העליון דחה את הערעור והרשיע את רומן זדורוב ברצח תאיר ראדה

בית המשפט העליון דחה היום (רביעי) את ערעורו של רומן זדורוב וקבע כי רצח תאיר ראדה בת ה-13. זאת לאחר שהורשע פעמיים – ב-2010 ובשנה שעברה – ונגזר עליו מאסר עולם. בראש הרכב השופטים עמד יורם דנציגר, שהיה בדעת מיעוט, ולצדו ישבו יצחק עמית וצבי זילברטל. לאחר שדנציגר אמר כי יש לזכות את זדורוב נשמעו מחיאות כפיים באולם, אולם אז מסרו עמית וזילברטל את החלטתם.

אשתו של רומן זדורוב זעקה: "תאיר מתהפכת בקברה כי הרוצח שלה חופשי"

פרקליטו של זדורוב, עורך הדין אביגדור פלדמן, נתלה בדעת המיעוט של ראש הרכב השופטים. "שופט אחד קבע שאין ראיות להרשיע את זדורוב. שניים החליטו אחרת. שופט עליון אחד סבור שיש ספק בהרשעה. כמובן שציפינו שזדורוב יזוכה בבית המשפט העליון, אבל זוהי הפסיקה, וזה תם ולא נשלם. ייתכן שיהיה דיון נוסף. אנחנו נגיש בקשה לדיון נוסף אחרי שנקרא את התיק", אמר.

לקריאה נוספת:
הראיות שהרשיעו והאחת שעשויה לזכות: רומן זדורוב מגיע שוב לעליון
השופטים במשפט זדורוב: "אולי עוד מישהו היה בזירה?"
משפט זדורוב: ההגנה הגישה ראיה חדשה לערעור בעליון

לדבריו, "אני מאוכזב, למדתי את התיק יחד עם חבריי לסנגוריה הציבורית. יש סימני שאלה שמרחפים בתיק ואי אפשר להתעלם מהם".

ראש הרכב השופטים דנציגר, שלדעתו יש ספק בהרשעה, נימק את החלטתו בכך שזדורוב לא ידע לפרט פרטים חשובים, ויש בכך כדי לגרוע מהודאתו של האחרון. "הוא לא ידע לענות על אופן שיסוף גרונה, את אופן החיתוך, ולא ידע היכן היא ישבה", כתב.

מנגד, עו"ד מירית שטרן, פרקליטת מחוז צפון, הביעה סיפוק מההחלטה. "בית המשפט קץ למחול השדים ובכך ייגמר העניין", אמרה לאחר דחיית הערעור.

בדצמבר 2006 נמצאה גופתה של תאיר בתא שירותים בבית ספר "נופי גולן" בקצרין שבו למדה, גרונה משוסף ובגופה חתכי סכין וסימני אלימות רבים. לאחר הרצח עצרה המשטרה את זדורוב, פועל בניין שעבד בבית הספר שהיה אז בן 29, ולאחר חקירה שחררה אותו. כשבוע לאחר הרצח עצרה אותו שוב בחשד שביצע את הרצח.

בחקירתו, הודה זדורוב בביצוע הרצח ושחזר אז את המעשה לעיני מצלמות המשטרה. ימים ספורים לאחר מכן חזר בו מהודאתו, סירב לחתום עליה וטען כי היא הוצאה ממנו בלחצים.

זדורוב הורשע בבית המשפט המחוזי בנצרת ב-2010 ונידון למאסר עולם. זאת בעיקר על סמך הודאתו, שבה אמר כי רצח את ראדה באמצעות סכין יפני, ועל סמך וכתמי הדם על מכנסי הג'ינס של ראדה. באמצעות עורכי דינו אלקנה לייסט ואיתי הרמלין מהסנגוריה הציבורית, ערער זדורוב על הרשעתו.

בית המשפט העליון החזיר את התיק לבית המשפט המחוזי לצורך שמיעת שני מומחים: האחד בשאלת טביעת הנעל על מכנסי הג'ינס שלבשה ראדה, והשני בשאלת כלי הרצח ששימש את הרוצח והמחלוקת אם החתכים נגרמו מסכין משוננת או סכין ישרה.

באשר לטביעת הנעל, העיד מטעם ההגנה מומחה מארצות הברית, ויליאם בודזיאק, כי סימני הדם על הג'ינס כלל לא היו טביעות נעל - בניגוד למה שטען עד מטעם התביעה. לגבי צורת הסכין העידה הפתולוגית ד"ר מאיה פורמן-רזניק, שטענה כי הסימנים שנמצאו ליד החתך בסנטרה של ראדה מעידים כי חתך זה נוצר בסכין משוננת - בניגוד לטענת התביעה, שגרסה כי כלי הרצח היה סכין יפנית.

גם לאחר שמיעת עדויות אלה, בית המשפט המחוזי בנצרת שב והרשיע את רומן זדורוב ברצח וקבע לעניין הסכין ששימשה לרצח כי חוות דעתו של ד"ר קונסטנטין זייצב, שביצע את הנתיחה בגופתה של ראדה, אמינה מזו של של ד"ר פורמן-רזניק, שאותה הגדיר "מגמתית, רשלנית ולא מקצועית".

השופטים קבעו כי ראדה נדקרה בכלי חד, שהיה עשוי להיות סכין יפנית. אתמול נחשפה במסגרת תחקיר "עובדה" הקלטה שמחזקת את הטענה כי אכן זייצב טעה. גם בעניין טביעות הנעל אימצו השופטים את חוות דעתו של המומחה מטעם התביעה, רב-פקד ירון שור, תוך מתיחת ביקורת קשה על בודזיאק.

בשנה שעברה ביקשה ההגנה להגיש ראיה חדשה: עדותו של חן קוגל, ראש המכון לרפואה משפטית, שטען גם הוא כי החתך בסנטרה של תאיר נעשה בסכין משוננת ולא בסכין יפנית. עוד טען בזמן אמת רצה להעיד על כך, אולם בפרקליטות מנעו זאת ממנו. זאת מאחר שבאמצעות צורת הסכין ניתן להפריך את עדותו של זדורוב.

הדבר בא בעקבות הליך אחר, שהתנהל באחרונה בבית הדין לעבודה: קוגל הגיש תצהיר לאחר שהמדינה ניסתה לטרפד את מינויה של פורמן-רזניק למכון לרפואה משפטית עקב הביקורת שמתחו עליה שופטי בית המשפט המחוזי על עדותה לטובת זדורוב. הפרקליטות, בגיבוי היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין, ניסו למנוע מקוגל - שהתייצב לאורך כל הדרך לצדה של הפתולוגית - להגיש את תצהירו בנוסח המקורי בנוגע למינויה.

אך זה לא נגמר שם. התנהלות הפרקליטות הגיעה עד לנציבות הביקורת על גופי התביעה, בראשות השופטת בדימוס הילה גרסטל, שקבעה באחרונה כי ניסיונה של הפרקליטות להכניס שינויים בתצהיר של ראש המכון לרפואה משפטית לבית הדין לעבודה "מהווה התערבות לכאורה בעדות ראשית של עד". בין השאר התבקש קוגל על ידי הפרקליטות למחוק פסקאות שנגעו לעמדותיו על פסיקת בית המשפט המחוזי בתיק זדורוב, כאשר צידד בעמדת פורמן-רזניק בניגוד לעמדת המדינה.

ההתכתשות הפומבית בין גרסטל לפרקליטות הגיעה לשיא שלשום. לאחר שנודע על מועד פסק הדין, שיגרה גרסטל מכתב חריף ליועץ המשפטי לממשלה, שבו האשימה את פרקליט המדינה שי ניצן כי הוא משקר.

חוות הדעת בנושא הסכין המשוננת, שקיבלה חיזוק מתחקיר "עובדה", מוכיחה לטענת ההגנה כי השחזור של זדורוב אינו אמיתי. כמו כן, הודתה הפרקליטה מטעם המדינה, תמר בורנשטיין - בעובדה שאינה שנויה במחלוקת בין הצדדים - שבזירת הרצח נמצאו שלוש טביעות נעל שאינן שייכות לזדורוב: על האסלה, על מיכל ההדחה ועל הקיר המפריד בין שני תאי השירותים. ההגנה טוענת שהן של הרוצח האמיתי, וכיוונן מתאים לכיוון היציאה מהתא לאחר הרצח.

נושא נוסף הוא סימני הדם שנמצאו כאמור על מכנסי הג'ינס של ראדה. לפי חוות הדעת של המומחה מטעם המדינה, מדובר בטביעות נעל שבסבירות גבוהה מתאימות לאלה שנעל זדורוב. לפי חוות הדעת של בודזניאק מטעם ההגנה, לא מדובר בטביעות נעל.

דגש מיוחד ניתן לכך ששזדורוב מסר הודאה למדובב שמונה ימים לאחר שנחקר לראשונה, אך חזר בו שלושה ימים אחר כך. ההגנה טוענת כי המדובב שהופעל על ידי המשטרה, וסוכם עמו על תגמול בגובה 12 אלף שקלים אם ישיג הודאה מזדורוב, הביא את מרשם להודות במעשים תוך שימוש בתחבולות ובאמצעים פסולים. בין היתר נטען כי המדובב הפנה את זדורוב נגד עורכי הדין שלו, אמר שיש ראיות ביולוגיות שקושרות אותו למעשה, כמו "ראו אותך בקומה השנייה", "יש דם על הבגדים" ו"איך יכול להיות שהיו טביעות אצבע שלך בתא אם לא היית שם".

זדורוב טען בהודאתו כי רצח את ראדה לאחר שסירב לתת לה סיגריה וקיללה אותו: "בן זונה, אתה רוסי, הרוסים לקחו לנו את כל העבודה". בהודאה אמר כי הדבר הרתיח אותו וגרם לו לעשות את המעשה. עם זאת, אמה של ראדה, כמו גם בסביבתה, העידה שהיא היתה נערה שקטה שממש לא מתבטאת כך. עו"ד פלדמן, שהצטרף לצוות ההגנה כאשר עו"ד הרמלין עבר לכהן כשופט, הציג פרטים שזדורוב לא כלל בהודאה שלו, כמו העובדה שהרוצח הושיב את ראדה על האסלה. הוא הסביר כי יש לפסול את הודאתו של זדדרוב בגלל מכלול האמצעים הפסולים, כולל פיתוי שלכשעצמו פוסל את ההודאה.

לדברי עו"ד פלדמן, "יש אנשים שמועדים יותר להודות (בדברים שלא עשו, י"ב וג"ג). אלה אנשים שחיים בשוליים ואין להם ניסיון בהתמודדות עם רשות, אין להם אינטליגנציה חברתית וניסיון". עוד הסבירו הסנגורים את העובדה שזדורוב ידע פרטים נסתרים בחקירה בכך שבעצם שמע אותם מהחוקרים.

הפרטים שהביאו פעמיים להרשעתו כוללים בראש ובראשונה את הודאתו כמה פעמים ברצח. בפני המדובב בתאו סיפר זדורוב על הרצח והדגים כיצד שיסף את גרונה. הוא סיפר למדובב כי השליך את להב הסכין ואת מכנסיו, כי ידע בביטחון כי המכנסיים לא יימצאו, ואמר: "זרקתי לתוך שקית ואחר כך לעוד שקית". זדורוב גם פירט על כלי הדם הראשיים שעוברים בצוואר, והוסיף כי למד באינטרנט כיצד לשסף את הגרון במה שהגדיר "מבוא ללחימה עם סכין בקג"ב".

במחשבו נמצא כי אכן נכנס לאתר כזה ארבעה ימים לפני הרצח. בין השאר נכתב באתר: "יד ימין עם הסכין מיד הולכת לגרון היריב, ואתה צריך לצעוק חזק וברור: 'תעמדו אני הורג'. לאחר מכן יש לך שנייה להכנסת הקצה המעוקל של הסכין בתחתית הסנטר מתחת ללסת מכיוון הגרון. תכניסו את הסכין שניים-שניים וחצי סנטימטר. אין שם שום עורקים חשובים אבל זה אזור מאוד רגיש של גוף האדם". במחשב נמצאו גם תמונות של קטינות עירומות ועדויות לכך שחיפש סרטי סנאף כשבוע לפני הרצח.

זדורוב שחזר את הרצח. במהלכו ידע כי הוא בוצע בתא השירותים השני, הדגים את היציאה מהתא וסיפר כי שבר את מנעול תא השירותים לאחר המעשה - פרט שרק הרוצח וחוקרי המשטרה ידעו על אודותיו.

בשעות הערב, כמה שעות לאחר הרצח, שוחח זדורוב בטלפון עם ראובן ג'נאח, אצלו היה אמור לעבוד בתום עבודתו בבית הספר, ואמר לו כי קיימת בעיה עם אחת התלמידות. לאחר אותה שיחה סיפר לאשתו שיש בעיה באסלה. ראדה אכן נרצחה בתוך תא שירותים, אולם לא ברור כיצד בשלב זה זדורוב ידע פרט זה. החוקרים שאלו כיצד ניחש כי מדובר דווקא באסלה, וזדורוב ענה כי בעת השיחה ג'נאח ציין שקרה משהו בשירותים. עם זאת, ג'נאח בשיחתם כלל לא ציין את המלים אסלה או שירותים.

זדורוב אמר בחקירתו שחשש "כי בשירותים בדרך כלל נופלים, בדרך כלל הולכים לשירותים, בשירותים יש את כל המכות". לדבריו הוא חשש כי הסתבך מאחר שהנפילה הייתה באסלה בשירותי המקלט שבו עבד. אולם במקלט זה כלל לא היו אסלות.

עוד טוענת התביעה כי בהכרעת הדין לא עולה מה היה המניע לרצח, אולם בחלקים במשפט עלה אופיו האלים של זדורוב שבצעירותו הכה את אחיו כה חזק עד שלאחר אירוע זה לא דיברו כמה שנים. "אני פשוט התחלתי לראות שחור בעיניים. אני התחלתי להרביץ לו. הדבר היחיד שהציל אותו, זה שהוא נכנס בריצה הביתה. הייתי יכול להרוג אותו, להכות אותו עד מוות", אמר.

במשפט גם עלה הפרט כי ביום הירצחה של ראדה נכנסו שתי תלמידות למקלט שבו עבד זדורוב והפריעו לו בעבודתו. בחקירתו במשטרה אמר כי הרגיזו אותו, אך הוא לא גירש אותן מחשש כי יגידו שהרביץ להן וניסה לאנוס אותן. חששו מהאשמתו באונס שבה וחזרה כמה פעמים בחקירותיו, שבהן אמר בין היתר: "אונס זה יותר קשה מרצח". ההגנה טוענת כי אחד הדברים שעשויים להיזקף לזכותו הוא שלא ידע שראדה לא נאנסה.

מדבריו בחקירה ומעדויות מבית הספר עולה מערכת יחסים בעייתית בינו לבין התלמידים בשלושת השבועות שבהם עבד במקום. התברר כי התלמידים הציקו לו, קיללו אותו, ביקשו סיגריות וניתקו לו את כבל החשמל. למדובב אמר: "אני בא ואשתי שואלת 'נו, איך בעבודה?', אני אומר לה: 'שיגעו כבר, כל הזמן מנתקים לי את הכבל'. היא אומרת 'רק אל תרביץ, אל תרביץ'. היא יודעת שאני יכול לא להתאפק ולתת מכה... ומה זה לתת מכה לילד? בקלות אפשר להפעיל יותר מדי כוח בלי כוונה, קל וחומר יש לי הרבה כוח. ובמצב כזה, כשחוטפים קריז, אז הראש לא מתפקד בכלל".

למדובב בתא המעצר אמר זדורוב גם: "אני לא אוהב מרוקאים, יש להם פה מלוכלך, הם מתחילים לצעוק: 'אתה בן זונה'. אני מחזיק את עצמי, אבל הם מסתכלים עליי, הם מפחדים להגיד לי את זה כי הם מתארים לעצמם איך אני אלך מכות, מהמבטים עליך אתה יודע. המכוערים שנולדו פה, רואים רוסים והם מסתכלים עליך ועוד אתה צריך לעזור למרוקאים האלה. אני לא יודע עברית אבל יכול להרביץ לו ככה שכל עמוד השדרה יתפרק לו לתוך התחתונים, אבל אני ניסיתי בבית הספר הזה לא לגעת באף אחד".

לאחר הרצח העלים זדורוב לא רק את המכנסיים שלבש, אלא גם את להב הסכין שעמה עבד. למדובב אמר: "להב למצוא זה בלתי אפשרי. מכנס ולהב אי אפשר למצוא".

(עדכון ראשון: 08:30)