הגדר שוקמה, הצלקות נשארו - אבל מי מבטיח ש-7 באוקטובר לא יחזור?

לפני 7.10.23 גבול רצועת עזה, שמשתרע לאורך 64 קילומטר, היה בתחתית מדרג האיומים של מדינת ישראל, אחרי איראן וחיזבאללה. חרף זאת הושקעו בו מיליארדי שקלים בהקמת חומה תת-קרקעית נגד מנהרות חמאס, גדר גבוהה, מערך תצפיות מתקדם, כוחות איסוף ניידים וכוחות הגנה בחזית ובמרחב היישובים סמוכי הגדר.

האיום היה ברור ומוחשי אבל בצה"ל בחרו להתעלם ממנו, לא נערכו להפתעה בסיסית וסמכו יותר מדי על מודיעין שיתריע מפני התארגנות לפיגוע נקודתי ובטח לקראת מתקפה רחבה בעשרות מוקדים דרך הגדר, מעל פני הקרקע. תחקירי צה"ל היו מטלטלים ומצאו מחנות, בסיסים ומוצבים לא ערוכים לאיום, סיורים ודלילות כוחות, כיתות כוננות שלא נמצאו במוכנות גבוהה, בעיות תקשוב, בעיות בחיבור בין כוחות היבשה לאוויר, פערים מבצעיים נוספים וקושי בארגון כוחות עתודה. רשימת הכשלים ארוכה מאוד ומייסרת.

לאחר טיהור העורף הישראלי ממחבלים, ייצוב קו הגבול, ותחילת התמרון הקרקעי במלחמת חרבות ברזל בעומק השטח הפלסטיני, החלו במשרד הביטחון ובצה"ל לתקן את הפרצות בגבול. הגדר האימתנית שהייתה אמורה לעכב את המחבלים, נדרסה כאילו חצה אותה עדר פילים. הנזקים היו עצומים. במערכת הביטחון הוחלט לתקן במקביל את המוקדים שנפרצו באמצעי חבלה, וכלים הנדסיים של הפלסטינים.

"חמאס ביצע סדרת ניסויים על הגדרות, כדי לראות כמה חומר נפץ צריך כדי להפעיל אותה או ליצור בה חור. אם היינו יודעים על תוכנית פשיטה, אם היינו יודעים שזו מגמה, היינו עושים הערכת מצב ודואגים לשדרג את הגדר והמרחב סביבה במכשולים נוספים", אמר גורם ביטחוני המצוי בתהליך השיקום של הגדר והוסיף כי "הבעיה של הגדר מתחילה בכך שהיא נתנה תחושה שהיא תעצור הכול, בזמן שהיא בסך הכול היתה אמורה להיות גדר מעכבת".

לאחרונה השלים משרד הביטחון את תיקוני הגדר, והטמעת סנסורים מתקדמים להתרעה. אין שוני בגדר למעט חיזוקים הנדסיים במוקדים נבחרים. מעת לעת מגיעים צוותים כדי לתקן ולשדרג מוקדים נקודתיים במסגרת תחזוקה שוטפת. "מה שנהרס באופן שוטף הם השערים לרצועת עזה. הכניסות והיציאות של הכוחות שוחקות ואנחנו צריכים לתת לזה מענה", אמר גורם ביטחוני.

על רקע לחימה עצימה כבר יותר מ-700 מערך האבטחה של הגבול השתנה והוא בא לידי ביטוי במספר נושאים.

גורמים בכירים במערכת הביטחון מבהירים כי המסקנה הכי גדולה מ-7 באוקטובר היא יצירת מרחב אבטחה בגבולות ישראל. המחבלים היו יכולים בעבר להגיע לטווח של עשרות מטרים מהגדר, להניח מטעני חבלה או לירות מטווח אפס על הכוחות. ההישג הגדול ביותר של התמרון הוא יצירת מרחב חיץ בטווח של עד קילומטר וחצי מהגבול לעומק השטח הפלסטיני, אותו צה"ל מאבטח באמצעות שורה של מוצבים ולא מאפשר לדמויות חשודות להתקרב.

"כרגע אנחנו שולטים במרחב החיץ, זה לא מובן מאליו", אומר קצין בכיר בפיקוד הדרום. "לא יודעים מה ילד יום. הוראות הפתיחה באש הן מאוד ברורות כלפי כל מי שמתקרב אל המרחב. אבל אנחנו צריכים שההוראות האלה יישמרו לאורך זמן גם אחרי הסדרה או הסכם עתידי, כולל מרחבי החיץ. אסור לנו לוותר על זה". הקצין הבכיר הוסיף כי "אי אפשר לחזור לימים שבהם מחבלים התקרבו לגדר". כזכור, מדידה של מערכת וואלה את הטווח מהפרצות בגבול למוצבים והיישובים העלתה ממוצע של דקה וחצי נסיעה על גבי כלי רכב, ובחלק מהמקרים ריצה של דקות בודדות, למשל לעבר מוצב נחל עוז או לקיבוץ.

בנוסף לגדר ולמרחבי החיץ הוחלט להקים בקו ישיר אווירי ליישובים תעלות שמעליהן כלי רכב לא יוכלו לעבור, סוללות עפר למנוע שיגור טילי נ"ט בכינון ישיר וירי צליפה, ועמדות על סוללות העפר, פרט למוצבים במרחב החיץ.

בפיקוד הדרום טוענים כי בשלב הזה לא בהכרח צריך סיורים משלוש סיבות עיקריות: יש מספר אוגדות שנלחמות בעומק השטח הפלסטיני, קיומו של מרחב החיץ, ותעבורת הכוחות לאורך קו הגבול לא מחייבת עוד כוחות מפטרלים, אך בהחלט יש כוחות מבצעיים קבועים מחי"ר ושריון במרחבים שמוכנים להקפצה לפי גזרות.

חשוב לציין כי בימים אלו משלים משרד הביטחון מערכת צירים חדשה לאורך הגבול כדי לסייע בתנועת כוחות מהירה ויעילה, אך צריך לזכור שאותן מערכות צירים שבנה צה"ל לפני ה-7.10 שימשה את מחבלי החמאס להגיע במהירות למוצבים וליישובים.

מוצבי צה"ל עברו שיפוץ בחלק מהמוקדים שעברו התקפה רחבה של מחבלים. מטרת השיפוצים היתה לחזיר את התשתיות לקדמותם.

שתי הערות חשובות: לא הוטמעו שינויים ולקחים מהעבר - אלא רק תיקונים ללא שדרוגים. בחלק מהמוצבים והבסיסים עדיין ניתן לראות את סימני הירי בפילבוקס, בחומות ובקירות, ועל הקרקע את סימני הרסיסים של פצצות המרגמה והרקטות.

בחלק קטן מאוד הפיקו לקחים ושדרגו את המוצב. למשל בנחל עוז, אטמו את החומה שנסגרה לפני ה-7.10 בחתיכת פח. חשוב לציין כי העמדות הצבאיות ממתכת שהוצבו בין הגדר למוצבים היו חסרי חשיבות ביום הטבח.

השינוי הקיצוני ביותר בהגנת היישובים הוא הגנה מתוך היישובים של כוחות לוחמים, או צמוד אליהם. צה"ל החליט להמשיך ולהציב כוחות לוחמים בתוך היישובים למקרה של חדירת מחבלים ומענה מהיר. המבחן האמיתי יהיה ביום שאחרי המלחמה וחזרת כל התושבים לבתיהם, כולל אלו שנהרסו וטרם שוקמו.

כמו כן, בוצעו הסדרה, שדרוגים ואימונים לכיתות הכוננות ובתפקידי הרבש"ץ בשגרה ובחירום. משרד הביטחון ביצע רכש רחב מאוד של אמצעי לחימה, ציוד צבאי וחידד נהלים. סימן שאלה מתנוסס סביב תיקי הגנת היישובים שתחקירי מטכ"ל על הלחימה ב-7.10 מצאו אותם חסרים מאוד, מלאי פערים ולא תואמים את האיומים.

המודיעין הישראלי כשל בהתרעה אסטרטגית וטקטית בכל מה שקשור לאיום מרצועת עזה. הכשלים הם רבים מאוד. כמו כן, חשוב לציין כי אחד התחקירים המטכ"ליים הראשונים שהונחו על שולחן מטכ"ל היה על המודיעין ומהר מאוד יצאו למסע תיקון.

ראשית, הוחלט להקים מרחב חדש באמ"ן להפעלה של סוכנים ברצועת עזה על רקע העובדה שלא היה כזה לפני ה-7.10. בשטח שולבו טכנולוגיות חדשות, והתווספו תקנים חדשים ליחידות קצה כדי לייעל את העבודה ולנתח טוב יותר את המידע שעולה במערכות השונות.

בתחום התצפיות והאיסוף נותרה דילמה גדולה. אחרי שמערכי התצפית הנייחים תוקנו ושודרגו הידהד ברקע כישלון המערכות שהותקפו בגל הראשון של הטבח והמערך נותר ברובו חסר יעילות מבצעית. לכן יש גורמים בצה"ל שחושבים שמערכת התצפית צריכה להיות יותר ניידת, חשאית ונסתרת מעיני המחבלים כדי להעלות את רמת השרידות שלה.

תחקירי המלחמה מלמדים על מספר פערים בשילוב כוחות. הראשון והבולט שבהם היה החיבור בין כיתות הכוננות לכוחות החטיבה המרחבית והאוגדה, כוחות 'חבירים' שהוקפצו מבסיסים בעורף או מהבית אל הנגב המערבי, והפעלת חיל האוויר.

הציפייה של מטה חיל האוויר וצוותי האוויר בשעות הראשונות, כי יהיו כוחות שיכווינו אותם אל המטרות וישקפו להם תמונת מצב, אך מרחב הגבול היה שדה קרב. לכן נדרשת מחשבה מעמיקה לצד אימונים ותרגולים על מנת להדק את הקשר בין הכוחות ולצמצם פערים מבצעיים באירועים טקטיים ובתרחיש ענק כמו ה-7.10, שהגיע בהפתעה גמורה.

סיפור הגבול ברצועת עזה ב-7.10 שיקף את מצב רוב הגבולות במדינת ישראל וחיזק את האשליה שיצרה מפלצת הברזל הארוכה. היא למעשה הסתירה את חוסר המוכנות והשאננות למתקפה רחבה. קו הגבול עבר תהליך "שיקום" מסיבי, שודרג, עובה וחודדו בו הנהלים.

אלא שעדיין ניתן לראות את שרידי "הצלקת הארוכה והעבה" שמהווה עבור מערכת הביטחון כולה תמרור אזהרה. ליבת הסיפור היא היכולת של צה"ל להשיב את תחושת הביטחון והאמון של התושבים במערכת הביטחון, ובנוסף כיצד להיערך לתרחיש עתידי. האם בפעם הבאה קהילת המודיעין תדע להתריע בזמן, והאם הכוחות יהיו במוכנות לתרחיש בהפתעה גמורה/בסיסית?