כבר מספר ימים שקולות הנפץ מסביב אינם פוסקים, המטוסים עוברים כאן במהירות מעל לראשינו 24/7 והכטב"ם הצה"לי מתחילת המלחמה חזר לזמזם. אני מרגישה שאין לי זכות להתלונן. לעומת תושבי הצפון, שמפונים כבר שנה, או אלו שחיים בתוך אזור מלחמה כל כך הרבה זמן, מצבי טוב, אפילו מעולה.
יש מחשבה אחת שלא מפסיקה לעבור לי בראש: בפעם האחרונה שזה קרה, במלחמת לבנון השנייה, ארזתי את שני ילדיי שהיו אז צעירים (התיכוניסטית, שלומדת עכשיו בזום בחדר הסמוך, עוד לא נולדה) ובגדים לכמה ימים ונסענו לסבתא בניר עוז, שם נשארנו עד שהכל נגמר.
והיום? אין ניר עוז, אין לאן לברוח, המלחמה סוגרת עלינו מכל הכיוונים, ולא נראה שלמישהו כאן בוער להפסיק אותה.
ב-7 באוקטובר אמי דיצה הימן נחטפה מביתה בניר עוז. למזלנו היא שבה בעסקה מצילת חיים, העסקה היחידה שהיתה עד עכשיו.
באזעקה שהיתה כאן לפני יומיים, בעודי בממ"ד, אמא שולחת לי ווטסאפ "אתם בסדר?". ואני נזכרת באזעקת השווא שהיתה כאן, אי אז בתחילת המלחמה, שתפסה אותי במקום ציבורי, ואני עומדת עם עשרות אנשים במרחב המוגן ומתחילה לבכות. למה? כי יש אצלי אזעקה, ואמא לא מתקשרת לבדוק מה איתי.
ומיד אחריה מגיעה המחשבה, כמה מזל היה לנו שהיתה עסקה, שאמא חזרה, וכמה נורא שיש יותר מ-100 משפחות שגם עכשיו, אחרי שנה, עדיין מחכות.
יש משפט ששמעתי מחטופה שפגשה את אמא שלי ביום ה-49. אותה חטופה סיפרה לאמי שראתה אותי בטלוויזיה, ואמא ענתה לה: "עכשיו אני יודעת שלפחות בת אחת שלי בחיים". אף ששלושת אחיי גרים בדרום, אפילו לגביי החיפאית היא לא היתה בטוחה, כי חשבה שאולי כל המדינה נכבשה.
אי אפשר להפריד בין הצפון לדרום. אפילו נסראללה אומר שהוא יפסיק כשתיפסק המלחמה בעזה, וכל אנשי הביטחון מאשרים שכך יקרה.
101 חטופים עדיין בעזה. עסקה, כמו אלו שהיו על הפרק כל כך הרבה פעמים, היתה יכולה להציל את חייהם ולסיים את המלחמה בדרום ובצפון, ואני תוהה: איך זה יכול להיות? איך זה יכול להיות שיש כאן מי שמשחק בחיים של כולנו, כאילו היינו חלק במשחק הכיסאות המוזיקליים של הקואליציה שלו?
מר הפקרה משחק בנו, מטרפד עסקאות על ימין ועל שמאל, מפקיר את החטופים למותם. רק מניר עוז יש לפחות 7 אנשים שנחטפו בחיים, ושמם הותר לפרסום. חלקם חזרו בארונות, חלקם עדיין שם. והכל לשם מה? לשם שרידותו על כיסא המלך, לשם שרידות קואליציית הפקרה, הדמים וההרג שלו.
ואני כותבת פה את מה שברור לכולם: עסקה לשחרור החטופים, מעבר למחויבות הבסיסית לערך חיי אדם, תסיים את המלחמה בדרום, תרגיע את הצפון ותאפשר לנו להתחיל את שלב האבל, ואחריו - את השיקום.
ואם יורשה לי לחלום, השלב הבא יהיה מגעים לסיום הסכסוך המדמם כבר יותר מדי שנים, ולהגעה להסכם מדיני שיאפשר לכל תושבי האזור, חיים בטוחים. כן, זה אפשרי!
נטע הימן מינה היא בתה של דיצה הימן, שנחטפה ב-7 באוקטובר מביתה בקיבוץ ניר עוז ושוחררה אחרי 53 ימים בעסקה. מתגוררת בחיפה ופעילה בנשים עושות שלום