כש"גורם מדיני" מדבר על טרנספר, נתניהו מכניס מיליונים לעזה

אין כמו תקופת בחירות כדי להבין עד כמה גדול הפער בין הצהרותיו של ראש הממשלה לבין מעשיו, בוודאי בכל הקשור לרצועת עזה. הנה, "גורם מדיני" בסביבתו של ראש הממשלה שתדרך כתבים במהלך הביקור באוקראינה, הסביר כי ישראל מעודדת הגירה מהרצועה ומוכנה אפילו לפתוח את גבולותיה כדי לפנות את אותם עזתים מהאזור, כל עוד יש מדינות שיסכימו לקלוט אותם. הוא הסביר כי 35 אלף עזתים עזבו בשנה האחרונה את הרצועה "ללא עזרת ישראל".

נתניהו מכוון כמובן לעבר הבייס הימני ואפילו הבייס הימני-קיצוני, שמפנטז זה עשרות שנים על טרנספר לערבים. אולם בפועל, מה שעשתה הממשלה הנוכחית לטובת תושבי הרצועה ולטובת חמאס, לא עשתה אף ממשלה אחרת בישראל. בנימין נתניהו ושריו היו הראשונים להסכים להכנסת עשרות מיליוני דולרים שמסייעים לחמאס לשרוד כל חודש מחדש. ממשלת נתניהו האחרונה היא שמנסה למנוע בכל דרך אפשרית את נפילת שלטון חמאס ובמקביל פועלת להחלשת הרשות של אבו מאזן.

אותו נתניהו שמדבר על כך שישראל מוכנה לעודד הגירה מעזה, הוא גם זה שאישר יציאת אלפי אנשי עסקים מעזה לגדה בכל חודש, כדי לחזק את הכלכלה העזתית, שיפר את אספקת החשמל לרצועה ועושה לא מעט על מנת לשפר את המצב ההומניטרי שם.

אין הכוונה כאן למתוח ביקורת על הצעדים הללו. מדובר במהלכים חשובים שבראי המציאות הביטחונית הינם קריטיים לייצוב המציאות הביטחונית בין ישראל לעזה. אולם, הניסיון הזה של נתניהו ושריו להצטייר כבעלי אג'נדה קיצונית ומתלהמת מול חמאס, נראה מגוחך אל מול המציאות ההפוכה.

רק בסוף השבוע הקרוב ישוב לאזור השליח הקטארי מוחמד אל-עמאדי שאמור להביא עמו עוד שקי מזומנים לטובת משפחות עניות. הכסף הזה, צריך להזכיר, ייכנס לרצועה דרך מעבר ארז, ולא יוברח באמצעות מנהרות או פעולה נועזת. זו גם הסיבה לכך שבינתיים לפחות, אין אנו עדים להסלמה רבתי בין חמאס וישראל. אפילו לאחר שורת התקריות סביב הגדר, ההרוגים בצד הפלסטיני וירי הרקטות, עדיין שני הצדדים נזהרים שלא לאפשר לאלימות לגלוש. סכנת ההסלמה הנרחבת עדיין שם ועדיין קיימת, אך חמאס אינו רוצה בכך ואפילו מנסה - אולי שלא באופן מספיק - למנוע מלחמה כוללת.

נראה שפנטזיית הטרנספר (מרצון) מעזה, עולה במהלך ביקורו של ראש הממשלה, בעיקר כדי לחפות על שערוריות מביכות במהלך הטיסות והיעדר מדיניות ברורה בהקשר של עזה. עד היום לא נשמע קולה הברור של ממשלת נתניהו באשר ליעדיה ברצועת עזה, אולי בגלל שלא נעים לומר לציבור הבוחרים של נתניהו, שראש הממשלה מעדיף חמאס על פני כל אופציה אחרת - בין אם כאוס או הסכם שלום עם אבו מאזן.

בינתיים, הנכונות הישראלית לעשות מהלכים שנועדו להקל על המצב ברצועה, מתפרשת שלא בחיוב בגדה המערבית דווקא. שם, המסר שהופנם הוא של חולשה ישראלית. או במילים אחרות, "היהודים מבינים רק כוח".

במאי 2000, נסיגה ישראלית בדרום לבנון הובנה על ידי רבים מפעילי הפתח בגדה כאיתות של חולשה והייתה אחד הגורמים המרכזיים לפרוץ האינתיפאדה השנייה. גם הצעדים האחרונים של ממשלת ישראל שנועדו לשפר את המצב ברצועה, אל מול שלל המהלכים של חמאס - ההפגנות על הגדר, הבלונים, החוליות, הרקטות - נתפסים כרגע כאקט של חולשה.

ושוב, כמו בשידור חוזר, נשמעות הקריאות מתוך הפתח שקוראות לאחוז בנשק ולחזור למאבק מזוין. הגדיל לעשות אחד מראשי התנזים, חאתם עבד אל-קאדר, שהיה מהאחראים הגדולים לתסיסה בספטמבר 2000 סביב ביקור אריאל שרון בהר הבית.

עבד אל-קאדר טען רק השבוע כי על גדודי חללי אל-אקצא של הפתח, שהיו אחראים למאות פיגועים נגד ישראלים, לחדש את פעילותם "הצבאית". או במילים אחרות - לחדש את הפיגועים. הדברים הללו אינם יוצאי דופן והם קונים אחיזה בקרב פעילי הפתח. דווקא אלה שקראו בעשור האחרון להפסקת הפיגועים ותמכו במשא ומתן מול ישראל, מבינים כעת שממשלת ישראל ממהרת להתכופף בפני הכוח, והאלימות מתגלה כיעילה יותר.