בזמן שאולמרט מתלבט: קמפיין הצללים לחנינת קצב צובר תאוצה

אם לא תהיה הפתעה של הרגע האחרון ייכנס ב-15 בפברואר ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט לכלא מעשיהו. בכך יצטרף אולמרט לנבחר ציבור אחר שעדיין שוהה בתא המאסר – חברו מהליכוד, נשיא המדינה לשעבר משה קצב. בסביבתו של אולמרט ממשיכים לשקול אם להגיש בקשת חנינה לנשיא המדינה רובי ריבלין, שמחזיק בסמכות לחון כל אסיר שימצא לנכון. אלא שבזמן שאולמרט מתלבט, אצל קצב, שנידון לשבע שנות מאסר בגין הרשעתו באונס, פועלים כל העת להביא לשחרורו המוקדם.

בחודשים ובשבועות האחרונים פנו בני משפחתו של קצב לריבלין בבקשה לחון או לקצוב את עונשו של הנשיא לשעבר. הראשון היה אחיו, ליאור קצב, שביקש לקצוב את העונש. חוץ מהאח, גם רעייתו של קצב, גילה, ביקשה חנינה לבעלה. בין הסיבות שבגינן הגישה את הבקשה נמצא ההליך המשפטי הארוך שעבר על קצב, ירידתו ממעמדו הרם כנשיא המדינה אל הישיבה בתא המאסר עם עבריינים אחרים, מצבו הבריאותי וכן גילו המתקדם, שכן לאחרונה חגג את יום הולדתו ה-70.

לקריאה נוספת:
מפקד כלא מעשיהו לשעבר: "על אולמרט לשכוח שהיה ראש ממשלה"
אשתו של רומן זדורוב זעקה: "תאיר מתהפכת בקברה כי הרוצח שלה חופשי"
לופוליאנסקי חגג את קיצור עונשו: "אמשיך לפעול למען עם ישראל"

קצב נמצא במאסר מאז דצמבר 2011. לדעת משפחתו, ארבע השנים שחלפו מאז כניסתו לכלא הן די והותר. אם תשאלו אותם, אפילו יום אחד בכלא הוא מעבר למה שקצב אמור לקבל - הם מאמינים באופן מלא בחפותו. בבקשותיהם, הם זועקים על העוול שנגרם לו. האח ליאור אף פרסם בחשבון הפייסבוק האישי שלו פוסט הקורא לשחרורו המוקדם של אחיו.

"משה ראה את כל מהות חייו בשירות העם והמולדת ובעזרה לזולת, הוא סימל את פריצת הדרך של בני המעברות, עיירות הפיתוח ושכונות המצוקה וסלל את הדרך עבור רבים", כתב. "למשה נגרם עוול רב, באחת נשכחו כל הישגיו. הוא יושב בבית הסוהר מושפל, מובס ומבוזה, על לא עוול בכפו, על אונס שלא היה ולא נברא. עתה, במלאת לו 70 שנה, אני מבקש מכם לשקול את זכויותיו. לחשוב על אמי ועל סבלה, לחשוב על רעייתו, לחשוב על ילדיו ונכדיו. הוא נענש מספיק... זה לא אנושי להמשיך לבזות ולהשפיל אותו. חברה תרבותית ואנושית נמדדת גם ביחס שהיא מעניקה לאנשים שהיא שפטה".

בקשות החנינה של שאר בני המשפחה נשאו דברים בנימה דומה. במקביל, הם פנו גם לשרת המשפטים איילת שקד, ופירטו על קשיי המשפחה מאז כניסתו של קצב לכלא ועל הנפילה שחווה. הפנייה נעשתה על מנת להביא את שקד למצב שבו לא תתנגד לחנינה או לקציבת העונש מטעמו של ריבלין, שכן על פי החוק, על החנינה חותם לא רק נשיא המדינה, אלא גם שרת המשפטים.

"קמפיין הצללים" של המשפחה לשחרור המוקדם, כפי שהגדיר זאת גורם המעורה בפרטי המקרה, פועל למעשה בכמה מישורים. קצב עצמו הגיש בקשה לחנינה כבר מ-2012, עוד בתקופת כהונתו של שמעון פרס, אולם הבקשה לא נענתה ובפועל היא עדיין מונחת על שולחנו של ריבלין. בני המשפחה, יחד עם מקורביו של קצב, פועלים כל הזמן בניסיון לגרום לריבלין לקדם את ההליך, כולל פגישה של בני המשפחה עם הנשיא. ריבלין מצדו מצוי כל העת בשיח עם מחלקת חנינות במשרד המשפטים והוא טרם החליט בעניין. גם מאחורי הקלעים מקיימים מקורביו ובני משפחתו של קצב מאמצים שונים כדי ליצור לחץ לשחרורו.

סוגיית החנינות היא אחת הסמכויות הבלעדיות שהחוק מעניק לנשיא המדינה. הבקשות מועברות לוועדות שירות בתי הסוהר ולמחלקת החנינות במשרד המשפטים לצורך מתן חוות דעת. הנהלת הכלא מפרטת על התנהגותו, רופא הכלא מדווח על מצבו הרפואי, ועובדת סוציאלית מעבירה פרופיל סוציאלי והליכי טיפול שעבר האסיר בכלא. גם הפרקליטות מתבקשת לחוות את דעתה.

לקצב אין בעיות מיוחדות בכלא. התנהגותו טובה, הוא יוצא לחופשות מסודרות ככל אסיר, אך סוגיית החרטה פועלת לרעתו. עד היום הוא מתעקש כי הוא חף מפשע, כי לא היו נשים, שלא היה אונס, ובעצם - לא היה דבר. מבחינתו, הוא אדם זך כשלג שנשלח למאסר ממושך. ואולם, ייתכן שהישועה של קצב תבוא מכיוון אחר. השבוע פורסם בערוץ 2 כי בעוד כחודשיים תתכנס ועדת השחרורים על מנת לדון באפשרות לקצר בשליש את מאסרו. תקופה זו תחלוף בחודש יולי, אולם עם הורדות מנהליות שונות, קצב עוד עשוי להיות אדם חופשי בליל הסדר ולחגוג את חג החירות עם משפחתו.

מכשול בולט שיכול לעמוד נגד קצב הוא המתלוננות, שעשויות להביע את עמדתן בפני ועדת השחרורים. קצב, כזכור, הורשע בשתי עבירות אינוס שביצע כשר התיירות וכן בעבירות של הטרדה מינית ומעשה מגונה שביצע בעת שכיהן כנשיא המדינה. מכשול נוסף הוא אי-הבעת החרטה, שכן הוא, כאמור, משוכנע בחפותו. בוועדת השחרורים יחפשו לראות שמץ של לקיחת אחריות. בלי זה, קצב ימשיך להיות האסיר הבכיר ביותר בבתי הכלא בישראל.

גם ריבלין ממתין להחלטת ועדת השחרורים של שירות בתי הסוהר, שצפויה להתכנס בסוף פברואר להחלטה בעניינו של קצב. אם הבקשה תידחה, יעלה קמפיין החנינה הילוך וריבלין ייאלץ להכריע. מסרים שהועברו למשפחת קצב רמזו כי אם אנשי המקצוע בשירות בתי הסוהר יאמרו כי אין בעיה בשחרורו המוקדם, ויעידו כי לא נשקפת ממנו סכנה כלשהי, הרי שהמדינה לא תערים קשיים. עם זאת, ברור כי ללא נטילת אחריות וחרטה, יתקשו גורמי המקצוע להמליץ על חזרתו של קצב לביתו שבקריית מלאכי. בסופו של דבר, נראה כי ריבלין צפוי להיות מי שיאלץ להכריע בעניין.

מבית הנשיא נמסר בתגובה כי "בקשת החנינה למשה קצב תלויה ועומדת, ומטופלת כפנייתו של כל אסיר אחר". מטעמו של ליאור קצב לא הועברה תגובה רשמית.

השבוע הותקף השופט המחוזי ציון קפאח על רקע גזר הדין המקל שנתן יחד שני שופטים נוספים לאנס שנשלח לעבודות שירות בלבד. בחלק מכלי התקשורת דאגו להזכיר לקפאח אמירה מ-2003, אז כיהן כשופט מעצרים בבית משפט השלום בתל אביב. באותו המקרה, דורון בוחניק, ספר במקצועו, נעצר בחשד לביצוע מעשים מגונים בנערה שהייתה אז בת 13 מאז שהייתה בת 9. קפאח כתב בהחלטתו מ-2003 כי "הנאשם הוא אולי זאב, אך הילדה איננה כיפה אדומה" ועורר סערה. 12 שנה חלפו מאז, והאמירה, שכבר אז נראתה אומללה, מוטחת בו עד היום.

בוחניק השתחרר ממאסר של שלוש שנים. עם יציאתו מהכלא המתינה לו אנסטסיה מחונושין, אותה ילדה תמימה שהתלוננה נגדו שביצע בה מעשים מגונים. בצעד שנראה בלתי הגיוני ודמיוני, השניים אף התחתנו, ובסרט תיעודי "אהבה בלתי צפויה" סיפרה אנסטסיה כי למעשה בדתה את הסיפור מלבה. כיפה אדומה, כפי שסבר קאפח כבר ב-2003, היא כנראה לא.

גם שבוע וחצי לאחר הכרעת שופטי בית המשפט העליון, פרשת רומן זדורוב ממשיכה לבעור בעיקר ברשתות החברתיות. קשה לחמוק מוויכוחים סוערים, תמונות מסולפות וחצאי אמיתות שמופצות בפייסבוק, כולן קוראות לזיכוי זדורוב מרצח הילדה תאיר ראדה. סביב הפרשה נוצרה כת של ממש, שאנשיה משוכנעים בחפותו של זדורוב ומטילים את האשם ברצח על כל מי שרצח אפשר.

בינתיים, רגע לפני הגשת הבקשה לדיון בהרכב מורחב יותר של שופטים, החליפה אולגה זדורוב את סנגורי בעלה פעם נוספת. אביגדור פלדמן, מהסנגורים הטובים בארץ, וד"ר אלקנה לייסט, בכיר הסנגוריה הציבורית, נבעטו החוצה. תיאוריות הקונספירציה נרחבת כל כך, עד שחלק מתומכי מאבקו של זדורוב טוענים כי לייסט כשל בעבודתו בכך שלא הגיש חלק מהראיות לזיכויו של הנאשם. התיק הועבר בינתיים לסנגורים טובים אחרים, שיאלצו עכשיו ללמוד את התיק המסובך הזה מההתחלה. הסיכוי לדיון נוסף, אגב, נמוך, אבל זה לא משנה לאלו המאמינים בחפותו של זדורוב: גם אם כל שופטי העליון ירשיעו אותו, הם תמיד יאמינו שהרוצחים מסתובבים חופשי.

להכרעת הדין בפרשת הולילנד האזינה השבוע מדינה שלמה במתח. אחד מאלו שחיכו לשמוע את גזר הדין הוא הרב יאשיהו פינטו, המקובל מאשדוד שהורשע בעבירות של מתן שוחד לתת-ניצב אפרים ברכה. את פינטו פחות עניינה ההחלטה בעניינו של אולמרט, אלא יותר זו הנוגעת לראש עיריית ירושלים לשעבר אורי לופוליאנסקי.

על לופוליאנסקי נגזרו בבית המשפט המחוזי בתל אביב שש שנות מאסר, ועיקר טענותיו לעליון נגעו לעונש הכבד ולעובדה שהוא חולה במחלה קשה. בקשתו, שלוותה בקמפיין של מקורביו, התקבלה. העונש הופחת לשישה חודשי עבודות שירות.

פינטו עצמו ממתין בימים אלה במתח רב להחלטה על ערעורו. הוא ביקש להפחית את עונש המאסר שנגזר עליו לעבודות שירות. הרב, כידוע, סובל ממחלת הסרטן, וסוגיית טיפוליו הרפואיים כבר מוכרת גם לשופטי העליון. שניים מהשופטים שישבו בהרכב שדן בפרשת הולילנד, יצחק עמית וצבי זילברטל, יישבו גם בהרכב שיכריע על עונשו של פינטו. האם השופטים שהחליטו שמחלה קשה יכולה להביא להקלה בעונש של ראש עיר יקבלו החלטה דומה גם בעניינו של הרב מאשדוד? חסידיו של הרב, בכל מקרה, מתפללים שכן.