חלקו המזרחי של מושב שתולה נושק לחומה שמהווה את קו הגבול שבין ישראל ללבנון. בדיוק שם, בקצה המושב, הקימו צעירים מהישוב בית קפה. בכניסה למושב נוסעים ברחוב עולי בבל, ממשיכים לרחוב הלבנון ומגיעים לנקודה. האספרסו משובח, המוזיקה נעימה. הדבר היחיד שעלול להפר את השלווה הוא זבוב שמרחף סביב הראש.
"זה מטורף, שנה עברה מאז שהתחיל מבצע 'חיצי הצפון' והשינוי פה הוא מרחק של שמיים וארץ", אמר סגן-אלוף א', מפקד גדוד 8112, גדוד מילואים שנמנה על חטיבת השיריון 679. "עכשיו אנחנו יושבים פה מתחת לחומה, שותים קפה ושומעים ביטלס. עד המלחמה מעבר לחומה היה מגדל ששימש את חיזבאללה במסווה של אירגון בשם 'ירוק ללא גבולות'. הם עמדו כאן, ממול, צילמו, קיללו, זרקו אבנים ואנחנו היינו שבויים של הגחמות שלהם. ברצותם היו ממררים לנו את החיים ופוגעים בנו", אמר א'.
פרויקט "ביקורת גבולות"
- רחפנים מעל הגבול: כך הפך קו ישראל-מצרים לרכבת אווירית של הברחות
- הגדר שוקמה, הצלקות נשארו - אבל מי מבטיח ש-7 באוקטובר לא יחזור?
- הגבול השקט שהפך לאיום אסטרטגי: ישראל נערכת לאתגר הירדני
- עזה שינתה את איו"ש ומוקדי הטרור "נודדים". אבל העתיד מעורר דאגה קשה
- מצפון תיפתח הרעה? בישראל לא מאמינים לאל-ג'ולאני
- אל תתפשרו על מין לא מספק: כך תשפרו ביצועים - עם הנחה בלעדית
הוא מתקשה להסתיר את הכעס שלו על ההבלגה הישראלית שעד לפני שנתיים אפשרה את היערכות אירגון הטרור חיזבאללה צמוד לגדר הגבול: "היה כאן שס"מ (שטח סבוך מבוצר) של חיזבאללה ומרחבי שהיה והצטיידות מטורפים. יכלו לצאת מהשטח הזה מאות לוחמים. הם היו הולכים בתוך הצמחיה העבותה וצצים מולנו", תאר את התרחיש שעלול היה להפוך למציאות. "זה היה בלתי נסבל", אמר בנימת ביקורת על המציאות שנוצרה במשך שנים על קו הגבול, מול ישובים ישראליים.
כעת מעבר לקו הגבול קיים איזור חיץ שאליו לבנונים לא יכולים להיכנס. סמוך לשתולה איזור החיץ ניכר לעין: כל הצמחיה הסבוכה שגדלה שם גולחה ונעקרה והשטח שמעבר לקו הגבול חשוף לגמרי. במרחק מאות מטרים משם הכפר הלבנוני עיתא א-שעב. בשוליו בתים הרוסים לגמרי ומעבר להם, כשמביטים לתוך הכפר, מרבית הבתים פגועים, לרוב ללא הקומות העליונות שלהם. מדובר בכפר שממנו הוציאו מחבלי חיזבאללה את מבצע חטיפת שני חיילי צה"ל ב-12 ביולי 2006, אירוע שבעקבותיו יצאה ישראל למלחמת לבנון השניה. בהמשך נערכו בכפר קרבות קשים שבהם נהרגו 13 חיילי צה"ל. עיתא א-שעב המשיך גם אחר כך להוות איום על שתולה ועל הישובים הסמוכים. במשך תקופה ארוכה חפרו אנשי חיזבאללה מנהרה שחצתה את הגבול ועברה לתוך שטח ישראל, סמוך לשתולה. מנהרה זאת, כמו חמש מנהרות נוספות שחדרו לתוך ישראל, נחשפו ונהרסו על ידי צה"ל בינואר 2019.
מזרחה משם, בתצפית שבקיבוץ משגב-עם, מראה הכפר הלבנוני עדייסה ממחיש טוב יותר את משמעות החיץ והרס הבתים שנמצאו ככאלה ששימשו את חיזבאללה. בתים ש"הופללו" בז'רגון הצה"לי. משגב-עם, כמו שתולה, ממש נושק לגדר הגבול, אבל בשונה מהטופוגרפיה של המושב שממערב לו, הקיבוץ חולש על הכפר הלבנוני ומשקיף עליו מלמעלה. כפר עדייסה גם קרוב יותר לגבול ומראה ההרס שלו נראה היטב.
סגן אלוף י', ראש ענף עורף באוגדה 91 משרת כבר תקופה ממושכת בגזרה הזאת. לפני כן היה סגן מפקד חטיבה 300. גם הוא מתאר "שינוי מהותי בגבול", כהגדרתו. "רק שבועיים לפני 7 באוקטובר היה ירי לאיזור רג'ר. כולם זוכרים גם את האוהל שלהם בהר דוב ואת עמדות החיזבאללה לאורך הגבול שלא נגענו בהם. זאת היתה מציאות מתסכלת - לראות חוליה של חיזבאללה ולא להגיב", הוא נזכר. "היום יש לנו חופש פעולה מעבר לגבול. המשוואה השתנתה. אם פעם הלכנו לאחור כשהיתה התראה, היום הצבא נמצא מקדימה, לפני האזרחים", אמר. הוא מדגיש את מספר החיילים שנמצאים היום לאורך הגבול הצפוני ומגנים עליו, הרבה יותר ממספרם עד לפני שנתיים.
אחד המרכיבים המרכזיים במערך ההגנה על גבול הצפון הוא הימצאותם של חמישה מוצבי צה"ל בתוך שטח לבנון, דבר שקשה היה לדמיין עד לפני שנה במציאות הצפונית של נוכחות חיזבאללה ממש על קו הגבול.
"היום אני יכול לשמור על שתולה כפי שהמקצוע הצבאי מחייב אותי - יש לי עומק ואני יכול לפגוש את האויב במרחב האבטחה", אמר סא"ל א'. מדי שבוע הוא וחייליו יוצאים למבצעים של הרס תשתיות שנבנו על ידי חיזבאללה. בלילה שקדם לראיון איתו, פשטו חייליו על מבנה שבבעלות פעיל חיזבאללה ושבעבר נורו ממנו טילים נגד טנקים לעבר ישראל.
"זה מבנה שעדיין אפשר אש ותצפית עלינו ולכן השמדנו אותו. כל מבנה שיופלל לא יהווה יותר איום. לא תהיה נקודה שממנה יכנס לכוונות אוטובוס צהוב של תלמידים או רכב צבאי שלנו", הבהיר. א' הוא איש חינוך, אבל מאז 7 באוקטובר הוא על מדים כבר יותר מ-500 ימים. הוא וחייליו היו מעט מאד בבתיהם, עם המשפחות, בשנתיים האחרונות. כמי שפועל כבר שנים ארוכות בשדה החינוך, הוא ממש מתמוגג כשמולנו עוברת קבוצת מדריכים של הנוער העובד והלומד לבושי חולצות אדומות ושרוכים אדומים. הוא מברר לשלומם ומספר על הפעילות של המדריכים הצעירים ועל חשיבותם בחיי התושבים. מבחינתו הביטחון שהם מעניקים לתושבים חשוב לא פחות מהביטחון שהוא וחייליו נותנים.
אחרי שא' וי' העמיקו ופירטו על השינוי הדרמטי במרכיבי הביטחון בגבול הצפון הם דיברו באותה חשיבות על הרצון העז שלהם לראות את התושבים שהתפנו מבתיהם לפני שנתיים שבים. יש ישובים שכמעט כל התושבים שבו אליהם ויש כאלה שזרם החוזרים אליהם איטי. יום פתיחת שנת הלימודים היה עבור א' משמעותי והוא סיפר ששמח לראות את התלמידים שחזרו לכיתות שלהם, אבל יודע שיש גם תושבים שיתקשו לחזור. י' מודע לחששות שעדיין קיימים ולמשבר האמון שנוצר אחרי הטבח בישובי הדרום. "רמת האמון ירדה משמעותית. אנשים חשבו שיש ביטחון חזק ואחרי 7 באוקטובר זה נפגע. אנחנו עורכים הרבה תרגילים עם התושבים ומשוחחים איתם", אמר. "אני מסתכל קדימה ויודע שניבחן במה שנעשה. לא ניתן לרדת מתחת לקוים אדומים שנגדיר וחשוב שלא נהיה יהירים ושחצנים".
א' מבהיר ש"פה ניצחנו, אבל זה לא אומר שהמציאות שיש עכשיו תישאר פה לעולם. הצד השני עדיין נמצא ויתכן שיחזור לסיבוב נוסף. הם לא כיתתו את חרבותיהם לאתים ויש להם מוטיבציה. כרגע הם בנחיתות ואנחנו בשליטה מבצעית".