החדשות הטובות מהגדה המערבית בשבועות האחרונים הן שהציבור הפלסטיני לא יצא בהמוניו לרחובות כדי למחות על מעצרו המנהלי של מוחמד עלאן. מלבד הנהירה האינסופית של חברי כנסת ערבים לפוטו-אופ בבית החולים ברזילי באשקלון לצדו של איש הג'יהאד האיסלאמי - למי ששכח את העובדה הקטנה והשולית הזו, לא נרשמה התרגשות גדולה בשטחים. אמנם היו עצרות מחאה, אך מצומצמות למדי. גם הרצח המזעזע של משפחת דוואבשה בכפר דומא לא הוביל לאינתיפאדה שלישית. האדישות הזו של "הרחוב" מצליחה להפתיע כל פעם מחדש את כוחות הביטחון הישראלים והפלסטינים. אלה גם אלה היו בטוחים שהרצח של האב ובנו, עלי וסעד דוואבשה, והצתת שני בתים על יושביהם, יוביל לגל נרחב של מחאה עממית.
החדשות הרעות הן שהאירועים הללו כנראה בכל זאת נושאים עמם "תג מחיר" מסוים, והפעם מהצד הפלסטיני. כלומר, עלייה במוטיבציה של "המפגעים הבודדים": הסכינאים, הדורסים, אלה שמצליחים לייצר מטעני חבלה וכלי נשק מאולתרים מחומרים שאפשר לקנות בכל שוק, בדומה למטען שהושלך אתמול (רביעי) על עמדת צה"ל סמוך לבית לחם וגרם לפציעתו באורח בינוני של חייל צה"ל. נכון, אפשר לראות את העלייה במספר הפיגועים כתוצר של אירועים נקודתיים, אך צריך לבחון זאת בפרספקטיבה נרחבת יותר.
האדישות של הציבור היא גם תוצר של ייאוש. ייתכן שהייאוש בגדה המערבית הפך יותר נוח בשנים האחרונות, אך לא עבור כולם. הצעירים הפלסטינים ברובם אמנם מתמקדים בענייני פרנסה, אולם יש גם מי שחושב על פיגועי נקמה והתנגדות מזוינת. המבוי הסתום במישור המדיני, המשך הבנייה בהתנחלויות, היעדר אופק כלכלי - כל אלה ימשיכו מן הסתם לגרום לעוד ועוד "בודדים" ליזום פיגועים, לא בחסות ארגון כזה או אחר, אלא באופן עצמאי.
מעבר להתגברות תופעת המפגעים הבודדים לעומת האדישות של הציבור, צריך להוסיף כאן הערת הסתייגות חשובה: יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן הביע את חששו מפני אינתיפאדה שלישית במהלך פגישה עם יו"ר האופוזיציה יצחק הרצוג. גם בכירים פלסטינים אחרים מדברים על האפשרות שאירוע אחד בודד ידליק בסופו של דבר תבערה גדולה יותר. זה יכול להתחיל בתקרית שולית שלא קשורה בהכרח בצה"ל או במתנחלים, אלא ברשות הפלסטינית ומשם לגלוש לעימותים נרחבים הרבה יותר. קשה לחזות התפרצויות עממיות וכבר ראינו זאת בעבר באינתיפאדה הראשונה ובאירועי "האביב הערבי".
ללא דרמות בספטמבר
ואולי צריך לייחס את העלייה במספר הפיגועים גם ל"אפקט ספטמבר" - אותה תחושה כללית בגדה, שעשויה להתבדות, שמשהו דרמטי צפוי לקרות בחודש הבא. והדרמה הזו אינה קשורה בישראל בהכרח, אלא בהתפתחויות פוליטיות פנים-פלסטיניות. זה החל אמנם בדיווח בתקשורת הישראלית אך התגלגל מהר מאוד לדיון סוער במדיה הפלסטינית, סביב האפשרות שאבו מאזן יתפטר בספטמבר. מקורביו מכחישים את הדיווחים הללו שוב ושוב, אך מנסים לרמוז בדבריהם שמשהו משמעותי יקרה. לשכת הנשיא הפלסטיני מצדה לא טורחת לאשר או להכחיש, אולי בגלל שערפל הקרב הזה נוח לה. לעת עתה לא נראה שתרחיש ההתפטרות של אבו מאזן סביר, גם לא מהלך דרמטי יוצא דופן אחר.
אבו מאזן ממשיך לעסוק באינטנסיביות בביצור מעמדו בפתח ובאש"ף ובעיקר ברדיפת אויביו מבית, דוגמת סגירת משרדי יוזמת ז'נבה ברמאללה בגלל הקשר שלהם ליאסר עבד רבו, יריבו הפוליטי. הוא דואג להחליש כל גורם שמסתמן כבעל עוצמה פוליטית בגדה ולאחר ש"טיפל" במוחמד דחלאן, עבד רבו וסלאם פייאד, ייתכן שהיעד הבא יהיה ג'יבריל רג'וב, שמסתמן כאחד מהאישים החזקים ביותר בתנועה כרגע. אבו מאזן כן טורח לסמן את מי שהוא היה רוצה לראות כיורשו בבוא היום, סאיב עריקאת, המזכיר הכללי של הוועד הפועל של אש"ף וראש צוות המשא ומתן עם ישראל. עריקאת לא נהנה מתמיכה עממית נרחבת ואולי זו הסיבה שאבו מאזן מסמן אותו כיורש.
על כל פנים, משהו בתחושת היציבות הפוליטית, אפילו בתוך הפתח, נסדק. בעוד כמה חודשים אמורה להתכנס "הוועידה השביעית" של הפתח כדי לבחור הנהגה חדשה ונדמה שהקרקע הפוליטית בוערת. כך, למשל, בעיות קשות באספקת המים לכמה מערי הגדה בשבועות האחרונים (כתוצאה מאי תשלום חשבונות המים של התושבים), הובילו לגל הפגנות נגד ראשי העיריות, בעיקר בשכם, נגד ע'סאן א-שקעא. מדובר באחד מחברי הוועד הפועל של אש"ף ובדמות מוכרת בפתח, שבבחירות האחרונות לעירייה הלך נגד החלטת התנועה והחליט להתמודד באופן עצמאי, וזכה. א-שקעא חשד שאישים מרכזיים בפתח, בהם מחמוד אל-עלול ואמין מקבול, יריביו מבית, עומדים מאחורי המחאה. כאשר הבין שאיבד את הרוב שנדרש במועצת העירייה, התפטר.
תופעת הסכינאות הפוליטית בפתח רק בתחילתה כעת וצפויה להחריף ככל שתתקרב "הוועידה השביעית". בינתיים, אבו מאזן מכין גם את כינוסה של "המועצה הלאומית הפלסטינית" של אש"ף, כדי לבחור חברי הנהגה חדשה שישמשו ועד פועל. אין עדיין מועד לכינוס, אולם הסערה כבר בעיצומה. אתמול דווח כי כחצי מחבריי הוועד הפועל, ובכלל זה אבו מאזן וא-שקעא, הגישו את התפטרותם מהגוף. הם טרם עשו זאת באופן רשמי. ככל הנראה זה יקרה ביום שבת, במטרה לאפשר את ההכרזה רשמית על כינוס "המועצה הלאומית".
במערכת הביטחון שוברים את הראש כיצד למנוע מהראיס להתפטר. גם בלשכת ראש הממשלה כבר מבינים שהאינטרס הישראלי המובהק הוא שאבו מאזן יישאר בתפקידו. לשכתו של נתניהו פרסמה השבוע הודעה יוצאת דופן ובה הכחישה ישראל קיום מגעים עם חמאס, הן באופן ישיר והן באמצעות מתווך. הדברים התייחסו גם למאמציו יוצאי הדופן של טוני בלייר, שנפגש עם צמרת חמאס כמה פעמים בניסיון להגיע להסכם הפסקת אש ארוך טווח עם ישראל. אם בלשכת ראש הממשלה מכחישים כי בלייר פועל מטעמם או באישורם, צריך לתהות בשם מי בכל זאת בלייר נפגש עם חאלד משעל. ברשות הפלסטינית, בכל אופן, מתעקשים כי אישים ישראלים אכן נפגשו עם "מקורבים לחמאס" באחת ממדינות אפריקה. אין מדובר בחברי הארגון הרשמיים, אך כאלה שקשורים בתנועה ברמה כזו או אחרת.
במקביל, מציינים גורמים פלסטינים כי ישראל ממשיכה לנהל משא ומתן ישיר עם חמאס על שחרורו של אברה מנגיסטו והאזרח הישראלי הבדואי. זאת באמצעות גרשון בסקין, הזכור מעסקת שליט, וראזי חמאד מחמאס. לפי אותם גורמים, ישראל אף הביעה נכונות לשחרר בתמורה את שבויי "צוק איתן" וכן את משוחררי עסקת שליט שנעצרו במהלך מבצע "שובו אחים", אך רק את אלה ש"לא עברו על החוק". חמאס מסרב לכך בינתיים ודורש לשחרר את כל משוחררי שליט שנעצרו. עד כה המשא ומתן לא הגיע לפריצת דרך.