"קשר השתיקה טבוע בכל מיני מגזרים במשטרה. אנחנו עובדים כדי לפצח את זה"

המחלקה לחקירות שוטרים נמצאת באחת התקופות המורכבות ב-28 שנות קיומה. בריאיון מיוחד מספרים שלושה אנשי מח"ש איך מתמודדים עם נחקרים שמכירים את כל תרגילי החקירה, מגיבים לטענות על יד רכה כלפי שוטרים אלימים, וגם מגלים מה נשאר מחוץ למסך בסדרה "מנאייכ"

בווידאו: שר המשפטים והיועמ"ש מציגים את הרפורמה במח"ש (צילום: לשכת העיתונות הממשלתית, עריכה: ניר חן)

אנשי מח"ש רגילים לראות את מקום העבודה שלהם בכותרות. בין אם בהצלחות, כמו הרשעת ניצב בדימוס ניסו שחם והגשת כתב אישום נגד חבורת שוטרי מג"ב שנאשמים בשוד פלסטינים, ובין אם תחת אש בתיקים מעוררי מחלוקת כמו הריגת סלומון טקה ואיאד אל-חלאק.

החודש האחרון היה שונה: תחילה גל לא צפוי של התעניינות בעקבות הסדרה "מנאייכ" של כאן, ואחר כך סדרת פרסומים מהם עלה לכאורה כי צמרת פרקליטות המדינה לא גיבתה את המחלקה כדי לרצות את מפכ"ל המשטרה סביב תיקי נתניהו. השיא היה תביעה של החוקר הבכיר במחלקה, רפ"ק דובי שרצר, שטוען כי קידומו נעצר והוא לא קיבל דרגה שהובטחה לו, זאת בשל מעורבותו בחקירות בכירים במשטרה ולחץ מצד המפכ"ל הקודם רוני אלשיך.

הצלחות גדולות לצד ביקורת ציבורית. משרדי מח"ש בירושלים (צילום: ראובן קסטרו)

"שמענו על הדבר הזה בדיוק כמוך", אומרת מעין לוי-כהנא, ראש שלוחת החקירות של מח"ש במחוז חוף, שמשרתת במחלקה זה 13 שנה. "חילוקי דעות תמיד יש בכל מקום, ולפחות מהעיניים שלי זה לא משפיע כלל על העבודה. מבחינתי היום שלפני והיום שאחרי הם אותו דבר. אצלי בצוות, עם האנשים שלי ומסביב, לא ראיתי שום שינוי. מבחינתי ממשיכים כרגיל - אנחנו חותרים למגע, רוצים לגלות עבירות".

"ברור שיש דיבורים ותחושות", מוסיפה הילה אדלמן, פרקליטה ממונה וראש צוות פרקליטים, בעלת ותק של 23 שנים במחלקה. "זה לא דבר נעים שאלה הדיבורים, ושאתה נמצא בשיח ציבורי שחושב את כל הדברים האלה על מקום שבו אני עובדת. אבל זה לא חודר לתוך העבודה. גם הדיבורים והתחושות תופסים הרבה פחות נפח ממה שזה נשמע לך, ואולי אפילו פחות ממה שהייתי מצפה אם הייתי שומעת על זה מהצד. גם אם זה מעסיק את השיח לחמש או עשר דקות - זה לא מעבר לזה".

עוד בוואלה! NEWS

אזרחים "מוכתמים" לשנים בגלל תיקים שנסגרו, אצל שוטרים המצב שונה

לכתבה המלאה

המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש)

  • שנת הקמה: 1992
  • ראש היחידה: עו"ד קרן בר-מנחם
  • מספר עובדים: 115 (בהם 45 חוקרים, 16 פרקליטים, 17 אנשי מודיעין שמושאלים מהמשטרה)
  • תחום אחריות: חקירת עבירות של שוטרים שהעונש עליהן מעל שנת מאסר

בעיצומה של המהומה, התיישבו שלושה מאנשי המחלקה לריאיון נדיר. רובו נערך לפני כשבועיים - טרם התפוצצות הפרשות האחרונות. מאחורי דלתות הזכוכית של משרדי מח"ש בירושלים, ניסו לשדר עסקים כרגיל, עד כמה שניתן תחת מגבלות הקורונה. מלבד אדלמן ולוי-כהנא, היה שם גם מחמוד וותד, חוקר זה כשנתיים בשלוחת ירושלים.

ניכוש עשבים שוטים

"הסצנה שבה הבלש לייבו אומר לאיזי ממח"ש שהוא לא רואה אותו ממטר, זה בחיים לא יקרה"

אחד הנושאים שתמיד מרחפים מעל במח"ש, לפחות בעין הציבור, הוא המתח בין השוטרים לאנשי המחלקה. ב"מנאייכ" זה מתבטא החל מהאינטראקציה בין השוטרים הזוטרים לבין החוקרים, ועד ניצב שמאשים את ראשי מח"ש בסדרה בתפירת תיקים. במציאות דברים נראים אחרת. "הסצנה שבה הבלש לייבו (דורון בן דוד) אומר לאיזי (שלום אסייג) ממח"ש שהוא לא רואה אותו ממטר, זה בחיים לא יקרה", אומר וותד. "שוטר לא יראה צ'קלקה או כובע של מח"ש ויגיד 'אה, אתם מנאייכ'. זה בחיים לא יקרה. צריך הרבה אומץ לעשות דבר כזה".

אדלמן דווקא זוכרת גם מקרים אחרים, בעיקר בבית המשפט: "בשני מקרים שאני זוכרת שוטרים שבאו לבית המשפט לגבות חברים שלהם שהיו נאשמים קיללו אותי בסוף. אז גם אם לא השתמשו במילה 'מנאייכ', המסרים הועברו. באחד המקרים השופטת אפילו הזמינה מאבטחים של בית המשפט כדי ללוות אותי בסוף הדיון".

"אני חושבת שכולנו כאן במח"ש יודעים שאנחנו שוחים נגד הזרם", מוסיפה לוי-כהנא. "אנחנו שלמים עם זה ומנסים לעשות את העבודה שלנו כמה שיותר טוב. זה תמיד משהו שנמצא אצלנו בראש, בכל תיק שמלווה אותנו, בכל פרשיה. התפקיד שלנו זה לנכש את העשבים השוטים מחוץ למשטרה כדי שהמשטרה תהיה טובה יותר".

"גם אם לא השתמשו במילה 'מנאייכ', המסרים הועברו". אלדמן (צילום: ראובן קסטרו)

מח"ש הוקמה ב-1992 ואחראית לחקור עבירות של שוטרים שהעונש עליהן הוא מעל שנת מאסר. יש בה 115 עובדים, בהם 45 חוקרים, 16 פרקליטים ו-17 אנשי מודיעין שמושאלים מהמשטרה. בראש המחלקה עומדת בשנתיים האחרונות עו"ד קרן בר-מנחם, שצמחה בפרקליטות מחוז מרכז.

התיקים שעוסקים בשימוש בכוח בדרך כלל מושכים את מירב תשומת הלב למח"ש, אבל במחלקה עוסקים כמעט בכל סוגי העבירות. "לקחתי חלק גם בטיפול בשני תיקי רצח, תיקים של סחר באמל"ח, סחר בסמים, תיקים של שוטר שגונב כספים מנחקרים שלו, של קצין תנועה שמחזיר רישיונות לאנשים בשביל כסף למרות שהם צריכים להיפסל, תיק של שוטר שסוחט באיומים נשים מהמגזר ומבצע בהן עבירות מין. הכול", אומרת לוי כהנא.

כשהם נשאלים אם יש תיק שבכל זאת הפתיע אותם, וותד מספר על מקרה בו מתלוננת הלכה להגיש תלונה והוטרדה מינית על ידי החוקר שגבה את עדותה. "היה לי קשה להאמין שזה קרה בכלל", הוא אומר. "להיפגע במקום שאמור להיות הכי בטוח לאזרח. מדובר בבת המגזר הערבי, שאני גם בא ממנו. אני חי את המנטליות הזאת, של רגישות למה האחים יודעים ומה ההורים יודעים, ועשיתי מאמצים להגיע לאותה בחורה ולגבות ממנה עדות, מהאחים שלה".

לדבריו, "עבור בן מהמגזר הערבי, לשבת מול אדם אחר מהמגזר ולהגיד מה אחותו סיפרה לו זו לא סיטואציה קלה. במקום שעה זה יכול לקחת שלוש וארבע שעות. ואתה רואה את הפחד וחוסר האמון של אותה בחורה, שאם זה קרה לה בתוך תחנת משטרה, אז איזה עוד מקום הוא בטוח?".

תיאום גרסאות ודיווחי כזב

"ממה שאני ראיתי, ככל שהשוטר יותר ותיק, ככה הוא יעשה יותר טעויות בחקירה"

אחד האתגרים של מח"ש הוא ששוטרים, בניגוד לרוב האזרחים, מכירים לא מעט מתרגילי החקירה. "היה פעם מיתוס ששוטרים שמגיעים מעבירים ביניהם מידע שבעציץ בחדר המתנה במשרדי מח"ש בתל אביב מוטמן מיקרופון או מצלמה", אומרת אדלמן בחיוך. "אז האמצעים הם מגוונים, וצריכים להיות יצירתיים יותר כי שוטרים מכירים".

"להיות מוקלט זה ברף הנמוך של התרגילים שלנו", אומר וותד. "ממה שאני ראיתי, ככל שהשוטר יותר ותיק, ככה הוא יעשה יותר טעויות בחקירה. בגלל הביטחון העצמי ונקודת המוצא של 'אוקיי, אני ותיק, איזה תרגילים כבר יכולים לעשות לי', אתה נתפס לא מוכן וככה מגיעים פיצוחים בתיקים. אני חושב שדווקא שוטר צעיר יותר שנחקר פה יותר יפחד לדבר".

שוטרים הגיעו לחקירה וחשבו שאנחנו מאזינים להם בניידת", מספרת אדלמן, לאחר לא מעט הפצרות. "הם תקשרו ביניהם בתנועות ידיים, ומה שהם לא חשבו זה שהם גם מצולמים, ובסופו של דבר הדיבור עם הידיים גם הוא נקלט. בדברים האלה אתה כל פעם צריך להמציא את עצמך מחדש. כי ברגע שעשית את זה, לפחות למשך כמה שנים, זה יצא. מכיוון שהתיק הזה כבר התנהל בבית משפט ונחשף, אני יכולה להגיד את זה".

"אני חושב שדווקא שוטר צעיר יותר שנחקר פה יותר יפחד לדבר". וותד (צילום: ראובן קסטרו)

בעיה גדולה אפילו יותר בחקירות שנערכות במחלקה מצאה לאחרונה ביטוי בטיוטת הנחיה של פרקליטות המדינה בנוגע לדיווחי כזב של שוטרים. "מח"ש נתקלת לא אחת במקרים בהם שוטרים, עוד טרם תחילת חקירת מח"ש, מתאמים גרסאות ומוסרים דיווחים כוזבים בדוח הפעולה או בגרסה שנמסרה במשטרה", נכתב בטיוטה, שנחשפה בוואלה! NEWS. "בנוסף, במקרים לא מעטים, שוטרים מוסרים גרסאות כוזבות בזמן חקירתם במח"ש, במטרה לחפות על עצמם או על חבריהם".

"קשר השתיקה טבוע במשטרה", אומרת לוי-כהנא. "הוא טבוע בכל מיני מגזרים בתוך המשטרה ואנחנו עובדים מאוד קשה כדי לנסות לפצח את זה". וותד מוסיף כי "זה עולה בחדר חקירות. הטיפול היומיומי שלנו הוא בין היתר באירועים של שימוש בכוח, וקורים הרבה מצבים שבהם אין ראיות מוחשיות כמו מצלמות או תיעוד אחר. ואז אתה מתמודד עם כמה שוטרים שכל אחד נמצא בחדר חקירות, ואתה צריך לחשוף את האמת. פה מתבטא קשר השתיקה הזה, בחוסר שיתוף הפעולה. אף אחד לא שש לבוא ולספר מה חבר שלו עשה".

במשטרה, מנגד, אמרו כי האמירות לגבי קשר השתיקה הן "הכללה פסולה של שוטרי משטרת ישראל הפועלים למען אזרחי ישראל". עוד מסרו ממשטרת ישראל כי "שמירה על טוהר המידות, יושרה ואמירת אמת, הן נורמות התנהגות המצופות מכל שוטר בכל מצב. חריגות מהאמור נבדקות ומטופלות הן על ידי מח"ש והן במישור המשמעתי בהתאם".

"קשר השתיקה טבוע במשטרה". לוי-כהנא (צילום: ראובן קסטרו)

"מקרה שאני זוכרת הוא של שוטרי מג"ב שנמצאים באיזה מקום במזרח ירושלים עם אדם ש'מתחרקש' איתם", מספרת אדלמן. "הם שואלים אותו איפה גר מישהו, הוא לא ממש רוצה לשתף איתם פעולה ומתחיל דיון מילולי בינו לבין אחד השוטרים. בסוף אותו אדם נעצר, הובא לבית משפט, והוגש נגדו כתב אישום על תקיפת שוטרים עם בקשה למעצר עד תום ההליכים. הטענה שהוא תקף את אחד השוטרים, נגח בו, ואחרי זה התנגד למעצר שלו".

"בדיון בבית המשפט", ממשיכה הפרקליטה הבכירה, "הסנגור שלו שלף צילום ממצלמת אבטחה שהראה שכל הטענה של השוטרים שהוא נגח באחד מהם - פשוט לא הייתה. מה שהיה באמת זה שאחד השוטרים התווכח איתו מילולית, ושוטר שני שראה את זה התיז לו גז פלפל לפנים. כדי להצדיק את התזת הגז - הם החליטו שהוא יספר שהוא נגח בו ובתגובה הותז גז הפלפל. היו לי שתי עדויות של שוטרים שהייתה נגיחה ובעקבותיה היה שימוש בגז הפלפל. לא הייתה נגיחה".

"כדי להצדיק את התזת הגז הם החליטו לספר שהוא נגח בו". שוטרים בשער האריות בי-ם (צילום: נועם מושקוביץ)
". בסופו של דבר היה שוטר שעשה את הדבר הנכון והבין שבסיטואציה שאתה נחקר – כל אחד לעצמו"

האיש הזה בר מזל. מה אם זה לא היה מצולם?

לוי-כהנא: "אז אני יכולה לספר לך על אדם שנעצר כשהיה תחת השפעת אלכוהול. הוא הגיע אלינו כמה ימים אחרי המעצר עם חבלה בראש וסיפר שהביאו אותו לחדר שהיו בו כמה שוטרים, שאחד מהם תקף אותו. נקודת המוצא של התיק הזה לא טובה, כי הוא היה שיכור, אבל הבאנו את החומרים המשטרתיים וזה הגיע לחקירה. בתיק הזה היו מעורבים ארבעה שוטרים שהיו בחדר בזמן שהוא טען שתקפו אותו, והם טענו שהוא גרם את זה לעצמו כשהיה שיכור. בסופו של דבר היה שוטר שעשה את הדבר הנכון והבין שבסיטואציה שאתה נחקר - כל אחד לעצמו. מדובר באנשים שזו הפרנסה שלהם, שיש להם חיים ומשפחה, וכל אחד צריך לקבל את ההחלטה מה הוא עושה בשלב הזה. הוא סיפר לנו בדיוק מה קרה, והיו הליכים נגד השוטר שתקף".

"בשנים האחרונות הגדרנו את זה לעצמו כסוג של יעד", מוסיפה אדלמן. "אם מזהים דבר כזה, הופכים את זה לחקירה על שיבוש. גם הגשנו כמה ערעורים בבתי משפט על עונשים קלים במקומות שהיו דיווחי כזב, עד שהגענו לכמה אמירות של בתי משפט, שהכי מצוטטת הייתה של נשיא בית משפט שאמר שסיטואציה של שוטר שמזייף דוח פעולה זה 'הסיוט של כל שופט'. בתור שופט אתה אמור לקחת דוח פעולה של שוטר ככזה ראה וקדש".

"התפקיד שלכם הוא לתקן את המשטרה"

בעוד שוטרים נוטים להאשים את אנשי מח"ש שהם לא מבינים את הסיטואציות המבצעיות בשטח, או שהם מנסים "לסרס" אותם ולפגוע ביכולתם למלא את התפקיד - הביקורת על מח"ש בציבור הרחב היא הפוכה. המחלקה נתפסת לא פעם כמי שלא יכולה, או לא רוצה, למצות את הדין עם שוטרים שסרחו.

"יש ציפיות שמח"ש תישא על כתפיה את כל תיקון העוולות החברתיות", אומרת הפרקליטה אדלמן. "כי הרבה דברים חברתיים באים לידי ביטוי בקשר בין המשטרה לאזרחים: חקירות של בכירים, אפליה גזענית, טיפול בהפגנות, אם יש פשיעה ברחובות או לא. אז אומרים 'מח"ש, זה התפקיד שלכם לתקן את המשטרה, שלא תהיה גזענות במשטרה ושלא תהיה שחיתות בעולם'. צריך לזכור שהסמכות שלנו היא לטפל בעבירות פליליות שהעונש עליהן הוא מעל שנת מאסר. אין לי יכולת לטפל בתופעה של שיטור יתר כלפי בני העדה האתיופית. כשמגיע אירוע כמו סלומון טקה, אני מטפלת באירוע ובהיבטים הפליליים שלו בלבד".

אולי דווקא בגזרה שלכם הציבור מצפה ליותר? למשל, שתפגינו יד יותר קשה כלפי שימוש בכוח שלא כדין על ידי שוטרים. שתפנו יותר תיקים להליך פלילי, ולא להליך משמעתי.

"בחלק גדול מהמקרים ההליכה לדין משמעתי היא בתיקים שבסיטואציות אחרות לא היו מוצאים מענה בפלילי ואי אפשר ללכת איתם לפלילי", מסבירה אדלמן. "אנחנו תמיד מנסים לדייק את עצמנו יותר ולראות את המקרים ולבחון אותם. זו גם הסיבה שאנחנו מנסים לגבש קריטריונים שייתנו איזושהי האחדה של הדברים (באמצעות טיוטת הנחיה חדשה שגובשה עם פרקליטות המדינה - ד"ד)".

מפגינים מול משרדי מח"ש על הריגת איאד אל-חלאק, החודש

אז אין יד רכה כלפי שוטרים אלימים?

"אני לא יודעת מה ההגדרה של יד רכה. אני יודעת שמח"ש נמצאת בתוך ציר שמטפל באירועים. כשאנחנו מצליחים לאסוף ראיות אז מביאים את זה לבתי המשפט, ושם נאבקים גם על ההתוויה הערכית והנורמטיבית של איך שוטרים צריכים לבצע את תפקידם ומה מידת השימוש בכוח שהם צריכים לנקוט בה. בתוך הסמכויות שלנו אנחנו לא עוצרים ולא נרתעים".

בהקשר הזה, לוי-כהנא מספרת על פן נוסף בעבודה של מח"ש. "אנחנו הולכים לתחנות משטרה, עוברים בין יחידות סיור, בילוש, תביעות ומג"ב, מראים להם את העבודה של מח"ש, מסבירים להם מה התפקיד שלנו. אנחנו בין היתר מדברים איתם על קשר השתיקה, על עבירות של שיבוש, מראים להם תיקים חריגים שטיפלנו בהם - גם תיקי שימוש בכוח, שהם בעיני השוטרים יותר בתחום האפור. אבל כשאתה מספר להם איך אדם חסר ישע עבר התעללות מידי שוטר, כולם מרימים גבה. אף אחד לא רוצה את זה במקום שלו, ואנחנו באים ממקום של ללמד את השוטרים שאין לזה מקום. ושוטרים שמתנהגים בצורה כזאת, לא צריכים להיות במערכת".

נאבקים על מידת השימוש בכוח שהשוטרים צריכים לנקוט בה. מעצר מפגין בבלפור (צילום: ראובן קסטרו)
"במקום בו אנחנו נמצאים, אני יכולה להגיד לך שאזרח שטוען ששוטר היכה אותו זה תרחיש לגמרי אפשרי"

אחד הדברים שנתפסים לא טוב בציבור הוא כל הליך הבדיקה המקדימה, ורוב התלונות נסגרות גם לפני בדיקה מקדימה. יש המון מכשולים עד שפותחים בכלל בחקירה פלילית נגד שוטר.

"זה לא שיש תלונות שנסגרות בלי שאנחנו מסתכלים עליהן", מוסיפה לוי-כהנא. "אני משקיעה שעות רבות בהתייחסות לכל תלונה שאני מקבלת. גם בתלונות גבוליות, אני מהאנשים שאוהבים לחפור ולחפש אם יש פוטנציאל לחשד לביצוע עבירה. ואם אין, אז צריך לזכור שאנחנו עובדים על פי הסמכויות שלנו בחוק. אין לי יכולת ואין לי סמכות לטפל בשוטר שדיבר לא יפה, בשוטר שלא הייתה לו מסכה של קורונה בזמן שהוא נתן למישהו דוח. יש המון מקרים שאין לי סמכות לטפל בהם".

ובכל זאת, בהנחיות שקובעות את דרכי הפעולה שלכם, ניכר משקל גדול לרצון להגן על שוטרים מההשלכות של חקירה פלילית. ההרגשה היא שהכול יוצא מנקודת הנחה שכל אזרח שיש לו איזשהו אירוע עם המשטרה ישר יאשים שהשוטרים תקפו אותו.

"בכלל לא", משיבה אדלמן. "במקום בו אנחנו נמצאים, אני יכולה להגיד לך שאזרח שטוען ששוטר היכה אותו זה תרחיש לגמרי אפשרי. אני צריכה להתייחס לכל תלונה של אזרח, וההנחה הבסיסית שלי היא שיכול להיות שהדבר הזה קרה. אבל אנחנו כן נמצאים בעולם של איזונים, ואני רואה את הנחיות פרקליט המדינה כניסיון למצוא איזון, ולמנוע עיוות גדול, למשל ברישום הפלילי. שוטר שעובד הרבה בשטח ומבצע הרבה מעצרים, מתוקף זה שהעבודה שלו כרוכה בשימוש בכוח, תיווצר איזושהי סיטואציה מעוותת שיהיה לו מרשם פלילי יותר מלאזרח. אז ההנחיות האלה לא באות מתוך זה שכל התלונות כוזבות עד שיתברר אחרת".

האצבע המאשימה של משפחות הקורבנות

יחד עם התביעה שהגיש לאחרונה החוקר הבכיר שרצר, שתוכנה נחשף בהרחבה ב"הארץ", הוגש תצהיר של סגן מנהל המחלקה הנוכחי, משה סעדה. האחרון טוען שבשנתיים האחרונות ישנה ירידה חדה בכמות כתבי האישום שמגישה המחלקה, כחלק מהיחלשותה בכהונת המנהלת הנוכחית בר מנחם. דוחות הפרקליטות אכן מראים ירידה. חלקה מוסבר על ידי שינוי בשיטת הספירה בדוחות, אולם לדברי אנשי מח"ש, בכל מקרה הדבר לא מעיד על רפיון.

"אני לא חושבת שטווח של שנתיים זה מספיק כדי לבחון את זה, ובכל מקרה זה לא מעיד על היחלשות של מח"ש", אומרת אדלמן. "לכתוב את כתבי האישום זה לא החלק הקשה. החלק הקשה הוא להתמודד בבתי משפט, לראות איזה מקרים מתאימים להליכים פליליים, מה מתאים להליכים משמעתיים, ומתאים להליכים חיצוניים אחרים. היעד הוא ליצור כתבי אישום איכותיים ולנהל הליכים ממוקדים במקומות המתאימים עם סיכויי הרשעה, ולא להגיע הליכים שאחר כך אנחנו נמצאים בבתי משפט וצריכים לשקול מחדש את כתב האישום או לחזור בנו. ככל שאפשר להגיד שיש ירידה, זה בוודאי לא מעיד בהכרח על היחלשות".

עוד נטען שם שהמחלקה יוזמת פחות חקירות, ובפרט פחות חקירות נגד בכירים. לפחות למתבונן מבחוץ, זה באמת מרגיש שהיו תקופות בשנים האחרונות שכל שבוע נכנס למח"ש נצ"מ או תנ"צ או אפילו ניצב, וזה כבר לא קורה.

"זה לא מתוך רפיון ולא מתוך חשש", משיבה אדלמן, ואילו לוי-כהנא ממשיכה: "כראש שלוחת חקירות, כל חומר שמגיע אליי ואני רואה שיש בו משהו חריג, שאני יכולה לפתח אותו, אני אנסה לעשות את זה. לא הרגשתי שיש מעצורים מלמעלה, או שמישהו חוסם אותי או מונע ממני לפתח תיקים".

חקירת מח"ש העיבה על היחסים בינה לבין המשטרה. שוטרים במקום הלוויית יעקוב אבו אל-קיעאן (צילום: בני בן סימון)

אירוע נוסף שמלווה את המחלקה בשנים האחרונות, וצץ מחדש גם בימים האחרונים, הוא האירוע שהתרחש בינואר 2017 באום אל-חיראן. במהלך פינוי במקום נורה למוות יעקוב אבו אל-קיעאן על ידי שוטרים שטענו כי חשבו שניסה לדרוס אותם. חקירת מח"ש בנושא העיבה על היחסים בין המחלקה והמשטרה, ובין הפרקליטות והמשטרה, זאת לאחר שהמפכ"ל דאז אלשיך והשר לביטחון הפנים גלעד ארדן מיהרו לקבוע כי מדובר בפיגוע. במח"ש סברו כי יש לחקור באזהרה לפחות את השוטר שירה ראשון, אך פרקליט המדינה דאז שי ניצן לא אישר זאת - ולבסוף סגר את התיק תוך שהוא נמנע מלקבוע חד משמעית כי לא היה מדובר בפיגוע וכי אבו אל-קיעאן אינו מחבל.

"לא נתייחס לעמדות שונות או לחילופי דברים במהלך החקירה", מבהירה אדלמן, "אנחנו בתוך מערכת שיש בה הרבה מאוד סיעור מוחות והרבה מאוד פתיחות להשמיע עמדות שונות. בסופו של דבר יש מי שמקבל החלטות. זה לא שמישהו 'עצר את זה', או 'מנע את זה'. היה פה אירוע שהיה מאוד מכונן בשעתו ולכן עורבו בו הדרגים הגבוהים ביותר, כולל פרקליט המדינה, ומתקבלות החלטות ענייניות לאחר שנשמעות כל הדעות. הן מתקבלות משיקולים עניינים, מערכתיים ומקצועיים".

מח"ש היו בקשר עם המשפחה. אמו של סלומון טקה אוחזת בתמונתו, יולי 2019 (צילום: שלומי גבאי)

בהרבה מהתיקים שהיו בכותרות לאחרונה - בייחוד סלומון טקה ואיאד אל-חלאק - הביקורת וההאשמות כלפיכם הגיעו מהמשפחות של הקורבנות.

"אחד מהיעדים שלנו בשנים האחרונות זה הקשר עם מתלוננים ונפגעי עבירה, ובעיקר כשמדובר במשפחות של קורבנות לעבירות כל כך חמורות", אומרת אדלמן. "דווקא בשני האירועים הטראגיים האלה היה לנו קשר עם המשפחות. בחקירה של סולומון טקה נפגשנו עם המשפחה והצגנו להם חומרים לפני שהוגש כתב אישום, שזה דבר מאוד חריג, בשביל להראות שלא הסתירו מהם. באירוע של איאד אל-חלאק אני אישית נפגשתי עם ההורים שלו".

"האירוע קרה לפני כשלושה חודשים", היא מוסיפה, "והחקירה כבר על סף סיום אחרי פעולות רבות שבוצעו. אתה יודע, בזמני חקירה של תיק פלילי זה לא הרבה זמן. אבל שלושה חודשים, למשפחה שאיבדה את הבן שלה, זה נראה נצח".

אדלמן מדגישה כי "אובייקטיבית, אנחנו פועלים על מנת שיראו שאנחנו כל הזמן על זה. אני חושבת שהורה שנהרג לו בן, אם תוך שבועיים אין כתב אישום, אז מבחינתם לא קרה משהו. כל עוד אין תשובה מיידית, אז התחושה היא שאנחנו לא בסדר. ניסינו להסביר להם עד כמה שהיה ניתן בשלב שבו נפגשנו, ולהראות להם עד כמה אנחנו בתוך החקירה ופועלים כדי להגיע לאמת".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully