הערב שבו הלכה המדינה

אין יותר חוק ואין עוד אכיפה - נשארנו עם האנרכיה. צריך להחזיר את החוק לרחוב, ומיד.

הערב שבו הלכה המדינה לא היה ברצח ראש הממשלה בנובמבר 1995. היום שבו הלכה המדינה לא היה בהתנתקות בספטמבר 2005. זה קרה אמש. היא הלכה, לא מכיוון שהחלומות שלנו נגוזו. לא מכיוון שהפסדנו במלחמה או בוויכוח האידיאולוגי בין ימין ושמאל. היא הלכה, מכיוון שאיבדנו את המשילות.

73 שנים שאנחנו קיימים, ועוד לא החלטנו איזו מדינה אנחנו רוצים. יותר יהודית? יותר דמוקרטית? מדינת היהודים או מדינת כל אזרחיה? בגבולות הקו הירוק? הקו הסגול? או מהים ועד לנהר? לא החלטנו, כי לא הצלחנו להחליט וכי לא רצינו. דחינו את ההחלטות הכי חשובות בחיי המדינה. דחינו את ההגדרה העצמית שלנו, את החוקה שמעולם לא חוקקנו. על שום דבר לא הסכמנו.

רק בדבר אחד היינו מאוחדים - בידיעה שיש לנו מדינה שחשובה לנו. מדינה משלנו. עם שלטון, וחוק, וכללי משחק שלפעמים קצת כופפנו אותם אבל תמיד ידענו, שכאן לא יהיו הפיכות ולא אנרכיה ולא שבירה של כל הכלים.

אמש הכל נשבר. יהודים וערבים, אלימים ונוטפי שנאה, יצאו לרחובות ושברו הכל. חנויות, מכוניות, ועצמות וגם כל חוק וכל נורמה מוסרית אפשרית. הכל נרמס. שום דבר לא נותר להיאחז בו. כל דאלים גבר. ואין חוק, ואין שוטר, אין מי שישים לזה גבולות.

זו תוצאה של שנים של שחיקת החוק וקדושתו, שחיקת ההרתעה, שחיקת המונופול של המדינה על הכוח ושחיקת מעמד המדינה בכלל.

שחקנו את החוק ואת מערכת האכיפה. מימין ומשמאל. הפרקליטות ובתי המשפט הפכו לכלי משחק פוליטיים - מימין ככלי ניגוח פופוליסטי ומשמאל בניסיון להחליף שלטון שלא דרך הקלפי. אין יותר שום מעמד לחוק ולאוכפים אותו, זולת ככלי משחק.

שחקנו את ההרתעה. המדינה נסוגה לאחור ואפשרה לכל מי שחפץ, לאתגר את מעמדה כבעלת המונופול על הכוח. זה התחיל ביהודה ושומרון, שם קיצונים ערבים ויהודים עושים דין לעצמם והמדינה נמנעת מלאכוף, וממשיך בהשתוללות העבריינית במגזר הערבי שהמדינה לא עושה דבר כדי למנוע. וזה נגמר בנגב, הדרום הפרוע שבו אלימות, גניבות, השתלטות על אדמות ובנייה בלתי חוקית היא המציאות, שכולנו מתעלמים ממנה.

יש להשיב מיד את החוק והציות לו למציאות הישראלית. אנחנו כבר לא רק גולשים לאנרכיה. מאמש היא כבר כאן.

הכותב הוא העורך הראשי של אתר וואלה!