ההודעה הדרמטית יצאה במהלכו של שבוע העלאת הילוך במחאה נגד המהפכה המשפטית. מובילי המחאה היו באותו זמן בשיחת ועידה על הצעדים הבאים. המפגינים הקבועים היו אחרי יום שיבוש ושבת בקפלן שהיו גדולים מתמיד, המזדמנים התלבטו בביתם אם להצטרף להמשך הלו"ז שנקבע. לקראת השעה 21:00 בערב, כולם קיבלו יחד את החדשות: ראש הממשלה בנימין נתניהו פיטר את שר הביטחון יואב גלנט לאחר שהאחרון הזהיר מפני המשך קידום החקיקה.
מאות האלפים שהפגינו חודשים ארוכים נגד הממשלה לא תיארו לעצמם שיגיע רגע שיצאו לרחובות להגנתו של איש הליכוד. הוא עצמו היה כתובת להפגנות תקופה ממושכת. אבל זה קרה, והפך אולי ללילה המכונן ביותר של המחאה.
לא עברה חצי שעה מהבשורה עד שההודעות החלו לשטוף את כל קבוצות הוואטסאפ והטלגרם וקוראות קריאת חירום להתייצב בקפלן. מארגני המחאה התלבטו עוד כמה דקות - והחליטו להפוך את הקריאה לרשמית. "הערב ב-22:00 תתקיים הפגנה על רחוב קפלן מול הקריה", כתבו ונתנו את האות לתחילת המהומה.
נעם ספירא נפגשה באותו ערב עם חברה בביתה. השתיים צפו בהתפתחות האירועים בטלוויזיה בזמן אמת. "היה לנו ברור שאנחנו יוצאות מהבית", היא משחזרת. "היינו ממש הראשונות, ב-21:30 כבר היינו בקפלן. היו שם הכי הרבה צעירים שראיתי בהפגנה אי-פעם, בכל מקום שהסתכלנו. האחרונים נשארו עד 5-4 לפנות בוקר".
ההמונים, עשרות אלפים, גדשו את איילון בנחילים בלתי נגמרים. דרום תחילה, צפון מיד אחריו. מדורה הודלקה ואחריה עוד אחת. המפגינים הקיפו את האש בשירת "סורה חושך" ותיפופים, בזעם מתפרץ ותחושת מסוגלות אדירה שהתעצמה עם כל הצטרפות של שחקן מרכזי אחר במדינה, שנתן גב למחאה. אחרי פחות משעה, החלה להתפשט השמועה שיו"ר ההסתדרות ארנון בר דוד יודיע על שביתה בבוקר. הם הרגישו שהקרב הסתיים.
"היום מרגיש שבפעם הראשונה שוברים את הכללים באמת", אמרו שני משתתפים בהפגנה ששוחחו עם וואלה!. "נתניהו החליט לשבור את הכלים מולנו, הוא משחק צ'יקן ואמר שלא מעניין אותנו שכל היערכות כוחות הביטחון הן שהצבא יתפרק בעקבות המהפכה, ואנחנו הולכים עד הסוף".
לאורך לילה שלם, אחד הכבישים העמוסים במדינה הושבת. במקום מכוניות, הופיעו קורקינטים ואופניים וכלבים קשורים ברצועה לבעליהם. גם הם לא יכלו לפספס את המאורע ההיסטורי. עמרי ואדם, בני 17 ו-18, חזרו לביתם מבילוי משותף בערך באותה נקודת זמן. "אבא שלי אמר לי: 'תסתכל על ההפגנות'. עמרי התקשר אליי ואמר שאבא שלו אמר לו בדיוק אותו דבר", סיפרו אז. בשעת לילה מאוחרת, בעודם נשענים על מעקה הבטון. "הילדים שלי ישאלו אותי אם הייתי בהפגנות ואני אגיד להם לא? עכשיו אוכל להגיד להם שכן. יש לי מבחן באזרחות ומדעי המחשב מחר אבל זה יותר חשוב מהמבחן. נהיה כאן עד הבוקר".
בבוקר נותרו מרכזי הקניות סגורים, חברת החשמל וביטוח לאומי פעלו במתכונת מצומצמת, וכולם חיכו לשעה 11:00, למסיבת העיתונאים של בר דוד ובכירי המשק. כשהצהירו רשמית שישביתו את המדינה ללא עצירת החקיקה, וזכו לגיבוי מרכז השלטון המקומי, נתניהו הבין שהמשחק נגמר. גלנט לא יפוטר, והחקיקה לא תקודם לפחות לזמן מה. בשעה 20:00 נתניהו הפך את זה לרשמי והודיע: החקיקה מוקפאת.
נתניהו מודיע על עצירת החקיקה המשפטית
"זה היה הערב ששריר האקטיביזם ואי הציות האזרחי הלא אלים הכי התפתחו בו כשהבנו שאפשר לנקוט בפעולות לא אלימות שישנו את סדר היום", הסבירה ספירא. למחרת כבר הקימה עם אותה חברה את ארגון מחאת הצעירים "ער.ה". "קיבלנו בבוקר שאחרי הודעות בכל הקבוצות על ניצחון. אבל זאת הייתה התחתית - אם עולה צורך להתנגד בצורה כזאת לדיקטטורה אין שום ניצחון, אלא קריאה לעזרה וחשיפה עד כמה המצב יכול להידרדר מהר. הבנו שצריך להבין יותר והתחלנו לארגן סדרת ערבים של הרצאות מפוליטיקאים ודמויות אחרות, שיח על פוליטיקה, היסטוריה, תהליכים משפטיים. ליל גלנט לקח את המחאה צעד קדימה".
רועי נוימן, ממובילי המחאה, נזכר באותו לילה. "הייתי על הקו עם נדב (גלאון - א"ס). המשכנו בשיחה איזה חצי דקה אחרי שראינו את ההודעה. בכלל לא הבנתי מה הוא אומר. אז אני רואה את כל הפושים ומבין - תוך חצי דקה ניסחנו הודעה של 'כולם לקפלן'", הוא מספר. "אני זוכר שהייתי בתחושה שהמדינה איבדה שליטה. אפילו המשטרה לקחה צעד אחורה ואפשרה לנו לחסום. זאת הייתה הפעם הראשונה שכולם הבינו איך דיקטטורה נראית. כל מה שדיברנו עליו שלושה חודשים פתאום התממש. הייתה אופוריה שלוקחים את המדינה בחזרה. שמהאירוע הזה לא הייתה חזרה".
ערבוב המסרים של אז והיום
זה היה רק לפני שנה, וכבר נראה כמו זיכרון רחוק. רחוק וזניח לעומת מה שהגיע אחריו. הטלטלה ב-7 באוקטובר דחקה הצידה כל מחאה שאינה עוסקת במלחמה ובחטופים. הלוחמנות הוסטה לרצועת עזה, קריאות הד-מ-ו-ק-ר-ט-י-ה אופסנו בממ"ד. רק לפני כחודשיים ובכל שבוע יותר ויותר, חזרה המחאה להזכיר את שהייתה.
המימדים עדיין אחרים. אלפים, בלי העשרות לפניהם. גם נוימן לקח צעד אחורה לפחות לזמן הקרוב. את מקומם שלו, של שותפו לדברור נדב גלאון ומנהיגת המחאה הבולטת ביותר שקמה ברסלר ממלאות עד כה דמויות אחרות מבין מובילי קפלן, כמו משה רדמן ועמי דרור, ששמם עוד היה מוכר פחות בתקופת סערת גלנט.
בשבת האחרונה הוביל דרור "קבוצת ריצה" לאיילון. בבגדי ספורט זוהרים, נעלי התעמלות ותיקי גב התקבצו יחד עשרות ספורטאים לעת מצוא שניסו להחזיר את איילון לריבונות המפגינים. פעם אחת הצליחו לפני המחאה, פעם שנייה נחסמו על ידי המשטרה אחריה, ופעם שלישית, מיד לאחר מכן, התאחדו עם מאות אחרים לחסימה משותפת סמוך למחלף ארלוזורוב.
ההצהרה שהניעה את ליל המחאה: גלנט מזהיר מקידום המהפכה המשפטית
על האספלט של איילון התערבבו המסרים של אז והיום. צעקות חריפות להדחת נתניהו מתחלפות בדרישה לעסקה להחזרת החטופים, "עכשיו" ובחזרה. המפגינים עדיין מהססים למסגר את המחאה סביב הממשלה בלבד כשמאות מטרים ממנה מנסה מטה משפחות החטופים להשיג קהל משלו. היו ארגונים שהצטרפו רק לאחרונה, וגם בין שורותיהם יש מי שמרגיש שהזמן עוד לא הגיע.
"הפעם לא הייתי מהראשונים להצטרף להפגנות", מודה ספירא. "אח שלי משרת בגבעתי וזה תפס אותי בתחושות אמביוולנטיות". היא עצמה מתחבטת בשאלת הפרדת ותעדוף המסרים. "הגענו ל-7 באוקטובר בגלל התנהגות של ממשלה בזויה. הקורבנות של אותו יום הם האנשים שקוראים עכשיו לסדר עדיפויות והתנהלות שונה, ואני מקווה שלממשלה שונה. אלה האנשים שצריכים להוביל את זה. המטרה היא ליצור לחץ של להחזיר את כולם עכשיו, ויחד איתו מצטרף מסר נגד הממשלה שמסיתה ויוצרת קרעים בעם. אנחנו מתעדפים את החטופים אבל אין הסכמה עם המצב הכולל במדינה".
"קו ישיר נמתח בין ליל גלנט ל-7 באוקטובר", מבהיר נוימן. "ראשי הצבא התריעו ונתניהו לא הסכים להקשיב, לא הסכים לכנס קבינט סביב הסכנות. גלנט פוטר לאחר שאמר שהוא רואה סכנה ממשית לביטחון ישראל. פוטר על זה שהתריע. יהיה שלב שהציבור הישראלי יקום על הרגליים ויגרש את הממשלה שאחראית לכך".