קשה להתמקד בימים אלה. העיניים מתרוצצות אחרי הכותרות התזזיתיות, והלב מתקשה לעמוד בשצף האירועים. הכל חשוב, הכל דחוף והכל כל כך היסטרי. בשולי כל המהומה, חמקה-עברה לה סגירת ערוץ אל-ג'זירה. אירוע כל כך... כל כך מה, בעצם? אטום, טיפשי, בוטה, חשוב, חסר חשיבות? בעיני האירוע דומה מאד לשר התקשורת שחולל אותו. טיפשות נשגבת לצד רדיפה אובססיבית אחרי כותרות שרובן קטטות, קללות ונזקים טהורים. איש מוזר השר קרעי. ויש לי הוכחה:
אל-ג'זירה בגימטריה = 256
קרעי = 380.
ההפרש ביניהם = 124.
שזה בגימטריה או "בלבול מוח", או "הבל הבלים" או "גיהינום". ובמבחן המציאות, שלושתם גם יחד (יש עוד כמה גימטריות, אבל הן מביכות מכדי להעלות אותן על הכתב).
אמנם חובה להבין טוב יותר את המשמעות של כוח צה"ל הפולש בחסות צו אלוף אל ליבו של שטח A, על כל המשתמע מכך; אבל זאת בעיני לא הסוגיה. השאלה המרכזית היא מה מדינת ישראל-קרעי מנסה להסתיר ולהשתיק, דווקא בימים אלה.
את שידורי אל-ג'זירה בערבית אני לא רואה, כי לצערי אני לא מבין מספיק טוב את השפה. אבל ממה שאני מבין, זה לא קל לצפייה. כמו ערוץ 14, אבל שלהם. המסרים הגלויים, וגם הסמויים, קשים מאוד לכל אוזן דמוקרטית, חילונית, מערבית וליברלית.
אחרי שידורי הערוץ באנגלית אני עוקב, כחלק מתבנית ההאזנה הקבועה שלי - התקשורת הישראלית, האמריקנית, האירופאית והמזרח תיכונית. רק השילוב של כל אלה יחד נותן תמונה שלמה מספיק. כי להקשיב רק לצד הישראלי זה טרטור מתמיד של התפעמות ודכאון: התלהמות ממופעים של טכנולוגיה וחיילוּת, לצד דכדוך של דרכים ללא מוצא.
ברוב רובם של ערוצי התקשורת הישראליים, למשל, לא רואים בני אדם. עזה זה רק מנהרות, בטון, חורבות או מספרי הרוגים. לבנון זה שיירות וביפרים. באף אחד מהם לא רואים בני אדם. אין פנים, אין סיפורים אישיים, אין עדויות; מדינת ישראל ללא אנושיות, לאנשים פלסטינים ללא מדינה. המקום היחיד שבו אני יכול לשמוע את בני האדם שמעבר לכוונת הנשק הוא בערוצים הזרים, ובהם גם אל-ג'זירה.
הסגירה ההירואית ברמאללה חסמה רק חלק מהמידע, כי ברשת אפשר להתחבר ולצפות. ובכלל, כל המהומה הזו מיועדת למשהו אחר לגמרי. יש בישראל הסכמה די רחבה על החלום לשטח את עזה, כי "אין שם חפים מפשע". וגם ללבנונים "מגיע". כי אם הישראלים שלנו נמלטו דרומה, אז שהם ינוסו צפונה. צדק צדק תרדוף; וברדיפות פליטים אנחנו הרי מומחים.
אלא שאל-ג'זירה ברמאללה חשפה, דבר יום ביומו, גם את הגירוש השלישי. ההוא שצריך להחביא אותו מעין כל. ישראל הרשמית (ממשלה, מדיניות, צבא, משטרה, ומערכת משפט כיבושית), ואיתה ישראל הפחות רשמית (מיליציות נתמכות, פורעים חמושים בנשק רשום, תשתיות של מועצות ויישובים) עוסקים ביישום "העבודה שבן-גוריון לא גמר ב-48''" (ע"ע סמוטריץ'): גירוש פלסטינים מעל אדמתם בכל מקום שאפשר; התאנות והתעמרות ככל הניתן; העלמת עין וסגירת תיקים של עבריינות מתנחלית (כן, יש אלימות מתנחלים. כן, כל הרעיון המתנחלי-קולוניאלי הוא אלימות גדולה לשמה); מחוז משטרתי רופס וחנפן; הצמאה של אוכלוסיות שלמות; גזל קרקעות ושריפת יבולים. הכל כשר בדרך להבאת המשיח בעל כורחו וכורחנו. ואסור שייוודעו הדברים, שמא נגיע להאג, או גרוע מכך, לסנקציות אישיות על מי מהם. אז יאללה, נסגור את אל-ג'זירה. אין תמונות - אין דאגות.
המעגל האפל כל כך ברור. ממשיכים את מלחמת ההבל בעזה כדי שהצפון ימשיך לגעוש, ממשיכים את הצפון כדי שהחושך יכסה ארץ וערפל לאומים. ובצל כל אלה תושלם המלאכה האמיתית - טרנספר בגדה המערבית, סיפוח השטחים הכבושים והר הבית בטבורם. כדי לכייס את השטחים ולהשלים את הגניבה אסור לאפשר לשום דבר להסיח את הדעת. לפחות בנושא הזה אין איפה ואיפה. זאת ממשלת שוויון: אל-ג'זירה ודרוקר, אותה השתקה באמצעים אחרים.
שילטון טיפש. במקום לעשות שוב ושוב את אותו דבר ולהתאכזב כל פעם מחדש, במקום להסתיר את המציאות ולהנדס תודעות בכח הזרוע והנשק, אולי הגיע הזמן לנסות לחשוף הכל, לעשות דברים אחרת ולקוות לתוצאות שונות? להפסיק לעשוק, להושיט יד, לכלוא את הקיצונים, לשוחח עם המתונים. שווה לחפש תיקון. הרי "תיקון" בגימטריה שווה "הרצל אמר". אבל לא בטוח שזה ילך כל עוד המספרים לא ישתנו, כי "שלמה קרעי" (755) הוא בעצם "אתה איש אהבל" (755) . ואין לנו עדיין מספיק חכמים כדי להוציא מהבאר את כל האבנים שהם לא מפסיקים לזרוק פנימה.
הכותב כיהן כיו"ר הכנסת וכיו"ר הסוכנות היהודית