רעידת אדמה בפתח: בדרך לפיצול פנימי - או לפיוס עם חמאס?

בהתפתחות שקשה היה לראותה באופק רק לפני כמה שבועות, יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן – עד לאחרונה בעל הברית של מצרים ושל ערב הסעודית במאבק נגד "האחים המוסלמים" והאסלאם הקיצוני – נפגש אתמול (חמישי) עם ראש הלשכה המדינית היוצא של חמאס חאלד משעל ועם יורשו איסמעיל הניה. זאת, כמה ימים לאחר שנפגש עם נשיא טורקיה רג'פ טייפ ארדואן ועם אמיר קטאר שייח תמים בן חמד א-תאני.

הפגישה עם שני בכירי חמאס, השלוחה הפלסטינית של "האחים המוסלמים", וכן עם ארדואן ושייח תמים, הנחשבים לפטרונים מובהקים של התנועה המצרית ויריבתה הגדולה של הממשל המצרי ושל הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי, עשויה בהמשך אולי להוביל אף לפיוס היסטורי עם חמאס. עם זאת, הדרך לשם עוד ארוכה.

עוד בוואלה! NEWS:
מחכים ליורש: הפנטזיה הישראלית שחשף הריאיון של ליברמן
בכיר מצרי בשיחה עם יריבו של יו"ר הרשות: "אבו מאזן גמל טיפש"
אבו מאזן שוחרר מבית חולים ברמאללה לאחר שעבר צנתור בלבו

מה הוביל את אבו מאזן לזרועות "האחים המוסלמים" ולחימום היחסים עם חמאס, ימים בודדים לאחר שכונה "בוגד" על ידי בכיר עזתי של הארגון? התשובה פשוטה למדי: מוחמד דחלאן. אותו בכיר בפתח לשעבר, שקורא עליו תיגר כבר כמה שנים, הצליח השבוע במקומות שבהם אפילו חמאס נכשל, וגייס את קהיר לצדו במאבק מול יו"ר הרשות. הוא הוכיח בכך עד כמה מעמדו של אבו מאזן בעולם הערבי חלש ומעורער.

בנוסף לכך, דחלאן ארגן שורה של הפגנות בגדה נגד הרשות הפלסטינית והעומד בראשה, בהשתתפות מאות פעילי פתח. כך, אבו מאזן החבוט, שספג מהלומות לא פשוטות בשבועות האחרונים, בין היתר בגין השתתפותו בהלווייתו של שמעון פרס, הבין את הקונספירציה הנרקמת נגדו בין קהיר, אבו דאבי - מקום מושבו של דחלאן - ואפילו ערב הסעודית, שקיצצה את הסיוע לרשות.

במקום זאת, החליט אבו מאזן לשבור כיוון, לפנות לפטרוני "האחים המוסלמים" ואולי גם להביא לפיוס מול חמאס, בעיקר מול הצמרת המדינית של הארגון בחו"ל. לא סתם הוא פנה לראשי הארגון בקטאר, ולא ברצועת עזה, בין היתר משום שבכירי הארגון בעזה, כך נראה, משתפים פעולה דווקא עם דחלאן דווקא.

פעם נוספת, החלוקה המקובלת למחנות "הקלאסיים" שנוצרה בשנים האחרונות - סונים פרגמטיים, "האחים המוסלמים", שיעים וסונים ג'יהאדיסטים - מתערבבת לה לנגד עינינו. המזרח התיכון החדש הפך כבר מזמן לטלנובלה פוליטית-מדינית עסיסית וטראגית, שקשה לצפות למה יוביל הפרק הבא שלה.

היריבות בין דחלאן ואבו מאזן צפה מעל לפני השטח בשלהי 2010, כשנפוצו דיווחים שספק עד כמה היו נכונים, לפיהם דחלאן מתכנן פוטש נגד אבו מאזן. הדיווחים, ובכלל זה אמירות שהשמיע דחלאן נגד בניו של אבו מאזן, הובילו את הנשיא הפלסטיני למהלך מהיר שבסופו גורש דחלאן בתחילת ינואר 2011 מהשטחים. מאז שוהה דחלאן באיחוד האמירויות הערביות ומנסה לאגור תמיכה בשטחים, בעיקר בקרב תושבי מחנות הפליטים בגדה ובעזה.

במשך שנים הניסיונות האלה לא צלחו, ואותם אלה שזוהו כאנשי דחלאן לא הצליחו לצבור מעמד או תמיכה, אך היוו כאב ראש קבוע ומתמיד לאבו מאזן ומנגנוני הביטחון שלו. מקורבי אבו מאזן טענו כי דחלאן מפעיל חמושים במקומות כמו קלנדיה מצפון לירושלים או בלטה שליד שכם, שמנסים להוציא לפועל פיגועים נגד ישראל כדי לערער את היחסים בין רמאללה לירושלים.

עם זאת, בחודשים האחרונים משהו השתנה. היה זה שילוב בין היחלשות מעמדו של אבו מאזן בשטחים, יחד עם צעד לא פחות חשוב בדמות ההירתמות של הקוורטט הערבי - מצרים, ערב הסעודית, איחוד האמירויות הערביות וירדן - למאמץ לסייע לדחלאן. קהיר בעיקר לחצה על אבו מאזן להתפייס עם דחלאן ולהשיבו לשורות פתח. אולם יו"ר הרשות ועמו צמרת הפתח התעקשו שלא לקבל את דחלאן חזרה לשורות התנועה, וניאותו רק "לשקול מחדש את החזרת אנשיו לפתח".

הנשיא המצרי א-סיסי לא קיבל את התשובה בהבנה, כמו גם את סירובו של אבו מאזן לקיים מפגש פסגה עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. וכך החלו המצרים, מבלי לומר על כך מילה בתקשורת, לפעול נגד אבו מאזן, בדרכים מצריות קלאסיות. הם אפשרו לדחלאן לקיים מפגש של עשרות מתומכיו בקהיר, במה שהתפרש כקריאת תיגר מפורשת נגד יו"ר הרשות. לאחר מכן, הגיעו להבנות עם חמאס על כך שרעייתו של דחלאן, ג'לילה, תיכנס לעזה דרך מעבר רפיח, לאחר שהרשות חסמה את כניסתה ממעבר ארז.

ג'לילה פועלת זה שנים בפעילויות צדקה ברצועה באישור חמאס, שרואה בכך דרך לנגח את אבו מאזן. רק השבוע היא קיימה טקס חתונה המוני לעשרות מפצועי המלחמה ב-2014, במימון מלא של איחוד האמירויות. לקינוח, הסכימו המצרים לפתוח את מעבר רפיח בכל חודש לתקופה של עשרה ימים, לפחות על פי העדכון האחרון ממצרים. האירועים האלה מובילים כמובן לחיזוק מעמדו של דחלאן בעזה, שנתפס שם עדיין כמועמד הרצוי לתפקיד הנשיא הבא.

אלא שדחלאן לא עוצר ברצועה. השבוע קיים אחד מתומכיו המוכרים, ג'יהאד טמליה, כנס במחנה הפליטים אל-אמערי שבלב רמאללה, תחת הכותרת "איחוד שורות פתח". כ-200 פעילי פתח קראו שם לאמץ את יוזמת הפיוס של מצרים-ערב הסעודית-איחוד האמירויות, או במילים אחרות, לתמוך בדחלאן ולצאת נגד יו"ר הרשות.

לטמליה היסטוריה של עימותים וחיכוכים עם אבו מאזן, או ליתר דיוק עם בנו טארק. טארק עבאס נטל לידיו את ניהול מועדון הכדורגל המפורסם של אל-אמערי בשנת 2014, אולם בבחירות שהתקיימו כשנה לאחר מכן לתפקיד יו"ר מועדון הכדורגל, הצליח טמליה להביס את "הבן של", והתמנה במקומו. טמליה סומן אז כ"אויב המערכת" נוכח קשריו ההדוקים עם דחלאן.

כאן אולי בולטת לעין הטעות שעשה אבו מאזן. במקום לנסות לקרב אליו יריבים, למשוך אליו חזרה את אותם אנשי פתח שהתקרבו לדחלאן, שברובם פעילים מרכזיים במחנות הפליטים, אבו מאזן יצא נגדם בכל הכוח באמצעות אנשיו, והוביל לתסיסה גדולה עוד יותר נגד הרשות, דווקא במקומות הבעייתיים ביותר - המחנות.

תושבי קלנדיה, בלטה, עסכר ומחנה הפליטים של ג'נין רואים את עצמם במשך עשרות שנים כקבוצה המקופחת והמופלית לרעה ביותר על ידי הרשות הפלסטינית. דחלאן הבין מיד את הפוטנציאל הטמון במקומות האלה, וכך הצליח לגייס שם תומכים וסוכנים בחמש השנים האחרונות, בעוד אבו מאזן המשיך לפעול בכוח נגד אותם פעילים.

כך גם היה השבוע. אבו מאזן, שחש שכל העולם נגדו, מיהר להעניש את טמליה וגירש אותו משורות התנועה. ההחלטה הובילה להפגנה של מאות מתושבי אל-אמערי נגד הרשות, למקום הגיעו שוטרים פלסטינים ובמחנה פרצו עימותים קשים. "צעירים פלסטינים זרקו אבנים על השוטרים כאילו היו חיילי צה"ל", סיפר לוואלה! NEWS אחד מתושבי המקום.

המהומה לא נעצרה, והשמועה על העימותים פרשה לה כנפיים ברשתות החברתיות והוציאה מאות אנשים לסמטאות של בלטה ושל מחנה הפליטים של ג'נין, כדי להפגין נגד הרשות. שם כבר נעשה שימוש בנשק חם, ולפחות שלושה בני אדם נפצעו מאש חיה. האירועים שככו, אולם ניתן לשער שזו לא המילה האחרונה בקרבות בין דחלאן לאבו מאזן.

שלל האירועים האלה מדגישים ביתר שאת שהגדה המערבית נמצאת כיום בתקופת דמדומים; שלב ביניים מסוכן ובעייתי, שבו מעמדם של הרשות הפלסטינית והעומד בראשה חלש מתמיד. מצד אחד, המנגנונים עדיין פועלים ומפגינים משילות, ומהצד השני, אבו מאזן חלש ופגיע מתמיד, וכולם כבר עוסקים בשאלת "היום שאחרי". רבים בפתח חוששים שלא רחוק היום שבו התנועה תפוצל נוכח המאבק חסר הפשרות בין דחלאן לאבו מאזן - וכוחו של חמאס יתחזק עוד יותר.

בתוך פתח, דחלאן אינו היחיד שעוסק בסימון טריטוריה לקראת מאבק הירושה העתידי. צמרת הארגון כולה עסוקה בעצרת הכללית של התנועה, שתיערך ככל הנראה בסוף נובמבר, ועשויה לקבוע מי יהיה היורש של אבו מאזן. במהלך העצרת הזו תיבחר "המועצה המרכזית" של הפתח, שרק ממנה יכול להיבחר, על פי תקנון פתח, יורשו של אבו מאזן בתפקיד יו"ר התנועה. ייתכן גם שהוועידה תבחר סגן ליו"ר התנועה, שבאופן טבעי עשוי להפוך ליורש בבוא הזמן.

לא מעט שמות נשמעים שוב ושוב בהקשר הזה של תפקיד הסגן: מרואן ברגותי, שיושב בכלא הישראלי על חמישה מעשי רצח; סאיב עריקאת שנושא גם בתפקיד מזכ"ל הוועד הפועל של אש"ף; נאסר אל-קידווה, אחיינו של יאסר ערפאת שייחודו הוא בכך שאין לו אויבים גדולים בפתח ונחשב למקובל על כולם, ועוד שם מרכזי אחד שהצליח בשנים האחרונות לחזק את מעמדו בפתח, בעיקר בקרב דרגי השטח, מיודענו ג'יבריל רג'וב.

זה האחרון נבחר לא מכבר שוב לתפקיד יו"ר התאחדות הכדורגל הפלסטינית ובאמצעות הספורט הצליח לגייס לא מעט תומכים צעירים. הוא בעל קשרים מעולים במנגנוני הביטחון הפלסטינים, והמושלים השונים היו כמעט כולם חייליו בעבר. עובדה בולטת נוספת בהקשר של רג'וב היא כך שהוא נחשב לאויבו הגדול של דחלאן. האיבה הגלויה בין השניים החלה ב-2002, כשהאחרון הפנה לו עורף לאחר כיבוש מפקדת הביטחון המסכל בביתוניא וניסה לטפול עליו האשמות שווא בדבר הסגרת אנשי חמאס שהיו אצלו במעצר לידי ישראל. הטלנובלה הערבית, כך נראה, עוד רחוקה מסיום.