למרות העדויות המרשיעות, השיטה האמריקנית עשויה להציל את טראמפ

הפיתוי להשוות בין הליך ההדחה בארצות הברית נגד הנשיא דונלד טראמפ, לבין ההליך המשפטי נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו בישראל גדול, ואף מוצדק: הציוצים של שני הבנים, דונלד הבן ויאיר נגד המערכת המשפטית ושלל האויבים האחרים, ההתבטאויות של שני המנהיגים, ובעיקר תומכיהם הנלהבים (להלן הבייס) נגד הקונספירציה המנסה להפיל נשיא וראש ממשלה מכהנים, עיתונאים ופרשנים התופסים צד. מדובר במילה עדינה בהתחשב בהתבטאויות, אך בהחלט יש משפטים שאם נתרגם אותם ונשאל מהיכן נלקחו, רשת טלוויזיה אמריקנית או ערוץ ישראלי, ציוץ של מסנגרי טראמפ או ביביסטים, על כך שהמערכת מושחתת וההליך מזוהם - הכול ייראה זהה.

הרקע בשני המקרים הוא לא רק שעון החול המשפטי אלא גם הפוליטי. בישראל - המשבר ותוצאות הבחירות המונע הקמת ממשלה. בארצות הברית - הבחירות המתקיימות עוד שנה. יש גם הבדלים ניכרים, בהם בראש ובראשונה שיטת הממשל. השיטה האמריקנית מונעת למעשה את הדחת הנשיא - כל עוד נאמנים לו הסנטורים ממפלגתו, וכל עוד יש למפלגתו לפחות שליש מהסנאט וזה המצב כרגע.

כרגע, בארצות הברית מתקיים הליך ההדחה בבית הנבחרים, ובמקביל המשך ההליך המייגע של הפריימריז במפלגה הדמוקרטית, כשהשבוע התקיים העימות החמישי בין המועמדים. עשרה מתמודדים השתתפו בו, ואלה רק מי שהגיעו אל הפודיום - יש עוד, שחלקם איבדו כל סיכוי מעשי, וייתכן בהחלט שישנם מועמדים נוספים המחכים בחוץ, ומאמינים שברגע האמת המפלגה או העם יקראו להם. מייקל בלומברג, למשל.

המרוץ לבית הלבן האט, לפחות בשלב הזה, לקצב חלזוני. המועמדים מתרוצצים ברחבי המדינות, בעיקר איווה וניו המפשייר שיבחרו ראשונות בפריימריז, ומתוך כך מקבלות תשומת לב בלתי פרופורציונלית. הן לא יכולות להכתיר מועמד, אבל בהחלט יכולות להרוס את סיכויו. כרגע שלישיית הצמרת - ביידן, סנדרס, וורן - ממשיכה להוביל. בוטיג'יג מבליח, אך נראה לכמה זמן. המעקב הוא בעיקר של הפרשנים, הרייטינג של העימותים נמוך ורק המעידות הלשוניות מתוכם מקבלות תהודה.

על הפרק עומדים בעיקר נושא רפורמת הבריאות, שבו וורן וסנדרס הולכים בכל הכוח אל השמאל, כלומר מערכת מולאמת וממלכתית. ביידן שואף לתקן את המערכת הקיימת. הם מתווכחים על נושאים באמת חשובים - אבל ברקע נמצאת שאלה אחת, בעצם: מי יכול להביס את טראמפ?

כולם טוענים שהם יכולים. לכאורה יש סיבה לכך - טראמפ אכן לא פופולארי, פונה אך ורק אל הבייס שלו, טובע בבעיות שחלקן מעשה ידיו - לכאורה קל לנצח אותו. תוצאות הבחירות האחרונות בווירג'יניה ובלואיזיאנה מוכיחות שאכן ניתן לנצח אותו. נראה שיש לטראמפ בעיה אמיתית בפרברים הלבנים, ובלעדיהם הוא יובס וכמעט לא משנה מי יהיה מולו. אבל הבייס של טראמפ נאמן לו לחלוטין, והם מצביעים באחוזים גבוהים. לא ברור מה יהיה אחוז ההצבעה של המיעוטים, בעיקר השחורים, שהם מקור הכוח של המפלגה הדמוקרטית, ובלעדיהם היא לא יכולה לנצח.

טראמפ כריזמטי, קמפיינר מעולה, יש לו משאבים אדירים כתרומות - דבר שכלל לא בטוח שיהיה נניח לוורן או סנדרס, אימת וול סטריט. סקרים אחרונים מראים שבוויסקונסין למשל, הוא גובר על כל מועמד דמוקרטי. אם הדמוקרטים לא יצליחו להעביר לצידם את חגורת החלודה - ויסקונסין, מישיגן ופנסילבניה - הם יראו את הבית הלבן מבחוץ. האדם היחיד שממש נהנה מאהדת השחורים, שבלעדיהם אי אפשר להיבחר כמועמד או אחר כך כנשיא, הוא ג'ו ביידן - שבשנה הבאה יהיה מבוגר מאוד, אף שגם טראמפ, וורן וסנדרס מעל גיל 70, ולעתים כושל בלשונו בלשון המעטה.

הדמוקרטים לא יכולים, כרגע לפחות, להלהיב את ארצות הברית. זה ישתנה ככל שמערכת הבחירות תתקדם, אבל העננה של "מי יביס את טראמפ" נמצאת כל הזמן מעל ראשם. זו הסיבה המרכזית שבגללה בלומברג ואילי הון נוספים מהזרם המרכזי במפלגה לא פוסלים ריצה לבית הלבן ומתחממים על הקווים בינתיים.

בנוסף לכל אלה, ישנו גם הליך ההדחה. הציבור האמריקני, למעט המכורים והפרשנים, מאבד עניין למעט רגעי הדרמה. קווי ההגנה של הרפובליקנים על טראמפ, דומים להפליא בלהט ובטיעונים - לקווי ההגנה בישראל: לא היה כלום, בעצם היה משהו אבל הוא חוקי, הכול פוליטי, ציד מכשפות שנועד להדיח מנהיג שלא דרך הקלפי. אחד לאחד.

אבל השיטה היא כאמור אחרת. בבית הנבחרים מעידים מדי יום אנשים מהממשל. כמו בישראל, כל אחד מהעדים מיד מתויג כשמאלן, מתנגד טראמפ, תומך במנגנון החושך. דוגמה לכך היא ג'ורג' סורוס, הנגרר לעימותים, או נושא יהדותו של עד מרכזי, סגן אלוף אלכסנדר וינדמן, שעלתה ברמיזה או לא ברמיזה. בינתיים, מתברר שכפי שאמר ראש מטה הבית הלבן, אכן הייתה עיסקת "תן וקח". תן וקח הם חלק מדיפלומטיה - אבל הם אמורים להיות תן וקח לטובת האינטרסים הלאומיים ובמקרה הזה הלחץ על אוקראינה הופעל כדי לקבל חומרים מרשיעים על ביידן, אז המועמד הדמוקרטי המוביל נגד טראמפ, זה שהסקרים חוזים לו ניצחון.

כל העדים המופיעים בפני בית הנבחרים מאשרים זאת, חלקם מעדות שמיעה על שיחת הטלפון המפורסמת בין טראמפ לזלנסקי. יש גם עדויות מרשיעות יותר - של השגריר לאיחוד האירופי סונדלנד, של פיונה היל עוזרתו של היועץ לביטחון לאומי לשעבר, או של ג'ון בולטון, המפזר בשעת כתיבת מאמר זה רמזים עבים בטוויטר שיש לו מה לומר בנושא מדיניות החוץ המקבילה שניהל רודי ג'וליאני, עורך דינו של הנשיא באוקראינה עם שני אוקראינים מפוקפקים. מדיניות שנועדה להיטיב עם טראמפ. המדיניות המקבילה הזו גם היטיבה מאד עם האינטרסים של אחד, ולדימיר פוטין, באוקראינה.

אז יהיו עוד עדויות ורפובליקנים יתפתלו מול מצלמות הטלוויזיה, ופרשנים ברשת פוקס יסבירו שאין כלום, והנשיא יכחיש הכול. בית הנבחרים ירשיע את טראמפ, ייתכן שבקרוב מאוד. השלב הבא הוא הסנאט. האסטרטגים הרפובליקנים רואים כאן אפשרות נהדרת ללכוד שתי ציפורים בבת אחת. לערוך משפט בסנאט לנשיא, שזה אכן החוק, ולמתוח אותו דווקא. ההיגיון פשוט, נאמני טראמפ ומתנגדיו לא ישתכנעו בכל מקרה.

היתרון במשפט ארוך, שיתקיים מדי יום, הוא שהוא יכריח את הסנאטורים להיות בוושינגטון כל הזמן. באופן הזה לא משנה מי מהמובילים הדמוקרטים יהיה המועמד, הסנאטורים ביידן, סנדרס ו-וורן לא יתרוצצו ברחבי המדינה, לא יאספו קולות, לא ינאמו במדינות מפתח מתנדנדות אלא יהיו מרותקים למכתבותיהם באולם הסנאט, כשהתוצאה ידועה מראש - זיכוי לטראמפ עקב הרוב הרפובליקני.

יש בכך סיכון - סיכון שטראמפ יאבד קולות של המתנדנדים, שאינם רואים בעין יפה את שיעבוד האינטרס הלאומי לאינטרס הפוליטי. אולם, ההנחה היא שאלה קולות שכבר אבודים ממילא, או קולות שיצביעו עבור הנשיא בגלל הכלכלה החזקה. אם הכלכלה תיחלש, ויהיה משבר או מיתון, כלל לא יהיה משנה מה קורה במשפט, וסיכוייו של טראמפ קורסים.

ככל שההליך נמשך, יש תופעה שגם היא מוכרת לנו. אפשר לקרוא לה בשם סינדרום הרפז, שקיים בארצות הברית - טווח תשומת הלב קצר. מהפרשה שהסעירה את ישראל זכורים אשכנזי וברק, הרבה ציטוטים ואמירות על סוף הדמוקרטיה, אבל רוב הציבור לא זוכר במה מדובר. למי יש כוח לראות שעות של עדויות על שיחות טלפון ותאריכים, ושני אוליגרכי צעצוע אוקראינים ותאריכי סיוע, ויכוחים בין חברי קונגרס? הנתון המדאיג ביותר עבור הדמוקרטים הוא שהתמיכה בהליך ההדחה ירדה בקרב מצביעים עצמאיים ומתנדנדים. המשמעות היא שהאסטרטגיה של טראמפ ואנשיו עובדת, לפחות כרגע.

עד הבחירות יש עוד כמעט שנה. יש עוד חודשים רבים של התשה פנימית של הדמוקרטים, שהרפובליקנים פטורים ממנה, ושל הליך ההדחה המחדד את אי הנוחות שאמריקנים רבים חשים מטראמפ. מערכת הבחירות כבר בעיצומה, אך "בעיצומה" זה זמן לא מועט. אנחנו עדיין בשלבי הפתיחה של המשחק, של סכומים שאין גבוהים מהם - השילטון על המעצמה החזקה בעולם.