריד את הלחץ ברחוב ובקרב המתפללים, אך לא ברור באיזה היקף ולמי הדבר יתאפשר. פיגוע או אלימות סביב הר הבית עלולים להיות מאיץ גדול מאוד לשרשרת פיגועים שיהיה מאוד קשה לעצור, נוכח האווירה האלימה שנוצרה ברשתות החברתיות. גורמי ביטחון מבהירים כי פיצוץ סביב הר הבית וירושלים יכול לגרור גם את רצועת עזה לסדרת פיגועים, ולכן צה"ל מתגבר על הגבול ובאוויר את הכוחות.