יותר משבוע ימים שמשתוללת לחימה בחבל נגורנו-קרבאך. צבא ארמניה מול צבא אזרבייג'ן, שניהם חמושים ומצויידים בנשק רוסי, אבל לשתי המדינות יש מקורות נוספים. אזרבייג'ן מקבלת נשק בין השאר מישראל וטורקיה, שתי מדינות המוצאות עצמן לפתע באותו צד, בזירה הזו לפחות.
מדוע עכשיו? כבר נאמר שלכל דבר יש שתי סיבות, סיבה טובה וסיבה אמיתית. אז הסיבה הטובה לפרוץ הקרבות כעת היא שאחד הצדדים החליט שזהו זמן טוב לקדם את מטרותיו כשתשומת לבו של העולם מרוכזת במגיפת הקורונה, בבחירות בארצות הברית ובשלל נושאים, וכך פריצת קרבות מקומיים בקווקז תעבור מתחת לרף תשומת הלב.
שני הצדדים מאשימים זה את זה בפרוץ הסבב הנוכחי, וקשה לדעת עד מתי תימשך הלחימה, אבל האזרים נראים נחושים. "ארמניה פתחה במלחמה הזו", האשים אלצ'ין אמירבייב, יועץ מיוחד לסגנית הנשיא מהריבן אלייב, בריאיון לוואלה! NEWS. הסגנית היא אשתו של נשיא אזרבייג'ן אילהאם אלייב, השולט במדינה מאז 2003, מאז מת הנשיא הקודם, אביו, חיידר אלייב.
עוד בוואלה!
הדיפלומט האזרי הוותיק מונה שלוש סיבות - "לחזק את מעמדו של ראש הממשלה הארמני ניקול פשיניאן ולהסיט את תשומת הלב של האזרחים מהמצב הכלכלי המחמיר, ליצור פרובוקציה שתאלץ התערבות של גורם שלישי, כלומר רוסיה, ולפגוע בתשתיות החיוניות של הנפט והגז האזרים העוברים באזור". ואולם, הסטטוס-קוו נוח לארמניה. ולא קביל מבחינת אזרבייג'ן.
"הזהרנו שהמצב לא יציב. חשבו שאנו מגזימים, חשבו שהמלחמה לא תתחיל שוב. אבל יש טראומה אזרית בעקבות אירועי שנות ה-90 ומכך שחמישית משטח המדינה נמצאת בשליטה זרה", אמר אמירבייב. "אז לבסוף אנו עושים את הדבר הנכון. תסתובב ברחובות באקו ותשמע את האזרחים אומרים לך שהכיבוש אינו משהו שהם מוכנים לקבל".
שני הצדדים מנהלים מלחמת תעמולה נמרצת, אך הדיפלומט האזרי מכחיש את הטענות - שלא מגיעות רק מכיוון ארמניה, אלא גם מכיוון צרפת - על לחימת שכירי חרב סורים, שנשלחו על ידי טורקיה. "אין לנו צורך בהם", אמר, והאשים את הארמנים בגיוס שכירי חרב כורדים מעיראק.
הסכסוך בחבל נגורנו-קרבאך, הנקרא "ארצך" בפי הארמנים, כולל ביטויים המוכרים היטב לאוזן ישראלית כמו שטחים כבושים, התנחלויות ותהליך שלום.
חשבון הדמים ההיסטורי מתחיל פחות או יותר במאה ה-19, אז חיים זה לצד זה, באותן ערים, עיירות, כפרים, מחוזות ואימפריות עמים שונים. באימפריות הרב-לאומיות, שעוד רגע יקרסו במלחמת העולם הראשונה וייעלמו אחריה, האימפריות של בית רומנוב, בית הבסבורג, בית עות'מאן. זה לצד זה, חיים סרבים, קרואטים, בוסנים, סלובנים, רומנים ואוקראינים ופולנים, צ'כים וסלובקים וגרמנים, יהודים וצוענים, טורקים ויוונים, רוסים, אוסטרים, הונגרים וכל השאר.
הסלט האתני-דתי-לאומי הזה מתקיים בכל מקום, וביתר שאת בבלקן, בקווקז, במזרח הים התיכון. במערב אירופה מדינות הלאום חזקות ומגובשות יותר. העולם הישן הזה ייעלם אחרי מלחמת העולם הראשונה, ושייריו יימחקו אחרי מלחמת העולם השנייה בטיהורים אתניים, רצח עמים והשואה. לאחר מכן יקומו מדינות שהמיעוטים בהן נעלמים, מופעל עליהם לחץ להגר, לברוח או להתיישר עם הרוב.
בשתי מדינות יש רב לאומיות - ברית המועצות ויוגוסלביה. ועם קריסת הגוש הקומוניסטי הן התפרקו לחלקים בהתאם לגבולות ששורטטו אי-אז. העולם מכיר בגבולות הקיימים כי האלטרנטיבה היא תוהו ובוהו. אז גם אם הגבולות מלאכותיים, גם אם מיעוט לאומי נמצא בצד הלא נכון של הגבול המוכר, שנקבע בסוף שנות ה-40, הוא הקובע.
כל שינוי גבול ייעשה בהסכמה. זו הסיבה, בגדול, שבגללה העולם מכיר בגבולות 48' אבל לא ב-67', מדוע העולם לא הכיר בחבל שהסרבים חצבו לעצמם בקרואטיה, או הכיבוש הרוסי של קרים ושאר דוגמאות. זו הסיבה מדוע העולם לא תמך בביאפרה במאבקה שובר הלב לעצמאות מניגריה. וזו הסיבה מדוע העולם לא מכיר ברפובליקת צפון קפריסין הטורקית או בנגורנו-קרבאך.
זהו חבל מיושב בארמנים הנמצא בתוך שטח אזרבייג'ן. אם נלך להיסטוריה נמצא שבדיוק כמו בארץ ישראל, בבוסניה ובקפריסין יש עדויות על טיהורים אתניים של שני הצדדים, של רציחות ומאבקים ולצדם גם חיים בשלום בין לבין.
עם התפרקות ברית המועצות החל המאבק על החבל, מאבק שבו אזרבייג'ן - הגדולה פי שלושה באוכלוסייתה מארמניה - נוצחה. נגורנו-קרבאך נותרה בשליטת ארמניה, שהצליחה לכבוש מסדרון קרקעי בינה לבין המובלעת. מאז ראשית שנות ה-90 המצב נותר בעינו, כשאזרבייג'ן המתוסכלת מנסה להניע לשינוי. יש קבוצת מדינות, המכונה קבוצת מינסק, המנסה להגיע לפתרון, אבל פתרון דיפלומטי לא נראה באופק.
"אנו רוצים שני דברים - ברמה הטקטית וברמה האסטרטגית" אמר אמירבייב. "המטרה הטקטית היא לשכנע את ארמניה שאין לה אופציה צבאית להמשיך את הכיבוש. המטרה האסטרטגית היא להשיב את נגרונו-קרבאך".
כשהוא נשאל אם לא מדובר בטיהור אתני, הוא כמעט מאבד את שלוותו. "אנחנו נלחמים רק בכוחות הארמנים. נכון, לעולם לא נשלים עם הכיבוש, אבל אנו אומרים להם: תיסוגו וגם אנחנו ניסוג. האנשים - אזרים שברחו, או גורשו מהחבל, יחזרו לבתיהם, אבל הארמנים יוכלו להישאר תחת שלטון אזרבייג'ן. נכון, מדובר בתהליך ארוך, צריך בניית אמון, יהיה צורך בביטחונות, אבל לא יהיה טיהור אתני".
ייתכן מאוד שלא יהיה טיהור אתני כי העולם מתבונן, אבל רבים מאוד יעזבו. כמו שקרה בקרואטיה, בבוסניה ובקוסובו. התוצאה הסופית תהיה שלא יחיו זה לצד זה בשלום ושלווה רוב ומיעוט. לא באזור הזה.
אמירבייב אמר כי אין בידיו נתונים מדויקים על מספר האבידות של צבא אזרבייג'ן - שטרם מסר כאלו בכלל - והתקשה לומר מי מנצח בשטח, לאור ערפל הקרב.
מי שמוכן לנפק הצהרות הוא כמובן רג'פ טייפ ארדואן, נשיא טורקיה, התומכת הגדולה של האזרים במאבק הזה. פעם אחר פעם בהיסטוריה נלחמו טורקיה ורוסיה זו בזו. הפעם הן נאבקות באמצעות שליחים. השליחים אינם בובה על חוט, יש להם סיבות משלהן למלחמה שהייתה פורצת בכל מקרה, אבל הפעם יש מעורבות. "אנקרה רוצה שלום הוגן באזור ואת סיום הכיבוש הבלתי-חוקי בנגורנו-קרבאך. אכן באחרונה היא ממלאת תפקיד חשוב יותר בעימות, תוך סולידריות מלאה עם אזרבייג'ן", אמר אמירבייב.
מדינות הכנסייה הנוצרית-מזרחית מתייצבות לצד ארמניה - רוסיה (שגם מוכרת נשק לשני הצדדים, ומתווכת ובוחשת בנעשה אבל נוטה לצד ארמניה) ויוון, בעוד טורקיה המוסלמית לצד אזרבייג'ן המוסלמית. או אולי נגד ארמניה הנוצרית - שהרי הנושא הארמני הוא טאבו בטורקיה מאז רצח העם בארמנים במלחמת העולם הראשונה.
אבל לא מדובר כאן באסלאם נגד הנצרות. איראן, שמנהיגה העליון עלי חמינאי הוא אזרי במוצאו, מסייעת לארמניה. מצד שני איראן נמצאת בחזית מול טורקיה, והיגיון המדינה הציני גובר על נאמנויות אחרות. וכך איראן מאפשרת למטוסי תובלה רוסים לטוס לארמניה מעל שיטחה, כי אזרבייג'ן וגיאורגיה אינן מאפשרות. גיאורגיה היא אמנם נוצרית, אבל בשטחה של גיאורגיה מובלעות בשליטה רוסית - דרום אוסטיה ואבחזיה. אז יש לה גם שנאה לרוסיה וגם שותפות אינטרסים עם אזרבייג'ן.
לארדואן יש נגורנו-קרבאך משלו, רק ששם הוא בצד השני. טורקיה פלשה לקפריסין והקימה שם רפובליקה אתנית שאיש בעולם אינו מכיר בה. בקפריסין, ארדואן לוחם למען הרפובליקה האתנית שטורקיה הקימה, באזרבייג'ן הוא בדיוק הצד השני. הציניות הרגילה של הפוליטיקה.
ישראל תומכת באזרבייג'ן. לא בהצהרות, אבל בנשק. יש יחסים מצוינים, כולל אספקת נפט אזרי לישראל. באזרבייג'ן המוסלמית מעולם לא הייתה שנאת יהודים, ושגריר ישראל באזרבייג'ן, ג'ורג' דיק המוערך, הוא ערבי נוצרי. כלומר מדינה יהודית שולחת שגריר נוצרי למדינה מוסלמית.
יועץ סגנית הנשיא ואשת הנשיא מסרב להתחייב על מטרות מדויקות. הוא ותיק מדי במשחק הדיפלומטי מכדי שיפול במלכודת הזו. אך הוא נותן הצהרה אחת, אולי מבשרת רעות. "אנחנו לא נמתין עוד 30 שנה. אזרבייג'ן תחזיר לעצמה את שטחי המולדת".