באי פאן: קצת משם וקצת משם, והנה האוכל הסיני-ישראלי שחיכינו לו
האם זה אותנטי, אתה תוהה בהתחלה. האם זה חשוב בכלל, אתה עונה לעצמך בעודך מחסל
תר את ישראל (ואת העולם כולו, ככל שהדרכון והעו"ש מאפשרים) בחיפושים אחר הסעודה המושלמת (אך בוודאי לא האחרונה), ובעיקר אחר האנשים הטובים שהכינו אותה. אז, כשהאוצר נחשף, הוא משתדל להקשיב בלי לרייר, לצלם בלי לעצבן את שאר השולחן, ולכתוב בלי לחרוג ממכסת המילים השש-ספרתית. לפעמים זה מצליח, לרוב לא
האם זה אותנטי, אתה תוהה בהתחלה. האם זה חשוב בכלל, אתה עונה לעצמך בעודך מחסל
הפסקת קפה, הפסקת מתוקים, הפסקת שתייה: טועמי חדש על המדף טענו מצברים
סיירת כחול-לבן נפגשת כל בוקר באמצע תל אביב ומתחילה לעבוד. בשבילם, ובשבילנו
חלום שהוגשם, אישה שהגשימה
11 שנים על רכבת ההרים של אבי קונפורטי ייחתמו בסוף פברואר
דיפופים, דיפופים ועוד קצת (הרבה) דיפופים: החדשות הטעימות של ישראל
חידודים קטנים, שיפורים קטנים, שתי מנות חדשות. גדולות כמובן
בשורות טובות מצפון, בשורות טובות מדרום: החדשות הטעימות של ישראל
מחזה נדיר של אלכימיה ומיסטיקה (ובצק כמובן)
כל טוב הארץ, כל טוב האדמה: טועמי חדש על המדף נוטעים
היום שאחרי, והלילות שעוד לפנינו
כן, המקום הזה שבו כולם מכירים את השם שלך קיים
כך מרגיש חיבוק תל-אביבי חם (וטעים) לקיבוצי ישראל
דמיינו שלג, ואז בואו להסתער
הלוחם חזר ליצור בסמטת הנשמות הטהורות. כל השאר יסתדר כמעט מעצמו
קאמבק בוקר משמח, חגיגה קרניבורית והתפשטות מוצדקת: החדשות הטעימות של ישראל
קופסאות הפתעה, נחיתות אקזוטיות והרבה מאוד פתיחות של מקררים: טועמי חדש על המדף נפרסו
מסע טעים ללב האנרגיה הגעשית של מידד סטבינסקי
כל הטוב שקורה כשנותנים לנשים לנהל את המקום, ואת העולם
בתחילת רמת גן יש מקום מיוחד, שם אפשר לעמוד ולהריח קפה. כמעט
שיתוף פעולה מרגש, תפריט מרגש, שוק מרגש: החדשות הטעימות של ישראל
קערה עמוקה, שולחן רחב ואדם שעדיין רוצה להיות נדיב. מה צריך יותר?
מהדורות מוגבלות, הצדעות מרגשות וחיזוקי חורף: טועמי חדש על המדף התכרבלו
הילולה של אוכל, חום ונחמה. כן, אמרנו את זה
הדלתות נסגרו, הבחוץ נשאר בחוץ. אפשר לחזור להתחיל להרגיש
פינות שמחות, כוסות גדולות וקצת שפיות
רק שימו שלט. כל השאר כבר יש פה
יין במחיר שפוי, סינית במחירים משפחתיים ושישי שמח במיוחד: החדשות הטעימות של ישראל
ככה זה פה, הכול מתערבב בסוף
ריאיון שנוגע גם באוכל, מי היה מאמין