בעיצומו של משבר חסר תקדים וללא תקציב, הבכירים באוצר מרימים ידיים

מנכ"לית משרד האוצר, קרן טרנר-אייל, שהכריזה היום (ראשון) על התפטרותה מהתפקיד לאחר כחצי שנה בלבד, היא בעלת התפקיד הבכירה השלישית במשרד שעשתה זאת בשלושת החודשים האחרונים. מלבד שי באב"ד, המנכ"ל הקודם שעזב את תפקידו בשל סיום כהונתו של שר האוצר כחלון, הודיעו על פרישתם בתקופה קצרה זו גם החשב הכללי רוני חזקיהו, וראש אגף התקציבים, שאול מרידור, שעזב בטריקת דלת סוערת ומכתב חריף נגד שר האוצר והתנהלות הממשלה. לעומתו, טרנר-אייל אמנם לא אמרה את שעל ליבה בקול רם, אך דאגה להבהיר באמצעות מקורביה את דעתה על ההתנהלות הפוליטית במשבר.

לחלל שנותר במשרד נכנסו ממלאי מקום, במקום מינויי קבע. את מקומה של טרנר-אייל ממלא בינתיים מנהל רשות המסים ערן יעקב. בראשות אגף תקציבים עומד היום יוגב גרדוס, אף הוא ממלא מקום, ששימש קודם לכן כסגן הממונה על התקציבים לענייני מאקרו.

החשכ"ל חזקיהו אמנם הודיע על התפטרותו כבר בחודש יולי, אך הוא מוסיף למלא את התפקיד עד לסוף החודש. רק ביום שישי מונה לו מחליף, יהלי רוטנברג, שבשנים האחרונות שימש כסמנכ"ל הכספים של קבוצת בזק. מרידור התפטר כחודש אחריו, בסוף חודש אוגוסט, והודעת הפרישה של טרנר הגיעה כעבור כחודש וחצי, וכבר הייתה צפויה.

החשב הכללי אמנם הודיע על התפטרותו במכתב לקוני, ללא האשמות ישירות כלפי גורם כלשהו, והסביר כי הגיע לידי מיצוי, אך מאחורי הקלעים ידעו לספר כי חזקיהו חש שאין טעם להמשיך בתפקיד, כל עוד לא "סופרים" את הדרג המקצועי של המשרד ולא מתחשבים בעמדתו. החשכ"ל הוא זה שקובע מה תהיה מסגרת ההוצאה של כל משרד ומשרד. בהיעדר תקציב שנתי, ובעיצומו של משבר הקורונה, הוא נאלץ בכל פעם למצוא מקור תקציבי להוצאות הכרחיות, בין אם מדובר בתחום החינוך, הביטחון, הבריאות או כל משרד אחר.

מכתב ההתפטרות של מרידור, מעין "אני מאשים" של הפקידות הציבורית כלפי התנהלות ממשלת ישראל, היה נוקב הרבה יותר. המסמך היה החוליה האחרונה בשורת חילופי מהלומות בתקשורת ובישיבות הממשלה בין שר האוצר ישראל כץ למרידור, סביב האופן בו התקבלו ההחלטות במשרד במהלך תקופת הקורונה. כך, על פי גורמים באוצר, בישיבות הממשלה השתיק כץ בכל פעם את מרידור כאשר זה רצה להביע את עמדותיו. המתיחות המשיכה גם ברמה הפוליטית, עם דברים קשים שהוטחו במרידור ובדרג המקצועי באוצר מפי חברי כנסת שונים וראש הממשלה בנימין נתניהו עצמו, כמו גם מפי בנו יאיר.

באותו מכתב התפטרות ששלח לכץ, כתב מרידור כי "בחודשים ובשבועות האחרונים, היכולת לבצע את תפקידי הפכה לבלתי אפשרית". הוא אף תקף את כץ באופן אישי וטען: "אתה לא מאפשר לי ולמשרתי ציבור רבים אחרים במשרד האוצר ובמשרדים אחרים לעשות את עבודתנו". מרידור האשים את כץ ב"ניסיונות לשנות אומדנים תקציביים על מנת לייצר מקורות פיקטיביים לצורך חלוקת תקציבים נוספים".

"לאחר שנחצו עוד ועוד קווים אדומים, ורוסקו כללים אלמנטריים של התנהלות תקציבית וכלכלה נכונה - החלטתי שאיני יכול עוד להיות חלק מהמערכת ולתת לגיטימציה לסדרת החלטות שגויות", טען מרידור. "איני יכול לתת יד להתנהלות הקלוקלת המתקיימת בחודשים האחרונים, שכל אזרחי ישראל ישלמו עליה בשנים הבאות מחיר כבד", הוסיף.

לדבריו, "תהליכי קבלת ההחלטות מושפעים מאינטרסים צרים וקצרי טווח, לצד השתקת הדרג המקצועי, זלזול בוטה בעבודת מטה, רמיסת הכלים והכללים התקציביים שהיו נר לרגליהם של מנהלי הכלכלה הישראלית עשורים רבים".

מי שניסתה לצאת להגנת מרידור הייתה מנכ"לית האוצר טרנר-אייל, שחטפה בעקבות זאת ביקורת נוקבת מהשר, ומאז היחסים בין השניים הידרדרו. דעתה לא נשמעה בישיבות ממשלה, וגורמים מספרים שפעם הוא אף הרים עליה את קולו במהלך ישיבה, לאוזני כל הנוכחים. בניגוד לשני הבכירים האחרים, טרנר-אייל היא מינוי אישי של שר האוצר: הוא הביא אותה ממשרד התחבורה, שם היא שימשה כמנכ"לית, כשהשניים הסתדרו היטב וקידמו יחדיו פרויקטים שונים. אולם, גורמים באוצר הדגישו כי המשרד אינו דומה למשרד התחבורה, בייחוד בתקופה כזאת שבה המשרד נחשב למשמעותי ביותר מבין כל המשרדים.

מקור ששוחח עם מנכ"לית משרד האוצר קרן טרנר בימים האחרונים, הסביר כי היא חשה תסכול מהתנהלות הממשלה. "קרן ניסתה לתת צ'אנס. אבל ראתה שאין עבודת מטה בממשלה. אין תקציב. אין החלטות מקצועיות. הגיעו לה מים עד נפש והיא החליטה להתפטר".

"היא ניסתה לעבוד איתו (עם כץ - ד"י) בחצי השנה האחרונה וזה לא עבד. לא שמעו אותה. אחרי כל ריאיון שלה היה פיצוץ. היא הרגישה לא משמעותית ושהיא לא מביאה את עצמה", אמרו גורמים בסביבתה, "הכל זה החלטות פוליטיות, משפילים את הדרג המקצועי".

טרנר-אייל הגיעה לכץ והודיעה לו כי היא מעוניינת לעזוב, וכץ אפילו לא התעקש על הישארותה. בלשכת שר האוצר אמרו כי בהתאם לסיכום של השניים, הם שומרים על כבודה של אייל, לא מעוניינים לדבר עליה רעה ומאחלים לה בהצלחה.

גם טרנר-אייל וגם מרידור חשו כי התנהלות המשרד בתקופת הקורונה נבעה משיקולים פוליטיים בלבד, ונעשתה ללא שיקולים מקצועיים, תוך רמיסת הדרג המקצועי.

החוט המקשר בין שלוש ההתפטרויות הוא היעדרו של תקציב שנתי מגובש למדינה. לפי חוק הארכת מועד אישור התקציב, עד 23 בדצמבר הממשלה צריכה להעביר את תקציב 2020, למרות שיישאר רק שבוע אחד לאותה שנה, ואם לא - הכנסת תתפזר. בין כחול לבן והליכוד ישנה מחלוקת באשר לשאלה אם התקציב יאושר במשותף עם התקציב לשנת 2021, או שיפוצל לשני תקציבים שונים.

זמן קצר אחרי הודעת ההתפטרות של טרנר-אייל, הודיע כץ כי תקציב המדינה לשנת 2021 וחוקי ההסדרים יוגשו לאישור הממשלה בחודש דצמבר, וכי עבודת המטה באוצר תחל בהקדם. ההודעה אינה פותרת ממש את העימות בין שתי המפלגות, היות ואם התקציב יוגש לממשלה רק במהלך חודש דצמבר, הוא יגיע לאישור הכנסת רק בינואר או בפברואר.

בכחול לבן דרשו לאשר את התקציב לשנת 2021 עוד קודם תחילת השנה הבאה, מה שככל הנראה לא יקרה, גם בהתאם ללוחות הזמנים שפרסם מוקדם יותר היום כץ. נתניהו לעומת זאת, העדיף עד כה להעביר תקציב לטווח קצר, וטען כי בשל המשבר לא ניתן לחזות מה יהיו הכנסות המדינה, ובשל כך לא יהיה מקצועי לקבוע את הוצאות המשרדים השונות.