בצד העיסוק האינטנסיבי בשאלה החשובה אילו ויתורים בכוונת איראן להציג, אם בכלל, בסוגיית הגרעין, בשיחות שנפתחו היום בז'נבה, נדחקה לשוליים סוגיה מהותית ועקרונית אף יותר, לפחות מבחינתה: עתיד יחסיה (או העדר יחסיה) עם ארצות הברית. שאלה זו מלווה את הרפובליקה האיסלאמית מאז הקמתה, כאשר הקו המוביל, אותו חרת מחולל המהפכה האייתוללה חומייני על דגלה, והותיר כצוואה ליורשיו - הוא איבה פוליטית ואידיאולוגית בלתי מתפשרת כלפי "השטן הגדול" והתנגדות לכל קשר עמו. יחד עם השנאה לישראל, "השטן הקטן", מדובר אולי בלבנה האחרונה בחומה הדתית-אידיאולוגית שהמשטר מתגדר בה, כעדות לדבקותו בעקרונות המהפכה.
בשנה האחרונה ניצבים קובעי המדיניות בטהראן בפני מציאות חדשה, שבמרכזה ההכרה כי האיום הטמון בסנקציות הכלכליות חורג בהרבה מהפגיעה ברווחתו של האזרח הקטן, וכי הוא עשוי אף לערער את יציבות המשטר. מכאן נובעים הדחף הגובר להשיג הקלות בסנקציות בהקדם, והנכונות לשלם על כך במטבע הגרעין. יתרה מכך, המשטר האיראני מבין כעת כי בניגוד לעבר, הפעם לא יהיה די בהידברות עם מדינות אירופה, או עם רוסיה וסין: איראן תידרש לשאת ולתת ישירות עם היריב העיקרי שלה, וושינגטון - צעד אותו שללה וממנו ניסתה להימנע במשך שנים.
גם אם הנשיא חסן רוחאני זכה לברכת הדרך בבואו לדון בוויתורים בסוגיית הגרעין (אותה "גמישות הירואית" עלומה שעליה דיבר המנהיג העליון חמינאי ערב צאתו של הנשיא לניו יורק), הרעיון של שיג ושיח ישיר עם ארה"ב נתקל עדיין בהתנגדות של ממש בטהראן. זו באה לידי ביטוי בהסתייגות המרומזת של חמינאי (ובביקורת הבוטה יותר שהשמיע מפקד משמרות המהפכה) לנוכח ההתקרבות, ששיאה בשיחת הטלפון של רוחאני עם נשיא ארה"ב, ברק אובמה. המבקרים הדגישו את חוסר האמון שהם רוחשים לארה"ב ורמזו כי הם מצפים לצעדים בוני אמון מצד האמריקנים כתנאי לכל שינוי בעמדה האיראנית.
האינטרס הלאומי גובר על עקרונות המהפכה
רתיעת השמרנים בטהראן מקשר עם ארה"ב אינה נובעת רק מהרצון שלא להצטייר כמי שסוטים מהרעיון המהפכני, אלא גם מחשש מ"התקדים הסיני": מי שרואים עצמם כשומרי הסף של המהפכה חוששים שפתיחות חומרית ורוחנית למערב, שרבים באיראן דווקא מייחלים לה, תחדיר למדינה הלכי רוח ליברליים, תביא לפריצת הסכר האידיאולוגי ותאיים על עתיד קיום המשטר במתכונתו הנוכחית.
לכאורה, רוחאני כבר החל לסלול את הדרך לפיוס בניו יורק - אך ברור שהוא אינו הקובע האחרון בסוגיה. לפני 16 שנים בלם חמינאי יוזמה בתולית ודומה של הנשיא דאז, מוחמד חאתמי, שניסה לחמם את היחסים בין שתי המדינות באמצעות הצהרות פייסניות. אז, די היה ברמז מצד המנהיג העליון כדי שהנשיא החלש יחזור בו ויישר קו עם עמדת המשטר.
אז מה נשתנה הפעם? האם שינוי במדיניותה של איראן אפשרי? התשובה היא: בהחלט כן. ההיסטוריה של המשטר המהפכני מעידה כי כמעט בכל פעם שבה עמדו שיקולים אידיאולוגיים ודתיים אל מול אינטרסים לאומיים, הוכרעה הכף לטובת האחרונים. למשל: הפסקת האש עם עיראק ב-1988, הקפאת תכנית הגרעין ב-2003 או הצמצום בשיעורי הילודה.
הפעם, לא מדובר רק באיום מוחשי (הסנקציות), שהצורך להסירו ברור לכל, אלא גם בנשיא הנכון להרחיק לכת יותר מקודמיו ולחולל שינוי מקיף, כשהוא נהנה מגיבוי ציבורי רחב. חשוב לא פחות - מן העבר השני של שולחן הדיונים ניצב ממשל אמריקני הרואה בחידוש הקשר לא רק אמצעי לפתרון משבר הגרעין בלי להידרש להפעלת כוח, אלא גם הזדמנות ליצור מפנה במדיניות המשטר בטהראן, ואולי פתח לשינוי במאזן האסטרטגי העולמי.
מבחינת המשטר בטהראן, האפשרות להקלה בסנקציות או להסרתן קשורה קשר הדוק ליישוב משבר הגרעין - ושני אלה תלויים בעתיד היחסים עם ארה"ב. דווקא בשל רגישות הסוגיה באיראן והמחלוקת הפנימית בעטיה, צפוי ערוץ זה, ולא בהכרח ההיבט הגרעיני, להוות את אבן הבוחן לשינוי של ממש במדיניותה ולרצינות כוונותיה - שינוי שממנו עשויה גם ישראל לצאת נשכרת.
אל"מ במיל' רוני כהן הוא מזרחן, ולשעבר ראש זירת איראן ועיראק באגף המודיעין
לכל הטורים של רוני כהן בוואלה! דעות
הגרעין של איראן על השולחן - עוד כותרות:
"ארה"ב שוקלת לאפשר לאיראן להמשיך להעשיר אורניום"
ערב שיחות הגרעין, ישראל מנסה לאחד את המערב / אמיר תיבון
שיחות עם איראן? גם הערבים לא מבינים מדוע / אבי יששכרוף
איתות לאיראן? חיל האוויר ערך תרגיל נרחב בצפון
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il