מורשת של שיסוי: מעל כל האחראים לשנאה היוקדת בישראל ניצב נתניהו

הסתובבתי הרבה בימים האחרונים ברחובות הערביים והיהודיים של רמלה ולוד. כמה ייאוש. אינני מתיימר להעמיד פני מומחה בתהליכים שעברו הערים המעורבות בישראל בפרט, וערי הפריפריה החברתית (לא הגיאוגרפית) בכלל. אבל צריך להיות עיוור וכסיל כדי לחשוב שאירוע אחד, כזה או אחר, באל-אקצא או שייח ג'ראח, ואפילו רקטה שמשוגרת מרצועת עזה לאזור המרכז, הוא הסיבה האמיתית לתבערה הזאת. כל סמטה בערים הללו יושבת על אינסוף שכבות של שנאה, שכאילו מחכות, גם אם במשך שנים, למישהו או משהו, שיעורר אותן, וייתן להן את ההזדמנות לפרוץ החוצה ולפזר הרס ומוות.

בתוך המציאות הזאת, מסתבר, מסתובבים לא מעט אזרחים ישראלים, ערבים ויהודים, שבשנייה נכונים ליהפך לרוצחים, רוצחים על אמת. לקחת אדם ולהרוג אותו בידיהם החשופות רק בשל מוצאו האתני. לתפוס הולך רגל בעכו לאחר שזוהה כיהודי, ואז להכות בפניו ובגופו עד אובדן הכרה, אם ימות אז ימות, אם לא יישלח לאשפוז בבית החולים ונראה איך ייצא ממנו; או, ומהצד השני, לתפוס נוסע ערבי, לשלוף אותו מהרכב, להכות בו עד אובדן הכרה, וכנ"ל, או שימות או שייהפך לנכה. למי אכפת.

המלה "סימטריה" חוזרת בשיח הציבורי פעם אחר פעם. מותר לעשות סימטריה, או אסור לעשות סימטריה? נדמה לי שיש קצת בלבול. חמאס הוא אויב מתועב ורצחני של מדינת ישראל, שצריך להילחם בו. הוא יורה על אזרחים במכוון כדי להרוג אותם, ואנחנו מתגוננים. לעתים באופן יותר מוצלח, ולעתים פחות. אזרחי ישראל הערבים הם לא אויב. מאז שסיפחנו, ובדין, את עריהם ויישוביהם ב-1948 הם אזרחים שווי זכויות כאן. השיח הציבורי על "סימטריה, כן או לא"?, הוא שיח שכל מהותו הוא הוא לנקות מאחריות את הרשות המבצעת, זרועותיה, ובעיקר את העומד בראשה, על האנרכיה שפשתה ברחובות; לשייך את הפורעים לאחריות האויבים, ואז כאילו הממשלה בסדר. פשוט.

במדינה שוחרת צדק, כל אחד שהשתתף בלינצ'ים המתועבים הללו בעכו, בת ים, לוד, רמלה, יפו וירושלים, כבר היה צריך להיות במעצר עם כתב אישום. אלא שבישראל רשויות אכיפת החוק על סף פשיטת רגל. זה קשור, בין השאר, להזנחה הפושעת של משטרת ישראל במשך שנים ארוכות, ממש כמו הזנחת ערי הפריפריה החברתית והערים המעורבות, אבל ממש לא רק.

נעשה לעצמנו חיים קלים מדי אם נזהה את הבעיה רק בקצה שלה. הרי ברור שמדינה רוויית פשע, שבה מסתובבים רוצחים פוטנציאליים באין מפריע במשך שנים, היא מדינה שהנהגתה זנחה אותה במקרה הטוב, וחירבה חלקים בה במתכוון במקרה הפחות טוב.

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, התרחק מהשלב שבו אפשר להגיד עליו: "הוא לא אחראי לכל החוליים במדינה הזאת. לא הכול קשור לתקופתו". ראש ממשלה שמנהיג את ישראל ברצף במשך 12 שנה הוא ראש ממשלה שכל חולי במדינה מוטל על כתפיו. הוא ואין בלתו אחראי לו. מאיפה להתחיל? קשה להחליט.

נתניהו הוא זה שאחראי לכך שמכהנת תחתיו משטרה מסורסת, חסרת יכולות מספיקות. במקום להשקיע מאמצים ומחשבות בהגדלת בניין כוחה ופיתוח יכולותיה המבצעיות, הוא עסוק במשך שנים בלתקוף, להחליש ולהשפיל אותה, כמו את שאר רשויות אכיפת החוק, והכל בשל העובדה שהן העזו לחקור את החשדות למעשי שחיתות נגדו שהבשילו לכתבי אישום. מי שביניכם סבור שאני מוציא את דיבת ראש הממשלה, שייתן לי הסבר אחד אמין, מה היא בדיוק הסיבה שתחת ממשלתו לא מונה במשך יותר משנתיים מפכ"ל? אתם קולטים את הנתון המופרע הזה?

המפכ"ל לשעבר רוני אלשיך, שהוביל את חקירות נתניהו (וזאת כמובן הסיבה האמיתית לכך שכהונתו לא הוארכה), פרש מתפקידו בדצמבר 2018. מאז לא מצאה ממשלת נתניהו הריבונית משרת מספיק טוב. פרקליט המדינה, שי ניצן, שאף הוא היה אחראי, בין היתר, לכתבי האישום של נתניהו, עזב את תפקידו בסוף 2019. מאז לא מונה לו מחליף, רק משום שנתניהו לא היה מוכן לוותר על רצונו למנות גם במשרה הזאת אדם שישרת אותו. כך שתי המערכות הללו, שאמונות על מניעת פשע ברחובות ישראל, נותרו ללא הנהגה במשך תקופה בלתי נתפסת (פרקליט מדינה עדיין לא מונה), אך ורק בשל כתבי האישום של נתניהו. זו האמת שצריך לצעוק אותה ללא הפסקה, כל עוד לא נאבד את קולנו.

כאופרטור למשימה הזאת איתר נתניהו את הסריס היעיל ביותר - ח"כ אמיר אוחנה. בסוף כהונת הממשלה הקודמת מונה לתפקיד שר המשפטים, ומאז כינון הממשלה הפריטטית הוא מכהן כשר לביטחון נתניהו. אוחנה הוא המוציא לפועל של צווי ההרס שהוציא נתניהו נגד רשויות אכיפת החוק. רק לשם המחשה, בדיוק לפני שנה, מאי 2020, הושבעה ממשלת החילופים שבה אוחנה מונה לתפקיד השר הממונה על המשטרה. רק שמונה חודשים אחר כך בחר אוחנה במפכ"ל חדש. במקרה זה, לא הייתה אף דרך להטיל איזו אשמה מגוחכת על ועדת גולדברג כלשהי, או על בג"ץ כלשהו. לא היה שום מכשול בפני אוחנה ונתניהו, אפילו לא "כחול לבן".

נזכיר רק שתקופה זו, טרם המינוי של קובי שבתאי למפכ"ל, אופיינה בהפגנות הענק בבלפור. בעוד ניצבי המשטרה מתחרים על תפקיד המפכ"ל, בחר אוחנה להתערב בגסות במידת הכוח שהמשטרה צריכה להפעיל בהפגנות אלה. בראיונות בתקשורת הוא אף התגאה בכך שזה תפקידו, ושהוא לא בא להיות עציץ במשרדו. פנטסטי. נראה שגישתו השתנתה מעט מאז האסון במירון, ומאז שדם יהודים וערבים נשפך ברחובות ישראל, כמעט באין מפריע.

השר, פעם צייצן פעיל מאוד, הסתפק בשבועות האחרונים בציוץ הבא, כשהתייחס להחלטת בית המשפט להאריך את מעצרו של האיש שירה למוות בתושב לוד: "אזרחים שומרי חוק הנושאים נשק הם מכפיל חוק בידי הרשויות לנטרול מידי של איום וסכנה. מעצר/שחרור אינם נתונים להחלטת שר הבט"פ. לו כך היה, היו משוחררים. טוב תעשה מערכת האכיפה אם כך תנהג". כמה עולב אנושי צריך לאמץ כדי שבתקופה שבה כל המדינה בוערת, שדם נשפך ברחובות, זה מה שיש לשר (שלפתע גילה שהוא גם השר לביטחון הפנים, ולא רק השר לביטחון נתניהו), לומר: טקסט פתטי שמכוון כל כולו לבייס; טקסט שמבוסס על "מה הייתי עושה אם היו לי סמכויות", וזה בזמן שהוא לא עושה דבר בסמכויות שכן יש בידיו. לאחר אסון מירון אמר שידבר לאחר ש"נקבור את מתינו". עכשיו הוא מחכה כנראה לקבוצת המתים הבאה מהפראות.

להגנתו של המפכ"ל החדש, קובי שבתאי, ייאמר שבתוך פרק זמן קצר ניאלץ להתמודד עם רצף אירועים מטורפים שאף מפכ"ל לפני כן לא התמודד עם דבר הדומה לו. במקרה שלו באמת שאי אפשר להטיל את כל החוליים לפתחו. מצד שני, צריך לומר בקול ברור וחזק: המשטרה לא נותנת מענה לאזרחים שמבוהלים להסתובב ברחובות. לנגד עיניי, ליד קניון עזריאלי ברמלה, ראיתי איך פורעים, לבושי חולצות שחורות, מנפצים שמשות כלי רכב שחולפים ליד, והשוטרים שהאירוע מתרחש מתחת לאפם, מסתפקים בהרחקה מינימלית של הפורעים למדרכה ממול. רק בהמשך הערב החלו מעט מעצרים. אזלת יד גדולה יותר גילתה יום לפני כן המשטרה כשפורעים ערבים שרפו בתי כנסת בלוד וברמלה, ופגעו בעוברי אורח יהודים.

שבתאי בא עם תוכניות רבות ומפורטות לתפקידו. לכאורה, דווקא התחום המבצעי הוא הצד החזק אצלו, בהינתן שאת רוב הקריירה שלו במשטרה עשה במג"ב. סימן טוב לכך שלא יחשוש מהדרג הפוליטי היה כשאתמול בפגישה המבצעית הבהיר בצורה חד משמעית לראש הממשלה כי איתמר בן גביר מנסה (ודי מצליח) להצית אינתיפאדה יהודית במדינה. האמירה של המשטרה בעניין זה היא לא פולקלוריסטית - אלא מגובה בעובדות.

עם זאת, הניסיון של המשטרה להטיל את האחריות ציבורית למה שמתרחש ברחובות על המנהיגות הערבית למשל, לא יצלח. לא שאין למנהיגות הערבית אחריות. להיפך: ברור לחלוטין שיש לה חלק מרכזי בדם שנשפך ברחובות. למעט דברים נכוחים וברורים של עיסאווי פריג', לא מצאנו אצלם שמץ של מנהיגות אמיתית, אבל מי שאחראי על הפשע ברחובות היא משטרת ישראל שמקבלת את כוחה מממשלת ישראל והעומד בראשה. לכן, במקום לתקוף את המנהיגות הערבית, המשטרה צריכה להתמקד בדרישות תקיפות למשאבים וכוח אדם מהממשלה שמזניחה אותה במשך שנים, ושבעיקר מזניחה את הערים שבהן משתוללת הפשיעה. השלטון לא רק שלא קידם במשך שנותיו את הדו קיום בין יהודים לערבים, אלא להיפך: ליבה את השנאה, שיסה ושיסע. שנזכיר שוב את ה"מצביעים הערבים נעים בכמויות אדירות לקלפי"? איתמר בן גביר, זה שהמפכ"ל סבור שהוא מצית במכוון אינתיפאדה יהודית בישראל, נכנס לכנסת אך ורק מכיוון שנתניהו רצה שיהיה שם. הרי מה זו הפצת שנאה מתוך הכנסת, לעומת שרידות שלטונו.

כשרוצים להבין את הלך הרוח של ראש ממשלה בכל זמן נתון, כדאי בפשטות ללכת למגברים האנושיים שלו. זוכרים את הקמפיין הציבורי של שמעון ריקלין וינון מגל נגד סירובו של בצלאל סמוטריץ' לקבל את מנסור עבאס כמשענת לממשלת נתניהו החדשה? זוכרים איך הסבירו לנו כמה חשוב השיתוף עם האוכלוסייה הערבית, ושהבעיה שלהם היא עם הגורמים המסיתים בחברה הערבית, ולא עם האזרחים? ובכן, שלשום בבוקר, כשרקטה נפלה בכפר דהמש, ליד לוד, כפר ללא מעמד רשמי, שכמובן לא בנו בו מקלטים, חליל עווד, בן 52, ונאדין בתו בת ה-16, קיפחו את חייהם. ריקלין, האיש המזוהה ביותר עם נתניהו בתקשורת הישראלית, שכינה אותו לא פעם "שליח השם", צייץ בטוויטר: "חרבם תבוא בלבם. שני ערבים נהרגו בלוד מפגיעת טיל ששיגר החמאס. אני קורא לזה צדק פואטי". כשאחד מתומכיו בטוויטר העיר לו שאולי הגזים, הוא השיב: "חבל שרק 2".

ריקלין לא הכיר כמובן את השניים, אפילו לא ידע אם אולי בטעות נפלו בסטטיסטיקה של מצביעי ליכוד ערבים, לא ידע אלו חברים יהודים יש להם. הוא רק ידע דבר אחד על זהותם - הם ערבים. האיש הזה הוא מוביל דעת קהל בישראל 2021 בשמו של נתניהו, מוביל תוכנית טלוויזיה בשמו של נתניהו, ומבוקש מאד באולפנים אחרים, רק כי הוא מדבר בשם נתניהו. ריקלין הוא הביטוי המובהק והמייאש ביותר למה שהפכנו - מדינת שנאה. ריקלין הוא המגבר הגס והבוטה של נתניהו. ראש הממשלה הוא זה שהכניס במו ידיו את הגזען איתמר בן גביר לכנסת ישראל, זה שממשלות ליכוד מפוארות ראו בו כמחזיק אידיאולוגיה בזויה שמקומה מחוץ לגבולות השיח הישראלי, זה שכשמנהיגו נאם בכנסת, הליכודניקים יצאו החוצה, זה שרואה בעצמו ממשיך דרכו של גזען שקרא להפריד חופי רחצה בין יהודים לערבים.

כן, יש הרבה אחראים לשנאה היוקדת בישראל - המנהיגות הערבית העלובה, שלא מצליחה להיעמד בגאון כנגד מצביעיה בקלפי ולחסום בגופה פורעים שבאים לפגוע ביהודים, רק כי הם יהודים; מלבי השנאה משני הצדדים, שתקופות כאלה הן תקופות פריחתם, ומשטרה שסורסה במשך שנים. מעל כולם נושא באחריות האיש שהביא את החברה הישראלית למצב הזה במשך 12 שנות שלטונו, האיש שהזניח את היהודים והערבים בפריפריה הגאוגרפית והחברתית במדינת ישראל, שנתן ללוד להיות תחת ועדה קרואה כל כך הרבה שנים, כאילו היתה פאבלה בברזיל; האיש שהחליט לזרוע הרס ברשויות האכיפה בישראל, רק בשל תיקיו הפליליים. האיש שהשנאה, השיסוי וזריעת הפחד הם עיקרי מורשתו המעשית והאידיאולוגית.