(ליברמן, החודש: "אף אחד לא דוחף להסלמה מול חמאס")
קשה לומר שהריאיון של שר הביטחון אביגדור ליברמן שפורסם אתמול (שני) בעיתון הפלסטיני "אל-קודס" הפתיע גורם כזה או אחר במערכת הפלסטינית. כבר מזמן התגלה שעם כניסתו למשרד הביטחון החליט ליברמן להפוך את עורו ולנהוג בחמאס בכפפות של משי - ואף לא חסך במסרים מפייסים ומרגיעים שהחליפו את ההבטחות הישנות בדבר חיסול איסמעיל הנייה. יתרה מכך, גם מסרים נוסח "אם תפסיקו להתחמש ולחפור מנהרות, ניתן לכם נמל" אינם חורגים מהקו המסורתי של ממשלת ישראל.
אולם מה שבלט במיוחד בדבריו של ליברמן לעיתון, היוצא לאור במזרח ירושלים, הוא הניסיון מצד שר הביטחון להכתיב לציבור הפלסטיני את מנהיגותו. ליברמן שב ותוקף את יו"ר הרשות אבו מאזן, ה"לא פרטנר", ומסביר שלא ניתן יהיה לחתום על הסכם קבע עמו.
לקריאה נוספת:
ליברמן לעיתון פלסטיני: "אם חמאס יעצור את הירי, נקים נמל ימי"
חמאס על ריאיון ליברמן: "הנשק שלנו לא נתון למשא ומתן"
נכון, אבו מאזן לא נלחם ביתר שאת בהסתה הפלסטינית ואינו מתכוון לעשות זאת, אולם מדובר באותו אבו מאזן שאנשיו אחראים כל העת לסיכול פיגועים, להוצאה של חיילים ואזרחים ישראלים משטחי הרשות בשלום ולמעצר של אנשי חמאס והג'יהאד האסלאמי. גם אם ליברמן צודק, ואין עם מי לדבר בצד הפלסטיני, הרי שהדבר היחיד ששר הביטחון עושה בהכרזות האלה הוא לחזק את אבו מאזן ברחוב הפלסטיני.
הבעיה הנשקפת מדבריו של ליברמן קשה עוד יותר. משום מה, שר הביטחון - וכנראה עוד כמה בכירים בממשלת ישראל - נוטים לחשוב שהיורש של אבו מאזן לאחר לכתו יהיה מתון יותר ונוח יותר למשא ומתן. אולי ליברמן עדיין מקווה, שלא לומר מפנטז, שמכרו משכבר הימים מוחמד דחלאן יהיה זה שייטול את הפיקוד על הרשות הפלסטינית.
אלא שכל מי שקצת מכיר ועוקב אחר ההתפתחויות בצד הפלסטיני מבין ויודע היטב שלא אלה פני הדברים. הסיכויים של דחלאן לחזור מהגלות ולקחת לידיו את הנהגת פתח והרשות קלושים, נוכח מספר האויבים העצום שצבר במשך השנים בהנהגת הארגון. ובסופו של דבר, אם לא יהיו הפתעות, יהיו אלה חברי הוועדה המרכזית של פתח שיבחרו את היורש בבוא היום.
והמועמדים האחרים לרשת את אבו מאזן? ובכן, אין צורך להכביר במילים. מרואן ברגותי יושב בכלא הישראלי בגין חמישה מעשי רצח; ג'יבריל רג'וב מוביל בשנים האחרונות קו נוקשה נגד מדינת ישראל, ונאסר אל-קידווה מאשים עד היום את ישראל כי הרעילה את דודו, יאסר ערפאת. החלופה אליהם היא סתם פאודה, כאוס ופיגועים מתוצרת חמאס.
אולי, בכל מקרה, אין באמת צורך לבלבל את ליברמן עם עובדות - גם כך הוא נוטה לצאת מדיונים הקשורים בסוגיה הפלסטינית, על אף שהם בתחום אחריותו. אבל למה להיות פסימיים? אולי ליברמן צודק ובמקום אבו מאזן, דווקא חמאס יתפוס את השלטון בגדה, ובעקבות הריאיון האחרון יהיה זה חמאס מסוג חדש: בלי מנהרות ובלי רקטות; בלי פיגועים ובלי טרור; כזה שרודף שלום עם ישראל, ויחתור להגיע איתנו להסכם על שתי מדינות. אולי.