אמיר שפרלינג

כל הכתבות של אמיר שפרלינג

• צריך להזהיר את בן גביר לנסוע בזהירות. עם כל הדם ברחובות, אפשר להחליק

  44 נשים נרצחו השנה, אבל בן גביר מעדיף לצלם סרטון יח"צ על אופנוע. נתניהו משתף קונספירציות אנטישמיות, ולימור סון הר מלך נכנסת לכולם לתחתונים. עוד שבוע תחת ממשלה מופקרת וחסרת אחריות

• כולם מפחדים, אז אני אגיד זאת: רצח של עיתונאי הוא עניין של זמן

  רציתי לכתוב טור, רק שאז קיבלתי מייל עם איום מוות והתקשרתי למשטרה. התעוררתי בבהלה. זה היה חלום או הצצה למה שיקרה פה בעוד חודש? | אמיר שפרלינג

• אדם אחד עם דגל הוא עדיין יותר מממשלה עם אפס אחריות

  ביום ראשון אחר הצהריים, כשהממשלה הודיעה על ועדה שאינה ועדת חקירה ממלכתית, יצאתי עם דגל לשער הקריה. הייתי לבד. כמעט. ואז הגיע אדם נוסף

• עד מתי התקשורת הפחדנית תקרא להם נערי גבעות? אלה טרוריסטים יהודים

  נתניהו בורח מאחריות, אלמוג כהן פורץ לשיעורים באוניברסיטה, ובמהדורה הכי נצפית משתעשעים עם סמארטפונים במקום להתמודד עם המציאות. אמיר שפרלינג מסכם עוד שבוע של שפל שלא האמנו שאפשר להגיע אליו

• הלב של עידית סילמן "עם משפחת גולדין", אבל הטלפון שלה סינן אותם שנים

  במשך שנים התחמקה מהשיחות של הורי הדר גולדין, שתקה כשהם התחננו למתאם שבויים, והעדיפה "עיסוקים סקסיים יותר" על תשומת לב למשפחה שלו. אבל ברגע שגופתו הוחזרה - השרה המביכה עידית סילמן כבר הייתה מוכנה עם ציוץ על "סגירת מעגל"

• ואז עמית סגל התיישב לידי במספרה. פתאום הוא לא נראה לי כמו אויב שלי

  אם אחרי שלושים שנה לרצח רבין, ואחרי שבעה באוקטובר, אנחנו עדיין לא מסוגלים לראות אחד את השני כבני אדם אז הרצח הפוליטי הבא כבר קרה. אנחנו פשוט לא שמנו לב, כי הפעם הנרצחת היתה החברה הישראלית עצמה

• ישראל מייצרת דור של מחבלים יהודים. רק השבוע הם עקרו עיניים של טלה

  כשחיה נרצחת, אתה רואה את זה, זה מוחשי, זה מדמם, זה צורח. אבל כשחברה נקרעת מבפנים, זה קורה בשקט. בלי דם, בלי צעקות, רק שתיקה. ופתאום אתה מגלה שכולם כבר התרגלו

• החוב של בנט? לממשלה הזאת יש חוב נורא שלא מדברים עליו מספיק

  השמש שוקעת מוקדם עכשיו בישראל, אבל למעשה היא שקעה כבר מזמן ונדמה שחושך הוא כבר המצב הקבוע שלנו. ועדיין, למרות הכול, חייבים להאמין שהאביב עוד יגיע. סיכום שבוע

• צפיתי בניב רסקין והבנתי שהתקשורת איבדה את דרכה. היא מלטפת במקום לנשוך

  אם הבוקר נפתח ככה, עם שעתיים של מציאות מרוככת ויחסי ציבור בתחפושת של חדשות, אז אין פלא שגם היום הזה ייגמר בדיוק אותו דבר: בלי תשובות, בלי אחריות, ועם חיוך מנומס של אולפן בוקר שמבקש רק דבר אחד: לא להעיר אותנו באמת

• ישראל צריכה אויב כדי להרגיש חיה. ואם אין בחוץ, היא תמציא אויב מבפנים

  פתאום זה נגמר. בלי מטחים, בלי התרעות, בלי חדשות בהולות, רק אוויר דחוס של מדינה שנשארה לבד עם עצמה. אבל זה אף פעם לא באמת נורמלי כאן. סיכום שבוע של אחרי מלחמה

• הרצוג הביט בהלם על אוחנה. תודה לאל שהוא קלט שגנבו לנו את המדינה

  כשיושב ראש הכנסת אמיר אוחנה מוחק תארים מנשיא בית המשפט העליון וראש הממשלה מתקבל כמו עומר אדם - אין פלא שערוץ 12 מסקר את הדמוקרטיה המתפוררת כמו תכנית ריאליטי

• לחטופים חיכה פתק מביבי ושרה עם משפט יפה. חבל שהוא שקר

  אם כבר פתק מצד נתניהו, הייתה צריכה להיות כתובה בו מילה אחת: "סליחה". מילה אחת שלא תיאמר כאן לעולם. ועוד יש מי שמתפלא למה לא אומרים לו תודה

• המדינה חזרה לנשום, אבל בעוד רגע שוב נתחיל לריב. הקרב הבא כבר כאן

  ביום שאחרי נצטרך לחקור לא רק איך הגענו לאסון 7 באוקטובר, אלא גם איך נתנו לו להימשך כל כך הרבה זמן. בינתיים, החטופים יחזרו למדינה שלא מצליחה להסכים אפילו איך להתאבל

• יובל שכלה את בן הזוג ב-7 באוקטובר - והתארסה עם מישהו אחר: "חבר אמר לי - קשה לי עם זה"

  "לפעמים אנחנו שלישייה - אני, אלון ורועי. אבל יש רגעים שרועי לא נוכח בהם": במילים האלו בוחרת יובל לתאר את החיים החדשים שלה, שנתיים אחרי הטבח שבו נפל רועי צ'אפל ז"ל, בן זוגה. בשיחה חשופה היא מספרת מה הייתה אומרת לו היום ומה עמד מאחורי ההומור השחור בטוויטר

• כלב אכל גופה של עזתית - ומאות ישראלים כתבו "מגיע לה". העיקר שבכיפור הם צמו

  במקום להיות עם, הפכנו לעדר. עדר של אימוג'ים, עדר של תגובות, עדר של אנשים שמוחאים כפיים כשהם רואים בניין נופל או אישה עזתית נאכלת על ידי כלב

• אם אתם רוצים סליחה, תפסיקו לראות במפגיני קפלן אויבים | מונולוג של אלוהים

  לא אכפת לי אם אתם צמים או לא. באמת שלא. זה לא הרעיון. הרעיון הוא מה אתם עושים אחרי. אם אתם יוצאים מהיום הזה ומנסים להיות יותר טובים, אפילו קצת, אז הצלחתם. אבל אם אתם חוזרים להיות אויבים לבני עמכם, כל מה שעשיתם זאת עוד הצגה | מונולוג דמיוני של אלוהים

• גם רמקולים בעזה לא יעזרו לנאום שאף אחד לא רוצה לשמוע

  מכונת החנופה אולי עבדה שעות נוספות מול הגימיקים הריקים של נתניהו בעצרת האו"ם. המילים של עינב צנגאוקר פוצצו את הבלון הזה

• שלזינגר אמר שהייתה "שנה טובה מאוד". הוא מאמין לעצמו?

  לרגע הייתי בטוח שזה מערכון. אולי "ארץ נהדרת" עשו קאמבק מוקדם מהרגיל. אבל לא, זה היה אמיתי: כך נפתח בערוץ 14 סיכום שנה שבה החטופים עדיין בשבי חמאס, חיילים נקטפים כמעט מדי יום, ועוד ועוד משפחות מתפרקות

• אתם אומרים שזאת הייתה שנה נוראית. האמת הרבה יותר גרועה

  רגע לפני שתשפ"ה נגמרת, כדאי להבהיר: אל תבנו על תשפ"ו שתהיה טובה יותר מעצמה. היא לא תגיע עם כנפיים ותביא גאולה. אם אתם לא תקומו, לא תדרשו, לא תעשו, היא תיראה בדיוק כמו השנה המסויטת שנגמרת עכשיו

• הימין התיר את דמם של מפגיני קפלן בגלל רצח פוליטי שכלל לא קרה

  כמה שהימין לא ינסה, השמאל לא מספק להם את הסחורה. הוא ממשיך להפגין, לצעוק, לכתוב פוסטים מעצבנים בפייסבוק, אבל לא רוצח. וזו הטרגדיה האמיתית של הימין הישראלי: לא שאין להם אויב, אלא שאין להם רוצח שמאלני שיחלץ אותם מהמציאות, ויאלץ אותם להסתכל סוף סוף במראה

• שנת תשפ"ה הוכיחה: אנחנו שורדים למרות הממשלה, לא בזכותה

  שתי תמונות התנגשו זו בזו: מצד אחד אמילי דמארי עם חיוך של גיבורה ובלי שתי אצבעות. מצד שני, מסך טלפון מואר באמצע הלילה עם הודעה מלחיצה: "מצב מיוחד בעורף". אם יש משהו שאפשר להגיד בביטחון על ישראל כעת, זה שהממשלה אולי נכשלה שוב ושוב ושוב, אבל האזרחים עוד כאן

• אזרחים וחיילים מתו ואני לא הרגשתי כלום. ואז קלטתי: זה מה שהמנהיגים רוצים

  ליקוי הירח החזיר אותנו לרגע אחד של אנושיות משותפת, אבל מאז אנחנו שוב במכונת הקהות הרגשית. 48 חטופים בעזה, הרוגים כל יום, ואנחנו לומדים לחיות עם זה - בדיוק כמו שרוצים שנרגיש: תלויים, מפוחדים, אבל מתפקדים

• סמדר מורס היא הפנים של הביביזם, פני המדינה שוויתרה על עצמאות ועובדות

  אפשר לצחוק איך לוינסון חשף את המנהלת לשעבר בשידור, אבל זה רק סימפטום. כי מורס היא לא הבעיה. היא הראי. דרכה רואים בדיוק מה הביביזם עושה למדינה שלמה: איך הוא מוחק זיכרון, משכתב היסטוריה, מכבה שכל, ומחליף מחשבה עצמאית בציות עיוור

• אני כותב את הטור הזה וכבר יודע: הטוקבקיסטים יקראו לי "בוגד"

  אל תגידו לי שישראל רק בדרך להיות פשיסטית, היא כבר שם מזמן. הסימנים בכל מקום. אתם רואים את זה בכיתות, ברחובות, ברשתות, ואנחנו עדיין מנסים להיאחז בדמוקרטיה שנעלמת מול העיניים שלנו. זה הזמן לצעוק!

• תלמידים יקרים, השנה תשאלו את המורה לאזרחות אם זו עדיין דמוקרטיה

  תלמידי י"ב, השנה הזאת היא המתנה שלכם. זה הזמן לשאול את המורים את כל השאלות שלא קיבלתם עליהן תשובות לפני שיהיה מאוחר מדי - כי אלה החיים שלכם שעל הכף. בינתיים קבלו טיפ: בשום פנים ואופן אל תאמינו למי שמבטיח לכם ש"יהיה בסדר"

• חרדי משתמט מטנף על מילואימניק בשידור, ואני מבין שאלוהים שלי בז לאלוהים שלו

  אם יש משהו שהאלוהים שלי היה רוצה, זה שלא ידברו בשמו. הם הפכו את שמו לכלי, ובתוך כל הרעש האלוהים האמיתי הולך לאיבוד. אני לא אומר שהם צריכים להפסיק ללמוד תורה. שילמדו. אבל שלוש שנים בצבא זה לא עונש, זה החיים עצמם

• בשתי מילים בלבד הפילה סילמן את האחריות לטבח על רבבות אנשים אמיצים

  אני חושב על כל אותם מפגינים שעמדו בקפלן בקור ובחום, צעקו "דמוקרטיה" כי הם באמת פחדו מהעתיד של המדינה הזאת. אני חושב על כל הילדים שגדלו פה, על כל ההורים שהחזיקו את המדינה הזאת על הגב. ואז באה עידית, ובשתי מילים מוחקת את כולם

• כשנתניהו עסוק בלשרוד, מה הפלא שאנשים סביבו מתנהלים כמו עבריינים?

  אם הייתם חשודים במגע עם סוכן זר, מזמן הייתם יושבים במעצר. אבל יונתן אוריך? אוריך יושב בבית, מצייץ, מטנף - ומקבל מחיאות כפיים מהבייס. כי עבור הבייס אפשר לבגוד במדינה, רק לא בבנימין

• לביביסטים לא מפריעות החסימות והפקקים. מפריעה להם הסולידריות שלנו

  התומכים של נתניהו לא יודו בזה בפה מלא, אבל מה שהכי מפריע להם ביום ההשבתה הזה הוא דווקא לא החסימות, לא הפקקים, לא הפסד של כמה מיליוני שקלים למשק. זאת העובדה שיש פה מחנה אחד, עקשן, שיודע להתייצב שוב ושוב, לגלות סולידריות, להפגין מתוך הזדהות ולא מתוך שנאה

• בחמאס לא צריכים להפעיל לוחמה פסיכולוגית. אנחנו עושים את זה לעצמנו

  במקום שהאויבים שלנו יראו את הצבא מאוחד ומקצועי, הם רואים מדינה שמחלישה את הצבא שלה מבפנים. איכשהו, בישראל 2025, מי שתוקף את הרמטכ"ל הם הממשלה והשופרות