פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "תן וקח" בהוראת הנשיא: העדות שתחרוץ את גורל טראמפ?

      דבריו של שגריר ארה"ב לאיחוד, דונלד סונדלנד המקורב לטראמפ, הם הכי קרוב לאקדח מעשן בפרשת אוקראינה-גייט. למרות זאת וההקבלות הבלתי-נמנעות לווטרגייט ונפילת ניקסון, הרפובליקנים לא השתכנעו שיש להדיח את הנשיא, והמהלך של הדמוקרטים עוד עשוי לפגוע בהם בבחירות

      "תן וקח" בהוראת הנשיא: העדות שתחרוץ את גורל טראמפ?
      צילום: רויטרס, עריכה: עמית שמחה

      המונח "דרמטי" הפך שחוק כל כך בתקשורת בת-זמננו, עד שכשבאמת קורה רגע כזה רבים מתקשים להתרגש ולהאמין שנפל דבר. אבל ביום רביעי, במהלך עדותו של שגריר ארצות הברית לאיחוד האירופי גורדון סונדלנד, אכן נפל דבר ונפער חור גדול בקווי הביצורים של דונלד טראמפ. למרות כל זאת, הסיכויים של הדמוקרטים להדיח את הנשיא הרפובליקני בקונגרס לא ממש השתנו.

      סונדלנד סיפר כי הוא שיתף פעולה עם רודי ג'וליאני, עורך דינו האישי של הנשיא, בכל הנוגע למדיניות של הממשל ביחס לאוקראינה - בהוראה ישירה של טראמפ. הנשיא אינו יכול להטיל - לכאורה, מכיוון שעבור טראמפ העובדות אינן משנות דבר - את האחריות על ג'וליאני ולהפוך אותו לשעיר לעזאזל של הפרשה.

      חשוב מזאת, השגריר אמר שהדרישה של טראמפ מאוקראינה לפתוח בחקירה נגד ג'ו ביידן ובנו הייתה תנאי לביקור רשמי וחגיגי של הנשיא וולודימיר זלנסקי בוושינגטון. הוא אף תיאר זאת במונח שהפך שגור בחודשים האחרונים בוושינגטון, וקריטי להליך ההדחה: הייתה זו עסקת "תן וקח", או בשם הלטיני שלה, "קוויד-פרו-קוו".

      שגריר ארה"ב לאיחוד האירופי גורדון סונדלנד בשימוע בקונגרס, 20 בנובמבר 2020 (AP)
      הכניס לקלחת בכירים נוספים בממשל. סונדלנד בעדותו, רביעי (צילום: אי-פי)

      סונדלנד הכניס לקלחת גם את מי שהתחמק ממנה עד עכשיו. הוא סיפר למחוקקים בוועדת המודיעין של בית הנבחרים כי אין אחד בבית הלבן שלא היה "בלופ", מסגן הנשיא מייק פנס, דרך שר החוץ מייק פומפאו ועד ליועץ לביטחון לאומי לשעבר ג'ון בולטון. בולטון, שטרם זומן למסור עדות, אוצר מידע בעל ערך רב על הפרשה, לפי הדיווחים. פומפאו ופנס הכחישו את דבריו של השגריר.

      טראמפ תיאר חלק מהעדים נגדו בתור רפבוליקנים סורחים, Never טראמפ כפי שהוא מכנה זאת. לסונדלנד קצת קשה יותר יהיה לו להדביק את התווית הזו - הוא תרם כמיליון דולר לטקס ההשבעה של טראמפ ב-2016 והיה מינוי אישי שלו לתפקיד - אך הנשיא דבק בטענתו כי הוא "בקושי" מכיר אותו. זאת ועוד, טראמפ ובעלי בריתו הרפובליקנים נאחזים בכך שסונדלנד אמר כי הוא העריך שהדרישה לחקירת חברת הגז האוקראינית שבה עבד בנו של ביידן קשורה להקפאת הסיוע הצבאי לקייב, אך הבהיר כי הוא לא שמע זאת מפורשות.

      נשיא ארה"ב דונלד טראמפ באירוע בבית הלבן, 21 בנובמבר 2019 (AP)
      "בקושי" מכיר את השגריר. טראמפ (צילום: אי-פי)

      השגריר אמר כי הוא הגיע למסקנה שבשל שום הסבר הגיוני אחר להשעיית הסיוע בסך 391 מיליון דולר לאוקראינה, שנועד לעזור לה במלחמה מול הבדלנים הפרו-רוסים במזרח המדינה, הכסף יוזרם רק אם תהיה הצהרה פומבית מצד אוקראינה לפתוח בשתי חקירות שאותן דרש ג'וליאני - אחת נוגעת לביידן, והשנייה לתיאורית קונספיריצה ולפיה מי שהתערבה בבחירות לנשיאות ב-2016 הייתה אוקראינה, ולא רוסיה כפי שקבעו סוכנויות המודיעין של ארצות הברית עצמה.

      הסיוע הופשר בסופו של דבר ב-11 בספטמבר, אחרי שפרשת אוקראינה-גייט כבר עלתה לכותרות בעקבת התלונה של אותו איש מודיעין אנונימי שנבהל ממה ששמע בשיחה בין טראמפ לבין זלנסקי. לדברי סונדלנד, טראמפ אמר לו יומיים קודם לכן שלא הייתה בקשה לתמורה מאוקראינה במסגרת השיחות, אולם אמר לו שעל נשיא אוקראינה "לעשות את הדבר הנכון". ייתכן שהיה זה ניסיון של הבית הלבן לטשטש ראיות, אך אלו דברים שבהם משתמשים הנשיא ותומכיו להגנתו.

      הגישה המשפטית והחוקתית של הממשל הנוכחי, בהובלת התובע הכללי וויליאם בר, היא שנשיא ארצות הברית יכול לעשות הכול מתוקף תפקידו, ולכן כל מעשיו הם חוקיים. תיאוריית הנשיאותית המאוחדת, גורסת כי הנשיא הוא עצמו הרשות הביצועית כולה, ולא רק זה שעומד בראשה, ולכן מתוקף זה הוא גם יכול להורות על סגירת חקירות נגדו - כפי ששקל לעשות במקרה של חקירת התובע המיוחד רוברט מולר - ולבקש ממדינות זרות לחקור את יריביו הפוליטיים. סמכותו של נשיא ארצות הברית, לפי תיאוריה זו שאומצה גם בימי ממשל בוש הבן שנהנה גם כן משירותיו של בר בתור תובע כללי, היא למעשה בלתי-מוגבלת, כמעט דיקטטורית.

      יו"ר ועדת המודיעין בבית הנבחרים, אדם שיף, בשימוע של השגריר גורדון סונדלנד, 20 בנובמבר 2019 (AP)
      סבור שפרשת אוקראינה-גייט חמורה יותר מווטרגייט. שיף (צילום: אי-פי)

      לאחר שוך העדות והבזקי המצלמות, התמונה נותרה פחות או יותר כפי שהייתה, ואין זה בסתירה להיותה של עדותו של סונדלנד דרמטית וחשובה. זאת מפני שלא מדובר בהליך משפטי רגיל, אלא כזה המהול, לכל הפחות, בשיקולים פולטיים. כל צד טוען כי השני אינו חושב על טובת המדינה אלא רק על האינטרסים שלו. הדמוקרטים מאשימים את הרפובליקנים בהגנה על נשיא מושחת ומסוכן, ואילו הרפובליקנים טוענים לקשירת קשר בין הדמוקרטים והתקשורת כדי להפיל נשיא מכהן (לא סתם זה נשמע מוכר ממחזותינו).

      כשהמחנות מחולקים כמעט באופן הולם לקו המפלגתי, טראמפ יכול לחוש בטוח בכיסאו בחדר הסגלגל. גם אחרי שבית הנבחרים הנשלט על ידי הדמוקרטים יעשה את המובן מאליו מבחינתו, ויצביע בעד העמדתו של הנשיא למשפט בסנאט, המספרים עוד לא הסתדרו וסיכוי קלוש שיסתדרו עבורם. בסנאט, לעומת הרוב הרגיל בבית הנבחרים, צריך רוב מיוחד של שני שלישים מתוך מאה סנאטורים כדי לסלק נשיא מכיסאו. בפעמיים היחידות שבהן עמד נשיא ארצות הברית בפני הדחה - ביל קלינטון ב-1999 ואנדרו ג'ונסון ב-1868 - הם זוכו בסנאט.

      ריצ'רד ניקסון, ששמו עולה כל העת בהשוואה לטראמפ, התפטר בטרם הגיע למשפט שכזה אחרי שהבין כי הוא יסולק בבושת פנים ממשרתו. ואולם, כפי שהדגיש זאת יו"ר ועדת המודיעין בבית הנבחרים, אדם שיף הדמוקרטי שמוביל את חקירת ההדחה נגד טראמפ, מה ששונה כיום הוא הרכב הקונגרס ולא מעשיהם, שבעיניו היו חמורים יותר אצל טראמפ.

      ולכן, אלו שתייגו את עדותו של סונדלנד לזו של ג'ון דין, יועצו המשפטי של ניקסון שהיה מעורב בהנדוס פרשת ווטרגייט ולבסוף פנה נגדו ונתן תרומה קריטית לנפילתו, פספסו כנראה נקודה משמעותית - הרפובליקנים מסרבים להאמין למהימנותן של העדויות או שהם לא משתכנעים בחומרתן.

      הקורבן הנרדף

      אם המסלול של הליך ההדחה הוא אכן ידוע מראש, אז הדמוקרטים צריכים להתחיל להסיק מה יוצא להם מכל זה. התוצאות ממערכות הבחירות האחרונות בכמה מדינות הראו כי הם מצליחים להגיע למצביעים בפרברים, החשובים לכל מי שרוצה לזכות בנשיאות, אבל זיכוי של טראמפ עשוי לחזק את נרטיב הקורבן הנרדף ואת בסיס תומכיו, שגודלו נותר כמעט זהה בהשוואה לגודלו ב-2016.

      המפלגה הדמוקרטית רחוקה עוד מלהכריע כיצד יראו פניה בנובמבר 2020, אם בדמותו של ג'ו ביידן, נציג הממסד המתון, או בדמותם של הסנאטורים הרדיקליים אליזבת וורן או ברני סנדרס. השניים האחרונים, כמו הכוכב העולה בסקרים פיט בוטיג'ג', הומו מוצהר שזוכה לביקורת על יחסו בתור ראש עיר קטנה באינדיאנה לשחורים, עשויים להתקשות ולזכות בקולותיהם של מצביעים עצמאיים, מתונים ו/או מיעוטים. בלעדיהם, הסיכוי שלהם להחליף את טראמפ בקלפיות יהיה רק קצת יותר גבוה מזה בקונגרס.