התעלמות נתניהו מאבו מאזן מאיימת לפוצץ לו את הבועה המדינית

בתחילת החודש, באחד ממפגשי סדרת התדרוכים הקיצית של ראש הממשלה לתקשורת הישראלית, הוא פנה לעיתונאית אילנה דיין ושאל אותה "למה את לא עושה תחקיר כמה מעריכים אותי בחו"ל?". כמעט כל מי ששמע את בנימין נתניהו בשבועות האחרונים קיבל מנה גדושה של כתב הגנה על מדיניות החוץ שלו והישגיו בזירה הבינלאומית. עשרות עיתונאים, שהגיעו לתדרוכים של שעות בחדר הקבינט בלשכת ראש הממשלה, שמעו אותו פורט את הישגיו על המפה המדינית, הודף את "טענות הסרק" על בידוד, ומציג בלהט טיעונים על שינוי אזורי עצום.

"מדינות רבות במזרח התיכון מזהות שישראל אינה האויב", אמר בחודש שעבר בנאומו בעצרת האו"ם. "אתם יודעים עם כמה מנהיגים אני אפגש השנה? יש 365 ימים בשנה. מספר המבקרים הם 255 וזה מספר עצום", התרברב בהרמת כוסית לראש השנה לפעילי ליכוד, שאליה הגיע מיד עם רדתו מהמטוס מניו יורק. בישיבת הממשלה, יממה לאחר מכן, חזר נתניהו על אותו תסריט; הוא הציג את הנהירה של מעצמות כמו סין, הודו ויפן אחר טכנולוגיה וידע ישראלי והשוויץ ב"פריחה חסרת תקדים של היחסים הבינלאומיים שלנו עם מדינות העולם".

תחושת הקיפוח וחוסר ההערכה שנתניהו חש מהתקשורת בישראל על פועלו המדיני הדהדה בביקורו בעצרת הכללית של האו"ם בשבוע שעבר. נישא על מגש החתימה של הסכם הסיוע הביטחוני הגבוה ביותר אי פעם בין ישראל לארצות הברית, הוא פתח את הביקור בפגישה מחויכת ומלאת מחמאות עם הנשיא ברק אובמה, הדף בראיונות את הטענות של מבקריו על הרס היחסים המיוחדים עם בעלת בריתנו החשובה ביותר, וסיים אותו עם פגישות עם שני המועמדים לנשיאות שפיזרו שניהם הצהרות תמיכה בישראל.

למרות המאמץ הפלסטיני הניכר שמושקע בזירה הבינלאומית, מילות התחינה של אבו מאזן כמעט ולא זכו לתשומת לב בעצרת השנה. לחילופין, אירוע מרשים שנערך בשולי העצרת עם מאות משתתפים ולא פחות מ-15 מנהיגים מאפריקה הציג את הביקוש הגובר לטכנולוגיות וידע ישראלי, ואת הרצון של מדינות רבות להעמיק את הקשרים עם ישראל ולדלג מעל הסוגיה הפלסטינית.

"מה שראינו באו"ם מוכיח שהאירועים נעים בכיוון של נתניהו", קבע וולטר ראסל מיד, אחד המומחים הנודעים בעולם למדיניות חוץ אמריקנית, במאמר חיובי במיוחד שפורסם במהלך ביקורו של נתניהו בניו יורק. תחת הכותרת "הסיפור האמתי במזרח התיכון" כתב מיד במגזין "אמריקן אינטרסט" מסמך נרחב ששיבח את תפיסת העולם הריאליסטית של נתניהו, קבע כי ישראל בהנהגתו "חזקה מאי פעם", ותקף בחריפות את ממשל אובמה ואת כישלונותיו בתחום מדיניות החוץ.

"נתניהו היה מוצלח יותר מאובמה, כי הוא מבין יותר טוב מאובמה איך העולם עובד", כתב מיד, שטוען כי נתניהו הצליח לייצר גשרים במקומות שאובמה כשל בהם כמו רוסיה, סין ומדינות המזרח התיכון. שם, בזירה הסונית המתונה, לדברי מיד, ראש הממשלה ידע לזהות ולנצל את שותפות האינטרסים הנדירה שבחשש המשותף מאיראן גרעינית, מה שהוביל, ל"כמעט מהפכה" במילותיו, במעמדה האזורי של ישראל.

"שכניה של ישראל אולי לא אוהבים את נתניהו, אך הם מאמינים שהם יכולים לסמוך עליו. הם אולי חושבים שלנשיא אובמה יש רעיונות יפהפיים אבל גם שהוא לא אמין, הפכפך ולא מבין אותם או את חששותיהם", כתב מיד. "כל מנהיג ערבי ומזרח תיכוני חושב שביבי חכם וחזק יותר מהנשיא אובמה וכפי שהיוקרה האמריקאית במזרח התיכון התפיידה תחת אובמה – כך התחזק מעמדה של ישראל - אפילו בקרב שונאיה".

אם אילנה דיין אכן היתה עושה תחקיר על כמה מעריכים אותו בחו"ל, נתניהו בוודאי היה מפנה אותה למאמרו של מיד. אבל התחקירן המדקדק היה בוודאי מבחין בעוד כמה פרטים. ראש הממשלה אמנם נפגש עם אובמה, ביל קלינטון ודונלד טראמפ, אבל בחמשת ימי ביקורו בניו יורק כמעט ולא קיים פגישות מדיניות אחרות. לעצרת הכללית של האו"ם הגיעו מנהיגים כמו נשיא צרפת פרנסואה הולנד, ראש ממשלת בריטניה תרזה מיי, ראש ממשלת איטליה מתאו רנצי וראש ממשלת ארגנטינה מאוריציו מקרי. נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי ונשיא טורקיה רג'פ טייפ ארדואן - שני מנהיגים שעמם באמת יש התחממות בקשרים – שהו גם הם בעיר, ולקראת הביקור נפוצו דיווחים על פגישה אפשרית איתם וגם עם נשיא צ'אד, עמה ישראל חידשה את היחסים באחרונה. ואולם, פרט לראש ממשלת אוסטרליה מלקולם טורנבול ונשיא סנגל – הלו"ז הבילטרלי של נתניהו נותר ריק.

בהקשר הזה, נתניהו בוודאי היה מפנה את מערכת "עובדה" לפוסט שפרסם בפייסבוק עם שובו של סרטון המציג מאות צופים שמריעים לו ולרעייתו כשהגיעו לצפות ב"המילטון", המחזמר הכי לוהט בברודווי. "שיעור בתקשורת", נתניהו תקף את "ידיעות אחרונות" ו"הארץ", שדיווחו על קריאות גנאי שהופנו לעברו במהלך ההצגה. "זה השקר בהתגלמותו", כתב נתניהו. "אפשר להבין איך הם מעוותים את המציאות בנושאים רבים נוספים".

לטובת התחקירן העמל על התחקיר, המציאות המדינית הציגה את עצמה לשיפוט – בשידור חי – בהלווייתו של הנשיא לשעבר שמעון פרס ביום שישי. הרכבת האווירית ההיסטורית של עשרות המנהיגים המכובדים שהגיעו מכל קצוות תבל לחלוק לפרס כבוד אחרון יצרו מעמד בינלאומי חסר תקדים. בשולי ההלוויה נתניהו קיים שורה של פגישות – בהן פגישה עם שר החוץ הבריטי בוריס ג'ונסון, עם ראש ממשלת קנדה ג'סטין טרודו, עם נשיא צרפת פרנסואה הולנד ועם שרת החוץ של האיחוד האירופי פדריקה מוגריני – אבל את ההזדמנות המדינית האמתית שזימן האירוע הוא לגמרי פספס.

הגעתו של אבו מאזן להלוויה - למרות המחיר הפוליטי שהוא צפוי לשלם, ועל אף שהח"כים הערבים בחרו דווקא להחרים את האירוע – הייתה צעד נדיר של הושטת יד וניסיון לבניית אמון מצדו של יו"ר הרשות הפלסטינית. עשרות מצלמות טלוויזיה מרחבי העולם שידרו בשידור חי את נאומו של נתניהו, ועשרות מנהיגים ראו כיצד הוא פשוט מתעלם מקיומו. גם נוכחותם הלא טריביאלית של האישים הבכירים מירדן ומצרים – סגן ראש הממשלה הירדני ושר החוץ המצרי – נפקדה מדבריו. נתניהו מרבה להאשים את אבו מאזן בהסתה וסרבנות למשא ומתן, אך בפעם הנדירה שבה הוא באמת הושיט יד לציבור הישראלי, נתניהו לא הושיט את ידו בחזרה, וברגע הייחודי שבו כל העולם חלק איתנו מורשת של אופטימיות ותקווה – הוא ירד למחתרת, ועוד בשידור חי. גם אם רק לשם הנימוס, היה ראוי שיזכיר את נוכחותו בנאומו, וגם למען יראו וייראו.

דווקא התנהלות רעיית ראש הממשלה היא שהצילה את כבודו הפעם. כשנתניהו פגש את עבאס לפני ההלוויה באוהל המנהיגים, הוא לחץ את ידו באיפוק, אבל שרה נתניהו הפגינה חום וחיוך והעניקה לו קבלת פנים ראויה. בתחקיר ההיפותטי על ההערכה לנתניהו בחו"ל, אפשר יהיה לציין גם את זה, אבל זה לא יפצה על כך שבהתעלמותו מאבו מאזן – ולעיני כל העולם - הוא הפסיד השבוע לא מעט נקודות.

(עדכון ראשון: 22:16)