למהדרין*
אנשי "פלאפל התאומים" בגבעתיים קמים כל בוקר ב-5:30 בלי הרבה זמן למלחמות דת ולמריבות מיותרות. הרבנות, לעומת זאת, זה סיפור אחר לגמרי
יניב גרנות
עורך ערוץ האוכל
תר את ישראל (ואת העולם כולו, ככל שהדרכון והעו"ש מאפשרים) בחיפושים אחר הסעודה המושלמת (אך בוודאי לא האחרונה), ובעיקר אחר האנשים הטובים שהכינו אותה. אז, כשהאוצר נחשף, הוא משתדל להקשיב בלי לרייר, לצלם בלי לעצבן את שאר השולחן, ולכתוב בלי לחרוג ממכסת המילים השש-ספרתית. לפעמים זה מצליח, לרוב לא
כל הכתבות של יניב גרנות
לאחת הפיתות הטובות בתל אביב נולד המבורגר כמעט מושלם
פלא לילי חדש בפאתי שוק הכרמל מוותר על הגימיקים, דורס את מכונות הסמאשינג ומסתפק ב"תפריט" עם מנה אחת בלבד - וזה בדיוק מה שהיינו צריכים עכשיו
רצינו רומא וקיבלנו מלחמה: זאת הייתה צריכה להיות "הפיצה הטובה בתל אביב"
הוויטרינה משוגעת, התעופה העצמית מעוררת סקרנות והעיניים רוצות לטעום, אבל הכול נעצר בביס הראשון (ובארנק)
אוכל, נחמה
כמו דייט ראשון בין העיר לאנשים שעושים אותה, קמה תל אביב מהריסות הקורונה, מחקה 11 שבועות של בידוד ובדידות, והחלה שוב לנשום
ארץ, אבות
שלוש משפחות ישראליות הסתכלו לקורונה בעיניים, התחפרו חזק באדמה ויצאו ממנה חזקות יותר
הקרב על גבעת המבורגר
שתי מסעדות בפרדס חנה והרצליה חושפות את רעידות המשנה של הקורונה, ומותירות בפה טעם מתוק של תקווה
שיר רחוב
זאת הייתה ההפסקה הארוכה ביותר של "הקוסם". עכשיו הגיע הזמן לחזור ולעמוד מול הקורונה
מפוקח, מפוכח
היום המטורף של "קונגרס בזל" התחיל עם דוחות באלפי שקלים והמשיך בשידור פייסבוק המוני. את הסוף שלו אי אפשר לראות גם עכשיו
כף התקווה הטובה
האנשים שהנחיתו את טוקיו בתל אביב לא היו מוכנים להתפשר גם כשהקורונה דפקה בדלת. התוצאה משוגעת, ובימים האלה זה תמיד טוב
בית, קפה
בשורה אמיתית ומחממת לב צומחת לפעמים מהמקומות הנסתרים ביותר. בית קפה תל אביבי, למשל
"בישראל נלחמים"
אופה עקשן מול נגיף משבית שמחות ועולמות. זו לא התחלה של סרט אקשן, אלה החיים ויצר ההישרדות
זרעי קיץ
האנשים שנאלצו לסגור את "איגרא רמא" לא התכוונו להתפשר על משלוחים או להתחיל להעיף המבורגרים על אופנועים של "וולט". במקום זה הם מנסים למצוא נחמה ותקווה בירוק הממכר של "איגרא במשק"
ממשיך לנסוע
אימפריית המשלוחים האסייתית של תל אביב ספגה את המהלומה הראשונה של הקורונה, ושרדה כדי לספר
לילה בעיר
רותי ברודו שרדה מלחמות, משברים ואינספור מהמורות בלי לסגור מעולם שום מקום. ואז הגיעה הקורונה
אנשי הלחם
האריזות האטומות החליפו את המלקחיים ובית הקפה העמוס הפך לנקודת הזנקה לשליחים, אבל האנשים שעושים את "מאפיית לחמים" מצליחים בכל זאת למצוא סיבות לאופטימיות
לעשות מהפכה 260 מטר מהמלך: ההמבורגר החדש הכי טוב בתל אביב
GDBURGER דילג ללא הפסקה ברחבי העיר רק כדי לנחות מרחק שתי לחמניות מהקציצה מספר 1. עכשיו רק נשאר לבדוק אם יש תמורה לכל ההייפ הזה
ארץ הברווזים
"לבנון המלחמה האבודה" של חיים הר-זהב חוזר לשנים הריקות של רצועת הביטחון ומציב לראשונה מראה כנה ומציאותית מול ההצהרות החלולות, הקיבעון המחשבתי והשורות הארוכות של ארונות הקבורה. התוצאה היא סלפי ישראלי קורע לב
מי רוצה לענות לכם בכלל? תשדיר המנכ"לים שהרתיח את הרשת
מנהלים ישראלים שממש מרשים לעובדיהם לא להשיב להם בזמן נהיגה ושר תחבורה שלא מבין איך כל זה קשור אליו התכנסו יחד לקמפיין דוחה במיוחד - והרשת הגיבה כצפוי
הספר השחור
שכבה אחר שכבה, קילוף אחר קילוף - אטלס האנטומיה שצמח מתוך זוועות המשטר הנאצי עדיין נחשב ליצירת מופת, ולכלי עזר חשוב בניתוחים מורכבים: סיפורו של המדריך הרפואי שבשבילו מוכנים רופאים לשכוח כמעט הכול
הישראלי הטוב
אולי זה הירוק מסביב, מזג האוויר המושלם או סתם ההבנה שפה זה לא אילת, אבל מלון גליליון הצליח לפצח את החופשה הצפונית המושלמת - ועדיין לתת ערך אמיתי לכסף שלכם
דווקא שם: הספא הכי יוקרתי בישראל רוצה שתשתוללו קצת
מתחם הנופש יערות הכרמל נתפס כמקום שבו רובצים בשקט בחלוקים לבנים אל מול נוף עוצר נשימה, אבל כעת המקום מחשב מסלול מחדש ומציע לנופשים גם חבילות כושר, ספורט ו-Wellness. נסענו עד שם כדי לבדוק איך זה עובד
יפן מהצד: שישה מקומות שהישראלים עוד לא גילו
אי פרטי להשכרה וכפר מסורתי מושלג, טירת סמוראים לוחמנית ויער מדיטציה מסתורי, עיר סקי מושלמת וסושי מיתולוגי: מסע בדרכים הפחות מוכרות במדינה שיש בה הכול, והרבה
הסמוראי שלי: מסע בעקבות היפני שהציל אלפי יהודים
ברטי פרנקל נכנס בחודש שעבר ליפן בפעם השנייה בחייו, אך חותמות הדרכון שלו לא סיפרו דבר ואנשי ביקורת הגבולות נותרו מבולבלים: סיפורו של "שינדלר היפני", מבעד לעיניו של ילד אחד שזוכר הכול
זהירות! מה עושים עם כל החרדות שמגיעות עם ההורות?
אייטם קצר אחד בוואלה! חדשות הרס ליניב גרנות חודשים של הדחקה, ופתאום כל הדברים הקטנים והמסוכנים שהילדים שלו (ושל כולם) עושים החלו לטרוד את מנוחתו. פוסט 16 בבלוג ההורות תסביך אב
הפס האדום שלי: בגיל 6 ניהלנו את השיחה שלא חשבתי שננהל
לא מדובר באיך באים ילדים לעולם או לאן הולכים שמתים, אלא בנושא בוער הרבה יותר - אופנה. הבת של יניב גרנות נפלה למותגים ודרשה - כמו כולם - "שמלה של קסטור". ככה הוא יצא מזה
"אני בלחץ. בדרך אליה ואז אני עוד צריכה לרוץ לגן שלו"
מוכר? בטוח שכן. זה מרוץ האיסופים שמוזנק מדי יום בשעה 16:17, ומלווה ברגשות אשמה, חרדה והרבה מאוד זיעה. יניב גרנות על הדקות הכי קשות ביום של כל הורה. פוסט 14 בבלוג ההורות תסביך אב
מצאתי את הדרך לבלות עם הילדים בים בלי לטבוע בחרדה
אז אולי לא ים, יותר כמו שלולית קטנה שמכסה להם רק את כפות הרגליים, אבל הילדים של יניב מרוצים, והוא יכול לרפרש שוב את הפיד ולחשוב על האיש שהוא היה פעם. פוסט 13 בבלוג ההורות תסביך אב
אימה בסלון: הסרט המצויר שהרס לי את השבת
אין דבר מצחיק יותר ואין דבר עצוב יותר מילד בן שלוש שמחבק את הכרית ומחכה שמשהו מפחיד יסתלק מהטלוויזיה. פוסט #12 בבלוג ההורות תסביך אב
למלחמה הבאה נצא עם מקלות: המרדף המוזר של הבן שלי
בסוף כל רחוב מטונף עומד ילד אחד עם שאיפות חיים מאוד ממוקדות: למצוא את המקל המושלם ולא להסתכל לצדדים. פוסט #11 בבלוג ההורות תסביך אב
יד ביד: כמה קשה יכולה להיות הליכת אחר צהריים של אבא ובת?
מחר, אני מבטיח לעצמי. מחר אחזיק לה את היד ולא אשחרר עד שנגיע, אבל היום זה היום, ואני עוזב ומחכה בחיוך לראות מה היא עושה. פוסט #10 בבלוג ההורות תסביך אב