טראמפ הציג חזון אופטימי ולא מתלהם. עכשיו רק נשאר ליישם

אתר "פוליטיקו", שאינו חשוד באהדה יתרה לנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, פרסם מאמר כמה שעות לפני נאומו בקונגרס היום (רביעי), ובו בחן נאומים של נשיאים לאורך ההיסטוריה ובדק את תוכנם.

על פי המסורת, הנאום השנתי כוללת את האלמנטים הבאים: העלאה על נס של חירויות האזרח; הבעת כבוד לענפי הממשל האחרים ולחלוקת הרשויות, והתחייבות לעבוד עם הרשות המחוקקת והשופטת; התמקדות בנושאים כלכליים תוך הצגת המדיניות שמתכנן הנשיא להעביר, לעתים בפירוט רב; הימנעות מרטוריקה מפלגת - גם כשהנשיא הנבחר רץ על מצע של היפוך וביטול מדיניות קודמו; וחיבוק של לפחות כמה אלמנטים ליברליים – גם כאשר מדובר בנשיא שמרני.

טראמפ לא עמד בכל זאת - איש ממילא לא מצפה זאת ממנו - והרשימה הזו כשלעצמה לא כל כך חשובה. ואולם בסופו של דבר נאומו עבר בשלום: לא דבר מובן מאליו, גם לתומכיו, שחוששים שטראמפ לפתע יתחיל לאלתר, או יתקוף את יריביו - אמיתיים ומדומים.

לקריאה נוספת:
הבית הלבן: טראמפ מודאג ומגנה את השחתת הקברים היהודיים
על חשבון סיוע זר: טראמפ דורש 54 מיליארד דולר לשדרוג הצבא
אב החייל שנהרג בתימן סירב לפגוש את טראמפ: "צריך לפתוח בחקירה"

זהו כנראה הנאום החשוב ביותר של טראמפ בקדנציה שלו. לרוב הוא מוכר כנאום על מצב האומה, הנאום השנתי בפני הקונגרס. מאחר שנשיא זה נכנס עתה לתפקידו, נאומו הראשון אינו סיכום של המצב תחת מנהיגותו, אלא כזה המתווה את דרכו העתידית – מה הוא מנסה להשיג ולאן יישאף. אז מעבר לכל הדברים הידועים, מה עוד למדנו על הנשיא ה-45?

הדבר המעניין ביותר שלמדנו לא בא ממילותיו של טראמפ, אלא מרשימת האורחים הנבחרים שהזמין לנאומו. לכל אחד מהם יש משמעות. על פי המסורת, מזמין הנשיא שישה אורחים היושבים לצד רעייתו. הראשונה הייתה יכולה להיות מוזמנת באותה מידה גם למשל על ידי הנשיא הקודם ברק אובמה: מרישה מריוות'ר, האישה הראשונה במשפחתה לסיים בית ספר וקולג'.

ולא רק היא. מייגן קרולי, צעירה החולה במחלה חשוכת מרפא, שאביה הפך ליזם בתחום הרפואה בניסיון להציל את חיי בתו. בימים אלה, הדבר החשוב ביותר כנראה בסדר היום הרפובליקני הוא מה שעושים עם רפורמת הבריאות של הנשיא הקודם, אובמה-קר. הלהט שבו תקפו הרפובליקנים את התכנית מאז החלו הדיונים עליה לפני שמונה שנים, עת הודיעו והכריזו שיבטלו אותה ביום הראשון לכהונת הקונגרס והנשיא, מעט התפוגג. מפגש אחר מפגש עם אזרחים, התברר להם שזה מעט יותר מסובך, והדבר אף עלול לגבות מחיר פוליטי יקר מבחינתם אם תבוטל התכנית ללא המשך מתאים. טראמפ מצדו התחייב בזמן מערכת הבחירות שאם ייבחר יביא תכנית שתהיה זולה יותר - ולכל אמריקני יהיה ביטוח רפואי. קרולי מסמלת כמובן את רוח היוזמה האמריקנית ואת הפתרונות למחלות.

מרוין מקארתי סקאליה, אלמנתו של שופט בית המשפט העליון המנוח אנטונין סקאליה, מי שהיה הסמן הימני של בית המשפט וכעת מתנהל מאבק מר על זהות מחליפו, הוזמנה אף היא. טראמפ מייעד למשבצת את ניל גורסץ', משפטן מוערך ושמרני, בעוד הדמוקרטים נערכים למאבק עיקש. הם זוכרים היטב שהרפובליקנים לא היו מוכנים בכלל לדון במועמד שהציע אובמה, מריק גרלנד הראוי, רק מפני שהועלה על ידו.

רעיון מעניין שהועלה אמש על ידי סנטור דמוקרטי היה עסקת חבילה כדי למנוע פיליבסטר: מינוי של גרלנד ושל גורסץ'. המסורת קובעת כי בבית המשפט העליון יש תשעה שופטים – כרגע מכהנים שמונה, אולם אין בחוקה מגבלה על מספר השופטים. במצב כזה תוכל רות ביידר גינזבורג לפרוש בידיעה שיש שופט מהמחנה "שלה" שיחליפה ויעמוד על משמר הליברליזם בבית המשפט העליון. הרעיון אולי טוב, אך לא נראה שהוא ישים לאור כמות הדם הרע שזורם בין המחנות הפוליטיים.

החשובים מכל הם שלושת האורחים האחרונים שהזמין הנשיא: ג'מיאל שאו, שבנו נרצח בידי מהגר לא חוקי, וג'סיקה סטון וסוזן אוליבר, אלמנות שוטרים שנרצחו בידי מהגרים לא חוקיים (או אם להשתמש בשפה התקינה פוליטית של הצד הדמוקרטי – מהגרים חסרי תיעוד).

שלושה מתוך שישה האורחים המיוחדים הם קורבנות של מהגרים לא חוקיים, מסתננים. הם הסמל. ראו את העתיד, כאילו אמר טראמפ, ראו מה יקרה אם נמשיך במדיניות הנוכחית. חייבים את החומה בגבול, החומה שהייתה חלק מרכזי בנאומו. חייבים להקים במסגרת המשרד להגנת המולדת מחלקה לסיוע לקורבנות מסתננים. הוא הציע רפורמה שהוא מאמין ששני המחנות הפוליטיים יכולים לעבוד עליה יחד – אך לא פירט כיצד. לפני הנאום נרמז כאילו הנשיא יהיה מוכן להעניק אזרחות ולהסדיר את מצבם של חלק מהמגרים הבלתי חוקיים, אבל זה לא נאמר במפורש.

לתשואות רמות זכתה קארין אוונס, אלמנתו של הלוחם וויליאם שנהרג בתימן, האמריקני הראשון שנהרג בפעולה צבאית שעליה הורה הנשיא טראמפ. הבית כולו קם לכבודה. כוחות הביטחון בארצות הברית, כמו בכל מדינה למעשה, הם קונצנזוס מלא, וסמכותו החשובה ביותר של הנשיא היא המפקד העליון של הצבא. טראמפ דיבר על הביטחון, וחזר על עמדותיו הידועות בריכוך מה – הוא לא דיבר על ביטול ברית נאט"ו, אבל שב והדגיש, בצדק, שארצות הברית לבדה לא אמורה לשאת בנטל של החזקת הביטחון הקולקטיבי המערבי בעולם, וכי ועל שאר בעלות הברית, כמו מדינות אחרות, לשאת בעול או בחלקו.

ישראל ויהודי ארצות הברית יכולים להיות מרוצים – הוזכרו גם סנקציות חדשות על איראן, הברית האיתנה עם ישראל, וגם ניתן גינוי לאנטישמיות ולפשעי השנאה האחרונים נגד יהודים בארצות הברית, כמו גם גינוי לשנאה ורוע באשר הם. אלו מילים חשובות, ודאי כשנאמרות בידי נשיא זה ובפורום זה.

היה גם מי שציפה או קיווה לציון שמו של פוטין או רוסיה, אך אלה לא נאמרו. לא היתה התייחסות הפעם לנושא המעיב על הבית הלבן; יהיה זה מוגזם לחשוב שטראמפ מיוזמתו היה מעלה אותם בנאום.

בניגוד לנאום ההשבעה, הנאום הנוכחי היה אופטימי, מפויס, לא מתלהם, חגיגי. לא הנאום על המדינה בחורבן שמצא טראמפ, אלא על מדינה רבת העוצמה, לצד האתגרים, שיכולה וצריכה להנהיג את העולם.

טראמפ השיג את מטרתו החשובה מכל. סקר שנערך מיד לאחר מכן מצא כי 78% מהאמריקנים שצפו בנאום החזיקו בדעה טובה עליו. התמיכה בנשיא בימים אלו, כחודש לאחר כניסתו לתפקיד, היא 44% בלבד ואף היתה נמוכה יותר – שפל בלתי נתפס לנשיא שזה עתה נכנס לתפקידו. הנאום בקונגרס מסייע להתחלת שיקום תדמיתו וזו של ממשלו. הנשיא הציב שוב את עיקרי חזונו ומדיניותו בטון ממלכתי. עתה עליו ליישם אותם.