הנה כבר סיבה למסיבה. לא רק שאיראן תשתתף החל ממחר במשא ומתן שייפתח בג'נבה מול שש המעצמות בנושא הגרעין שלה, אלא שהמשטר בטהראן אפילו הסכים לנהל שיחות ישירות עם שליחי הממשל האמריקני. זאת בניגוד למדיניות האיראנית המוכרת שנמנעה מכל סוג של מגעים רשמיים עם נציגי "השטן הגדול". חזון אחרית הימים. ועדיין, מהאזנה לדבריו של סגן שר החוץ עבאס עראקג'י מהלילה עולה שהשינוי בעמדותיה של איראן בכל הקשור לנושא הגרעין, רחוק מלהסיר את החששות בדבר כוונתה לייצר פצצה גרעינית או להגיע ליכולת של "מדינת סף". לדבריו איראן "לא תסכים להפסקת העשרת האורניום אפילו ליום אחד".
באשר למצבורי האורניום המועשר שכבר יש ברשותה ובכלל זה ברמה של 20%, הוסיף עראקג'י המכהן גם כסגן ראש צוות המו"מ של טהראן לנושא הגרעין, "לא נסכים אפילו להעברת גרם אחד של אורניום מועשר אל מחוץ לשטחה של איראן". הוא הוסיף אמנם שארצו תהיה מוכנה לנהל מו"מ על רמת העשרת האורניום בעתיד, אולם שוב ושוב טהראן מבהירה שהשיחות תלויות בהסכמת המערב להסרה חלקית של הסנקציות כמחווה של רצון טוב לאיראן.
על מה רצון טוב?
על מה ולמה צריך המערב להפגין מחוות של רצון טוב לאיראן לא ברור. טהראן אולי רומזת שהיא מוכנה להפגין גמישות מסוימת בנושא הגרעין שלה, אך הגמישות הזו אינה מספקת, לא את ישראל ולא מדינות אחרות באירופה ובעולם הערבי. המשך אגירת אורניום מועשר, גם אם ברמה של 3.5% תוך שמירה על יכולת ההעשרה באמצעות הסרקזות המתקדמות, יחד עם הרקורד המפוקפק של טהראן באשר לפיקוח על מתקני גרעין שלה, מותירים חשד כבד שאיראן תנסה בעתיד לייצר בחשאי פצצה גרעינית.
ועדיין, כמה מכלי התקשורת האמריקנים קופצים מעורם ממש לנוכח חיוכיו של הנשיא חסן רוחאני. יתרה מכך, ה"ניו יורק טיימס", מנהל קמפיין נגד ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו שאומר כי אסור להסיר את הסנקציות ולהיזהר מכוונותיה האמיתיות של איראן. ייתכן שזו התקווה שהמשבר עם איראן לא יצריך שימוש בכוח ואולי גם מידה של נאיביות שמניעה את אותם כלי תקשורת במערב. אולם הקמפיין נגד נתניהו מפספס את העובדה (או מתעלם ממנה) שממשלת ישראל זוכה שלא במפתיע לתמיכה של מדינות ערב רבות: מצרים, סעודיה, איחוד האמירויות ועוד. רק אתמול פרסם העיתון "א-שרק אל-אווסט" שבבעלות סעודית, מאמר מערכת שקרא שלא לאפשר לאיראן להעשיר בכלל אורניום.
אלה אינם חזיונות פרנואידים פרי מוחו של נתניהו. אלה חששות אמתיים של בני בריתה בהווה ובעבר של ארה"ב באזור, שמסתכלים בפליאה ובתדהמה על ניהול מדינות החוץ של וושינגטון ולא מצליחים להבין על מה ולמה, ממהר נשיא ארה"ב להתקשר לנשיא איראן חסן רוחאני, ובמקביל להודיע על הקפאת הסיוע הצבאי למצרים. הקולות שנשמעים מכיוון המדינות הללו מביעים שוב ושוב דאגה לנוכח היעדר הקוהרנטיות מצד ארה"ב , היעדר ההבנה של המתרחש במזרח התיכון. כיצד ייתכן שדווקא בימים שבהם במצרים מכהנת ממשלה המכריזה מלחמה על האסלאם הקיצוני, על הטרור, מעדיפה וושינגטון לקרוץ בחיבה לגדולה באויבות שלה-איראן ולתנועת "האחים המוסלמים". עבור קהיר, ריאד וגם עמאן ובירות אחרות, ממשל אובמה, במו"מ עם איראן ובהקפאת הסיוע למצרים, יורה לעצמו ברגל ובדרך פוגע גם בבנות בריתו.