השופטים במשפט זדורוב: "אולי עוד מישהו היה בזירה?"

שופטי בית המשפט העליון הטילו ספק היום (שני) בצדקת הרשעתו של רומן זדורוב ברצח תאיר ראדה. זאת, בשל הראיות הסותרות - שעל אף קיומן - הרשיע בית המשפט המחוזי בנצרת את זדורוב ברצח. מדובר בטביעות הנעל שנמצאו בתא השירותים שבו נרצחה ראדה, אשר גם התביעה מסכימה שאינן של נעליו של זדורוב. גם לגבי הסכין שבה לכאורה בוצע הרצח קיימות מחלוקות שטרם התבררו.

בדיון בערעור שהגישו עורכי דינו של זדורוב, אלקנה לייסט ואביגדור פלדמן מהסנגוריה הציבורית, טענו התובעים מטעם המדינה כי כתמי הדם שנמצאו על מכנסי הג'ינס שלבשה ראדה בזמן הרצח "הם טביעות הרגליים של הרוצח". בתגובה, השופטים תהו: "האם יכול להיות שמישהו נוסף נכנס לבלגן שהיה שם?".

רצח תאיר ראדה - ההתפתחויות האחרונות:
ההגנה הגישה ראיה חדשה לערעור בעליון
עדות חדשה תוגש לעליון
השופטים הכריעו שוב: זדורוב הוא הרוצח

בפתח הדיון, טען עו"ד לייסט כי על אף הודאתו של זדורוב ברצח, הראיות מוכיחות אחרת. "הדיון בתיק הזה צריך להתחיל לא בהודאה, אלא בראיה פורנזית פשוטה וברורה שנמצאה בזירה"', אמר. "בתוך תא השירותים שנעול מבפנים נמצאו שלוש טביעות נעל בדם – על מושב האסלה, על מכל ההדחה ועל הקיר שמפריד בין התאים. כולם מסכימים שהן אינן של זדורוב ואנחנו סבורים שלטביעות הנעל האלה יש פוטנציאל של ספק סביר אינהרנטי (מובנה). ואכן, על דברים אלה אין חולק וגם התביעה מסכימה שהם שייכים לאדם אחר".

השופטים יורם דנציגר, יצחק עמית וצבי זילברטל המשיכו והעלו סימני שאלה באשר להרשעתו של זדורוב. "האם בית המשפט המחוזי לא פטר עצמו בקלות מהתמודדות עם הפרטים החסרים?", שאלו השופטים את ההגנה ורמזו שבעליון הדברים מתנהלים קצת אחרת. זאת, בעיקר נוכח התעקשות התביעה שהערעור יישמע במחוזי - שם כבר הורשע זדרוב פעמיים.

עורכי הדין לייסט ופלדמן טענו שלא ניתן לדעת בבירור אם הכתמים על הג'ינס הם טביעות נעליים. בתגובה, שאל השופט עמית את ההגנה לגבי טביעות הנעליים וציין שהסנגורים שינו את גרסתם. לדבריו, בהתחלה הם טענו שמדובר בטביעות נעליים, אך אחר כך אמרו ש"לא בטוח ואי אפשר לדעת".

בהמשך, טענו סנגוריו של זדורוב שלא ניתן לדעת באיזה סכין נעשו החתכים בגופה של ראדה, מלבד חתך אחד - הוא החתך בסנטר. עדותו החדשה של ד"ר חן קוגל, ראש המכון לרפואה משפטית, תומכת בטענת התביעה כי בוצע בסכין משונן. זדורוב, על פי הודאתו, ביצע את הרצח בסכין יפנית.

הסנגורים טענו עוד כי הודאתו של זדורוב היא "המסלול העיקרי שמוליך את בית המשפט להרשעת הנאשם". "מאז שנלקחו מחוקרי המשטרה, האמצעים האלימים עברו לחקירות פסיכולוגיות שמטרתן בדרך ההשאה והסוגסטיה לקבל הודאה מנאשם שלא רוצה להודות", הסבירו. "הנאשם מתחיל בחוסר הודאה מוחלט, בהכחשה מוחלטת של הרצח. הוא לאט לאט הולך ומפנים אפשרות שהוא אכן הרוצח, ואין בעולם דוגמה טובה יותר להראות איך פעולת ההפנמה הזו של מה שאומרים לו החוקרים מתפתחת, אוכלת ומכרסמת בנפשו, בזיכרונו ובתבונה שלו עד שמקבלת ממדים של זיכרון, חצי זיכרון, זיכרון מעומעם, מעורפל". הם הדגישו את העובדה שזדורוב הודה ברצח כמעט שבועיים לאחר התרחשותו.

עו"ד פלדמן טען כי בין יתר האמצעים שהופעלו על זדורוב על מנת שיודה בחקירה, נאמר לו ש"כלא זה בית מלון", שנמצאו ראיות ביולוגיות שלו בזירה כמו דם ושעליו להודות הודאה מפורטת. "ואז - הוא אכן הודה. בפירוט", הוסיף פלדמן. הוא טען כי את הדברים ששמע זדורוב מהחוקרים, הוא סיפר למדובב – וזה לדבריו מה שמסביר את טענת הפרקליטות שזדורוב ידע פרטים סודיים מהחקירה.

הוא המשיך וטען שהודאתו של זדורוב אינה אמיתית. "התופעה הזאת של הפנמת האשמה נקראת MDS וגם השופט הנדל אומר שלעיתים קרובות אלה מצבים חולפים", ציין. "יש שלב שבו הוא מפנים את זה, אבל אחר כך הוא שואל את עצמו: 'אם עשיתי את הרצח, איך יכולתי להמשיך לעבוד? ואיפה הדם? ואיך אני לא זוכר?'". לדברי עו"ד פלדמן, "בקריאה של השיחות עם המדובב והחוקר רואים איך הספקות הולכים ומחלחלים בו. הוא מבין שצריך לתת הודאה כזאת שתרצה את חוקריו. רק הודאה כזאת תיחשב כהודאה מקלה".

ראדה נרצחה ב-6 בדצמבר 2006 בצהרי היום, בתא השירותים של בית ספרה "נופי גולן" בקצרין. היא הייתה בת 13.5 בלבד, והאירוע טלטל את העיר הצפונית וזעזע את המדינה. על גופתה התגלו חתכי סכין וסימני אלימות רבים. זמן קצר אחרי הרצח עצרה המשטרה את תושב העיר רומן זודורוב, ששימש כפועל בניין ועסק בעבודות שיפוץ בבית הספר בזמן הרצח. משפטו התנהל כארבע שנים, וב-16 בספטמבר 2010 הרשיעו אותו שופטי בית המשפט המחוזי בנצרת ברצח וגזרו עליו מאסר עולם. ב-24 בפברואר 2014 הוא הורשע בשנית.

"אנשים לא רוצחים ילדת קטנות בלי שום סיבה", הוסיף פלדמן. "הוא לא רוצח סדרתי. הוא פועל בחלל הריק של המניע והתביעה מסכימה. אין מניע, אין עליו כתמי דם. בית המשפט עושה מזדורוב מפלצת". בתגובה, אמרה התובעת: "נכון, כי הוא הרשיע אותו ברצח של ילדה". "השאלה היא מה קדם למה", השיב פלדמן. "הוא נראה בחדר המורים זמן קצר אחרי הרצח. זה מה שעושה רוצח? אנחנו במשפט פלילי. אתם משוכנעים שהוא ביצע את הרצח עם כל העובדות החסרות? שום דבר לא משייך אותו אליו חוץ מאותה טביעת נעליים שנתונה במחלוקת".

אילנה ראדה, אמה של תאיר, התייחסה לתחושות הקשות. "זה מתיש", אמרה. "ארבע שנים לא היה לנו דיון כזה. מה שנותר לנו זה לדעת מה קרה לתאיר גם אם זה ייקח עד סוף חיינו".


לפניות לכתבת גלי גינת: gali.gnt@walla.com