פרשת הצוללות

תומכי נתניהו, הגיע הזמן שנחשוף את הסוד

הוועדה לבדיקת פרשת הצוללות נולדה בחטא פוליטי, אך כל אזרח ציוני צריך לברך עליה. נתניהו גרם לתומכיו לקדש את ביטחונו האישי על פני ביטחון המולדת, ולקבור את הרצון לחקור אם החלטות נבעו מאינטרס זר. מוטב שיקשיב לרטוריקן-העל שהזהיר מפני פוליטיקאי השקוע בחקירות

בווידאו: עימות בין נתניהו לגנץ על הקמת ועדת בדיקה בפרשת הצוללות (צילום: ערוץ כנסת)

הנה ארבע הנחות יסוד שבוקעות אחת מהשנייה, שספק אם יימצא קורא שיערער עליהן.

הראשונה: מערכת הביטחון היא המערכת המקודשת ביותר בישראל. לכן - וזו ההנחה השנייה - כל החלטה שמתקבלת אצל מי שמשרת בה מונעת אך ורק על ידי האינטרס הביטחוני-לאומי של מדינת ישראל, ולא חלילה מאינטרס זר אחר. ההנחה השלישית, שמיד תבקע לה, היא שאם יש חשד קל שבקלים שהחלטות ביטחוניות התקבלו ממניעים זרים, יש לחשוף אותן ומיד. ההנחה הרביעית היא יוצאת מההנחה השלישית: קל וחומר שיש לחשוף החלטות ביטחוניות שהתקבלו ממניעים זרים אם הן עשויות לפגוע בביטחון המדינה.

קשה אפוא לדמיין אפילו קורא אחד, לכל הפחות ציוני, שיחלוק על אחת מארבע ההנחות הללו.

אז איך קרה שכל חברי מפלגת נתניהו, צייצניה וצינורות מסריה, שמלבד היותם תומכי ביבי הם בוודאי יסכימו גם עם ארבע ההנחות הללו, הפכו את פרשת הצוללות וכלי השיט לכזו אסור לעסוק בה, אסור לגעת בה, אסור להזכיר את קיומה?

בור שכל עיסוק בצוללות הוא רע לו פוליטית. נתניהו (צילום: אתר רשמי, דני שם טוב, דוברות הכנסת)

אני לא מיתמם. אני אפילו מוכן להסכים עם נתניהו ששר הביטחון, בני גנץ, ניצל את תפקידו למטרות פוליטיות. נכון, זה אכן ביזיון שרק עכשיו, מטעמי בחירות קרבות, רגע לפני שהממשלה מתפרקת, הוא החליט על הקמת הוועדה. היה עליו לעשות זאת מיד כשהבין שאין ביכולתו לממש את הבטחתו הפוליטית להקים ועדת חקירה ממלכתית בנושא. היה עליו לעשות זאת לא במתכונת המסורסת של הוועדה עכשיו, אלא על פי חוק השיפוט הצבאי, עם סמכויות אמיתיות.

אבל בואו נחזור לראש הממשלה בנימין נתניהו ותומכיו. השאלה לפשר ההתנגדות לוועדה לא נובעת מהיתממות. ההתנגדות מובנת. מעבר לחשש לאיזה קצה חוט שהוועדה עוד בטעות עלולה למשוך (רוב הסיכויים שלא תצליח למשוך שום קצה חוט שהמשטרה החמיצה), נתניהו סבור שכל עיסוק בצוללות הוא רע לו פוליטית. בסביבתו סבורים עד היום שהפרשה היחידה שהוא חושש ממנה ציבורית ופוליטית זו הפרשה הזאת. לכן, את צבא צייצניו הוא מפעיל בעיקר כנגד פרסומי ומפרסמי הפרשה הזאת - ובכל הכוח.

שלוש קושיות

עכשיו תראו כיצד השיח התעוות: נתניהו, צבא צייצניו וצינורות מסריו, הצליחו יחדיו לנטרל את האינסטינקט הטבעי שקיים אצל כל אזרח ציוני, לבדוק אם מישהו קיבל החלטה לא ראויה ביטחונית מאינטרס זר

כאן בדיוק מתחיל העיוות הגדול בשיח על הסיפור המופרע הזה. קצת סדר: כדאי לחלק באופן גס את הסתעפויות פרשת הצוללות לשני חלקים עיקריים - אלה שהעלו חשד ותהיות בדבר מעורבותו של נתניהו, ואלה שעל פני הדברים לא קשורים אליו.

נתחיל עם החלק הראשון, הכולל, שוב באופן גס, שלושה נושאים:

1. מעורבות שמרון. במחצית השנייה של שנת 2016 עלו תהיות מפיהם של בכירים במערכת הביטחון בשלל פרסומים בעיתונות - מהיכן האובססיה של נתניהו לסגור עסקה עם התאגיד הגרמני "תיסנקרופ" לרכש שלוש צוללות בכ-1.5 מיליארד דולר, וזאת מבלי ששר הביטחון וראשי המערכת הביטחון רואים בכך צורך?

עמיתי רביב דרוקר התיישב ב-15 בנובמבר באותה שנה באולפן חדשות 10, וחשף סיפור פנטסטי שלא הכרנו: מי שמקדם את העסקה הוא עו"ד דוד שמרון, שמייצג את איש העסקים מיקי גנור, נציג התאגיד הגרמני בישראל. בתגובה אמר שמרון, בן דודו ועורך דינו של ראש הממשלה, שהוא לא ידע דבר על מעורבותו של נתניהו בתהליך הרכש; ונתניהו אמר שהוא, מצידו, לא ידע שבן דודו ועורך דינו מייצג את גנור.

הכחיש שידע על מעורבות בן דודו נתניהו. שמרון (צילום: ניב אהרונסון)

שבוע אחר כך חשף דרוקר מייל ששלח היועץ המשפטי של משרד הביטחון אז, אחז בן ארי, למנכ"ל משרד הביטחון אז, דן הראל, מ-2014. כך נכתב בו: "חוץ מזה שקיבלתי עותק של פניית ראש המל"ל אליך, התקשר אליי עו"ד דוד שמרון, המייצג את קונסורציום תיסנקרופ, וביקש לדעת האם אנחנו עוצרים את הליכי המכרז על מנת לשאת ולתת עם לקוחותיו כפי שנתבקשנו על ידי ראש הממשלה".

אם המייל מתאר את מהלך הדברים נכוחה, הרי שהיה יכול להוות אקדח מעשן: הנה שמרון יודע על מעורבות נתניהו בעניין ואף השתמש בשמו. אלא ששמרון הכחיש שאמר דבר כזה. לפני כמה שבועות פרסמתי ריאיון שערכתי עם בן ארי, שבו אמר מפורשות כי הוא זוכר ששמרון אמר לו את הדברים.

2. הצוללות המצריות: בחקירת המשטרה שנפתחה בפברואר 2017 סיפר מי שהיה אז עד המדינה בפרשה, מיקי גנור, כי ראש הממשלה אישר לגרמנים למכור צוללות משופרות למצרים. זאת, לכאורה, ללא עדכונם של ראשי מערכת הביטחון.

הדמויות המרכזיות בלב פרשת הצוללות (צילום: אתר רשמי, עיבוד תמונה)

3. פרשת מניות נתניהו: לאחר חשיפת תיק המניות של נתניהו עלה חשד, לכאורה, כי לנתניהו היה עניין בהצלחת תיסנקרופ עקב קשר עסקי עקיף שהיה לה עם מניות החברה שרכש. הבדיקה שביקש היועץ המשפטי לממשלה לעשות בעניין זה, שהסתיימה לפני כמה שבועות, הביאה אותו למסקנה כי אין בסיס לחשד שנתניהו ידע על קשר כלשהו בין עסקיו של בן דודו נתן מיליקובסקי לרכישת כלי השיט מתיסנקרופ (כבר תהיתי פה בעבר איך היה אפשר לשלול את זה מבלי לכל הפחות לשאול אותו על כך, אבל זה לא עניינו היום).

תיבת פנדורה מסריחה שלא הייתה כדוגמתה

ההתנגדות מובנת: נתניהו סבור שכל עיסוק בצוללות הוא רע לו פוליטית. בסביבתו סבורים עד היום שהפרשה היחידה שהוא חושש ממנה ציבורית ופוליטית זו הפרשה הזאת

במה משלושת הנושאים הללו ועדת הבדיקה בראשות השופט בדימוס אמנון סטרשנוב תוכל לגעת? סיפור שמרון כבר נבדק על ידי המשטרה ולא נמצא דבר; מנדלבליט החליט לא לחקור את סיפור המניות, וממילא הוועדה לא יכולה להגיע בו לשום ממצא; וכך נותרנו עם סיפור הצוללות המצריות.

הסיפור הזה הוא הביטוי האולטימטיבי להנחה הרביעית בפתח המאמר - קבלת החלטה מאינטרס חשוד שעשויה לפגוע בביטחון המדינה. נתניהו, כזכור, טוען שיש איזה סוד, שבגינו לא היה יכול לספר לראשי מערכת הביטחון על האישור למכירת הצוללות מצרים. זהו? אז נתניהו אמר, וכולנו צריכים להיעמד דום? רבים ממובילי דעת הקהל בישראל 2020 חושבים שכן, ואף נוזפים ומגדפים את אלה שמעזים לחשוב אחרת. מתברר שהחיטוט ב"סוד" הזה לא נוח לנתניהו. מי יודע, אולי יתברר שלא מדובר בסוד שהיה אפשר להסתיר מראשי מערכת הביטחון, אלא ההיפך?

ביזיון שרק עכשיו, מטעמי בחירות קרבות, החליט על הקמת הוועדה. גנץ (צילום: אלעד מלכה)

עכשיו תראו כיצד השיח התעוות. נתניהו, צבא צייצניו וצינורות מסריו, הצליחו יחדיו לנטרל את האינסטינקט הטבעי שקיים אצל כל אזרח ציוני, לבדוק אם מישהו קיבל החלטה לא ראויה ביטחונית מאינטרס זר. לא מדובר בהנחה שמופצת על ידי עיתונאים עוינים, או שחורשי קונספירציות ברשתות החברתיות מעלים, אלא על ידי שורה ארוכה של אלופים, תת-אלופים ובכירים במערכת הביטחון, שחלקם היו שם בזמן אמת ואף כתבו בעניין תצהירים לבג"ץ. נתניהו הצליח לייצר בחלק גדול מציבור תומכיו אינסטינקט דעתני חזק יותר מהגנה על ביטחון המולדת, והוא הגנה על ביטחון נתניהו, המנהיג שנרדף על ידי כוחות השחור והאופל - מערכת המשפט והתקשורת.

בואו נניח לנתניהו. בחלק השני של פרשת הצוללות, נמצאים כל הנושאים שעל פניהם אינם קשורים אליו. מה איתם?

ברור שהמעניין והמסקרן מביניהם הוא מעגל השוחד לכאורה של מיקי גנור, המבוסס על קשריו עם המשנה לראש המל"ל אז, אבריאל בר-יוסף; עם מי שהיה הרל"ש של נתניהו, דוד שרן; עם מפקד חיל הים אז, אליעזר צ'ייני-מרום; ועוד. ברור לחלוטין שבכל זה הוועדה לא תוכל לגעת, אפילו מרחוק, משום שהדבר נמצא בטבורו של ההליך המשפטי.

עוד בוואלה! NEWS

מאות אלפי אירו ל"יעוץ" והדלפת מידע חסוי: כך עבדה השיטה בפרשת הצוללות

לכתבה המלאה
צילום: רויטרס וארכיון וואלה!NEWS, עריכה: ליר שפיגלר

אבל יש את המעטפת שאפשרה לדבר הנורא הזה לקרות. התצהירים הרבים שהגישו בכירי מערכת הביטחון, ובראשם מנכ"ל משרד הביטחון אז, דן הראל, והעדויות שהשמיעו חלקם בתקשורת, מעלים את השאלה הגדולה: איך בכלל התאפשרה השחיתות הזאת? איך התנהל ההליך הזה? איך ולמה מטופלים המיליארדים של משלמי המסים, שמופנים למערכת הביטחון, בכזה זלזול? מי בכלל האחראי לטירוף הזה? המל"ל? שר הביטחון? משרד הביטחון? הרמטכ"ל? מי צריך להיות מעודכן?

האבסורד הוא שכולנו חשבנו שדווקא במערכת הביטחונית והצבאית הדברים הללו אמורים להיות ברורים, מובהקים, פשוטים כמו בתסת"ח (תרגילי סדר + תרגילי סדר חמושים). כחיילים תמיד רצינו לחשוב שכמו שאנחנו החפ"שים (חיילים פשוטים), מוצעדים בסך על ידי הרס"ר ב"שמאל-ימין-שמאל", הם שם למעלה גם מנהלים את המערכת ב"שמאל-ימין-שמאל". פתאום גילינו שלמעלה, המצעיד עשוי להיות פחות רס"ר עם שפם, ויותר גנור עם עמלה. הלו, ראש הממשלה, אנחנו לא מיתממים, ובכל זאת, אם זה לא מצדיק ועדת חקירה, אז מה כן?

עמדה של אזרח שפיו וליבו שווים. סטרשנוב (צילום: ברני ארדוב)

"אחרי שכל גורמי האכיפה קבעו פעם אחר פעם שלראש הממשלה אין שום קשר לפרשת הצוללות", אמר השבוע נתניהו, "גנץ מינה ועדה תפורה שבראש עומד מי שאמר לפני שנה שראש הממשלה צריך להתפטר, נו מעניין לחכות מה תהיה מסקנתו... ואני חושב שזאת בושה גדולה. אף שר ביטחון לא עשה שימוש כל כך בוטה בצה"ל כפי שעשה גנץ".

נתחיל עם הסוף. כאמור, ברור שנתניהו צודק - המניע של גנץ הוא פוליטי ואם היה תם לב, היה מקים ועדה מזמן. זה לא משנה את העובדה שוועדת חקירה כלשהי צריכה לקום. נתניהו יודע היטב שפרשת הצוללות היא תיבת פנדורה מסריחה שלא הייתה כדוגמתה בתולדות מערכת הביטחון, ושלא באמת כל האלופים ותתי-האלופים שכתבו תצהירים קשים על מה שראו בפרשה הזאת (הם לא מעידים עליו בתצהירים הללו) עשו זאת כדי לקשור נגדו קשר נגדו. בעולם מקביל דמיוני, היה צריך נתניהו להגיב כך: "צר לי שגנץ פועל ממניעים פוליטיים, אבל אני מברך על הקמת הוועדה שתבחן תהליך הרכש של הצוללות וכלי השיט". כמה נעים לדמיין.


ובאשר לפרנויה החדשה של נתניהו - השופט אמנון סטרשנוב? שמתברר כי ב-2018 כתב מאמר בדבר פרישתו הרצויה של נתניהו? ובכן, כל מי שעוקב במשך השנים אחר סטרשנוב מכיר את התבטאויותיו המשוחררות, אבל אדוני ראש הממשלה, בוא נהיה אמיתיים: העמדה שהביע סטרשנוב (מבלי להתייחס לניואנסים במאמרו שלא לכולם אני מסכים), היא עמדה של כל אזרח הגון שפיו ולבו שווים. לפני שחצי מדינה קופצת עליי, אסביר את עצמי: לו היה סטרשנוב מדויק יותר, היה פשוט מצטט איש חכם אחר, שכבר צוטט פה בעבר, שביטא את הרעיון הרבה יותר טוב, שכן מדובר ברטוריקן-על.

האיש החכם אמר: "ראש ממשלה ששקוע עד צוואר בחקירות... יש חשש אמיתי ולא בלתי מבוסס שהוא יכריע הכרעות על בסיס האינטרס האישי של ההישרדות הפוליטית שלו ולא על בסיס האינטרס הלאומי". לו האיש החכם הזה, ששמו בנימין נתניהו, היה מביע דעתו על מה שקורה היום, הוא היה קובע נחרצות שהתנגדות של ראש הממשלה להקמת ועדת בדיקה בפרשת הצוללות, נובעת ללא ספק מאותו "אינטרס אישי" שדיבר עליו, זה שבא על חשבון ה"אינטרס הלאומי".

ברוך קרא הוא הפרשן המשפטי של חדשות 13

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully