מי שסומך על ראש הממשלה ועל מניעיו, מי שסבור שישראל בהנהגתו מתקדמת בכיוון הנכון, מי שמאמין שאנחנו כפסע מהניצחון המוחלט ו/או מהגאולה השלמה, מוזמן לדלג על מאמר זה.
אשר ליתר, ולפי כל הסקרים מדובר ברוב הציבור - מדוע לא כולכם מפגינים? אתם כבר חיים במדינה שבה חלוקת פליירים בבית כנסת למען השבת החטופים היא בגדר "התפרצות" או לכל הפחות "הסגת גבול" שמצדיקים מעצר אזוק תוך כמה שעות, בעוד איש מהפורצים החמושים לבסיסי צה"ל לפני כחודשיים טרם נעצר. הכיוון ברור, למה עוד אתם מחכים?
אותי מרגיזים במיוחד הטהרנים, שדורשים מחאה מותאמת אישית, לפי מידות, מחייט. הם בעד עסקת חטופים אבל מתנגדים לבחירות עכשיו, או הם בעד בחירות אבל לא מוכנים להיראות בהפגנה שבה נישאים שלטים נגד הכיבוש. האם הם רואים כיצד מפלגות הקואליציה מגבות זו את זה, חרדים את הימין ולהפך, תומכים בכל מה שחשוב לאחר כדי להישאר בשלטון? אבל לנו, אנינים שכמונו, יש פרינציפים! נשב בשקט בעוד הכול מתפרק סביבנו, אך לא נתפשר על בדל עיקרון!
יש מי שיאמר, העם בחר, זו דמוקרטיה. אך דמוקרטיה איננה רק בחירות פעם בארבע שנים - כאלו יש גם ברוסיה ובעוד מדינות שלא נרצה להידמות להן. דמוקרטיה היא בין היתר גם שלטון החוק ושוויון בפניו, הגנה על זכויות המיעוט ועל זכויות הפרט ובהן חופש הביטוי.
בדמוקרטיה לא עוצרים אנשים כאשר סיסמה על חולצה לא מוצאת חן בעיניי שוטר, כפי שקורה בימינו. בדמוקרטיה לא מאיימים בפיטורי שר ביטחון שיש לו, כמה משונה, עמדות משלו בסוגיות ביטחון, והוא אינו עונה "אמן" לכל הכתבה של ראש הממשלה. רגע של לטינית: "הכתבה" היא "דיקטט". כמו ב"דיקטטור".
יש את התמימים הסבורים ש"במקום להפגין, מוטב להשקיע את הזמן בשיח עם הצד שכנגד". ככל שהמצב מחריף, אנשים טובים מקימים עוד ועוד קבוצות: ימין ושמאל, דתיים וחילוניים וכו'. בהגינותם, אנשי "אהבה ואחווה ושלום ורעות" מתנגדים להפגנות של מבקרי הממשלה בדיוק כמו שהם מתנגדים למחאות של תומכיה. אלא שלאחרונים אין צורך לצאת לרחוב עם שלטים וזמבורות, שכן לרשותם עומד כל הכוח השלטוני, קרי סמכויות ותקציבים.
כך, בעוד מתנהלות שיחות נפש שמזכירות שיעורי אזרחות בבית הספר ("תלבושת אחידה - בעד ונגד"), השר לביטחון פנים הורס את הסטטוס קוו בהר הבית, שהוא אולי האתר הנפיץ בעולם, ובעוד הכלכלה קורסת, שר האוצר משמיד את הקו הירוק כדי לממש את "תוכנית ההכרעה" ולהפוך את ישראל באופן רשמי למדינת אפרטהייד.
ולבסוף, הטיעון המנומס: לא מפגינים בעת מלחמה (וכמובן לא מקיימים במהלכן בחירות ולא מקימים ועדת חקירה). שמתם לב, אדיבים שכמוכם, שבימים אלו הממשלה מקימה לתחייה את ההפיכה המשטרית ופועלת במרץ לטובת עוד עניינים שיקרים למרכיביה, כאילו חוץ מהקפות בבית כנסת לא קרה שום דבר בשמחת תורה, ושבעה באוקטובר הוא סתם עוד יום רגיל?
לא צריך להסביר לי מי האויב וכמה הוא אכזר. אבל לא סינוואר הוא המנהיג שלי אלא נתניהו, והממשלה שאמורה לדאוג לי לא יושבת בטהרן אלא בירושלים. כל ישראלי שמבין שהשלטון הנוכחי מהווה סכנה ברורה ומיידית חייב לעשות כל מאמץ כדי לשנות את המצב, לפני שיהיה מאוחר.
הפגנות הענק שעיכבו את ההפיכה המשטרית, במיוחד ליל גלנט, הוכיחו שרק המונים נחושים גורמים לממשלה האטומה הזו לשנות את דרכיה הרעות. אדישות מאפשרת לממשלה להמשיך בשלה והופכת כל מי שמשאיר את תלונותיו בתוך ארבע קירות ביתו לשותף בחורבן שהממשלה והעומד בראשה ממיטים עלינו.
הכותבת היא שגרירה בדימוס