פיטורי יואב גלנט, אם אכן יקרו, הם הזדמנות טובה לבחון איך הפך ממושמץ על ידי האופוזיציה לאתרוג ומה זה אומר על הממשלה, על מתנגדיה וגם על מי שככל הנראה יהיה שותף בכיר למהלך. מזמן לא זכה נבחר ציבור לכך שייקרא יום בשנה על שמו - ולגלנט יש אפילו לילה: "ליל גלנט" הוא הכינוי ללילה הסוער ביותר של ההפגנות נגד ההפיכה המשטרית, עד כדי כך שלבסוף נאלץ נתניהו לחזור בו מהצעד הנמהר.
נכון לרגע זה אין לדעת האם יהיה "ליל גלנט 2" ומה יהיה טיבו. למעשה עד לרגע זה אין לדעת האם גמלה ההחלטה בליבו של ראש הממשלה לבצע את המעשה שממנו נמנע מאז, כבר במשך שנה וחצי. דבר אחד בטוח: המסע שעשה יואב גלנט מאז היה אחד המושמצים על ידי האופוזיציה לחיקו החמים של הקונצנזוס הוא די מדהים - ומעיד גם על משמיציו הרבים בממשלה וגם על "מאתרגיו" הרבים עוד יותר, מחוצה לה, לא פחות ואולי אף יותר משהוא מעיד על האיש עצמו.
לפני שנעבור לעדויות, ננסה לענות ביחד על השאלה "יפוטר או לא?". ובכן, לפחות על פי שעה, נראה שהכוונה רצינית. איך יודעים? מאזינים למוצא פיהם של מי שיונקים את החדשות שהם משמיעים היישר מעטיני לשכת ראש הממשלה.
במוצאי שבת הציג עמית סגל (חדשות השבת, 12) מחלוקת מדומה בין שר הביטחון לראש הממשלה. לפי הידיעה שהביא סגל, חל אצל נתניהו "שינוי עמוק" בעמדותיו לאחר ביקור בצפון לפני כשבועיים והוא השתכנע שצריך לתקוף בלבנון באופן נרחב יותר, בניגוד לעמדת גלנט, לכאורה.
מהי עמדת גלנט? למצות קודם את המשא ומתן להחזרת החטופים, לסיים עם זירת עזה ורק אז לעבור לצפון. כמובן שמדובר בעורבא פרח - לא הייתה בידיעה הזאת שום מילה אחת של אמת מלבד רצונו של הדובר להוליך את הקול: שום שינוי עמוק לא חל אצל נתניהו ושום התנגדות לתקיפה בלבנון לא נרשם מצד גלנט.
נכון שגלנט - ועמו כל מערכת הביטחון - חושבים שצריך לסיים קודם את המלחמה בעזה בהסכם להשבת החטופים, אבל אין זה אומר שמדובר בתחליף לפתרון בצפון, ובכלל - כמו שהזכיר סגל בעצמו (אם כי ציין כי מאז חל "מהפך" בעמדות השניים) היה זה גלנט עצמו שדחף למתקפת מנע בצפון, כבר ב-11.10.2023 - ומאז גם בכמה הזדמנויות אחרות, כולל בעת אישור מתקפת המנע "הקטנה" על משגרי חיזבאללה בחודש שעבר, מי שבלם את כל היוזמות האלה עד עתה היה נתניהו.
כאשר יוצא תדרוך מופרך כל כך דרך פרשן בכיר בערוץ הנצפה בישראל, אפשר להניח שזהו ניסיון להכשיר את פיטורי גלנט, בנימוק על פיו הוא מונע לכאורה מתקפה בצפון. התרגלנו כבר לתעלולי ונכלולי נתניהו, אבל הפעם מדובר בהיפוך עובדות בסגנון סטאליניסטי ממש: הנה הגנרל שתמך כל העת במתקפה, מודח בתואנה שהוא מנסה למנוע אותה.
הנבואה שהגשימה את עצמה
יואב גלנט נמצא על הכוונת של נתניהו לא מהיום. כזכור הפיטורים הקודמים היו לאחר שגלנט הזהיר שלהפיכה המשטרית יהיו השלכות נוראיות על מצבנו הביטחוני - נבואה שאפילו גלנט לא ידע עד כמה היא תתגשם במדויק. לפיכך, הניסיון לפטרו עתה הוא לא רק צעד שישפיע על הלחימה, אלא גם צעד שיסמל את תחילת "הטיהור הגדול" (אם כבר נדרשנו למושגים מימי סטאלין) גלנט הוא רק השם הראשון - אחריו יבואו הרמטכ"ל, ראש המוסד וראש השב"כ. המשותף לכל הארבעה - כולם עדי מפתח נגד נתניהו בוועדת חקירה שתקום, בכל מתכונת שהיא.
תומכי נתניהו, שמספרם היחסי בכנסת ישראל גבוה לאין שיעור ממספרם בקרב אזרחי ישראל, יטענו כי מדובר בהוכחה לצביעותם של מי שרודפים את נתניהו. הנה כי כן יואב גלנט, האיש שלגביו טענו כה רבים שהם לא מבינים איך היה מועמד לתפקיד הרמטכ"ל, הפך בקרבם לקדוש מעונה, צדיק בסדום של ממשלת ישראל.
הטענה הזאת אינה משוללת יסוד - גלנט בהחלט הפך למרטיר בקרב מי ששטמו אותו עד לפני כשנה וחצי, אבל אלה יכולים לטעון להגנתם שזה לא היה (רק) מפני שפנה נגד נתניהו, אלא מפני שבחר בצד הנכון בכל הצמתים שבהם ניצבו על הפרק נושאים עקרוניים: הוא התריע שלהמשך ההפיכה המשטרית יהיו השלכות הרסניות על ביטחון ישראל, מה שהוביל לפיטוריו ולאותו "ליל גלנט".
הוא היה סמן ימני בכל הקשור למה שיש לעשות בלבנון וללבנון - ובכך הציג באור עגום לא רק את נתניהו אלא גם את בני גנץ וגדי איזנקוט, שהצטרפו לממשלת האחדות ביום שבו נבלם צה"ל בדרך לתקיפה נרחבת בעומק לבנון (הצעתי לתושבי הצפון היא לא לשכוח ולא לסלוח. השניים היו רשת הביטחון של נתניהו למדיניות שהחריבה את יישוביכם הפורחים וכדאי לא לשכוח זאת ביום שבו אולי יבקשו את אמון הציבור במקומו).
מעל לכל, הוא הזכיר כי המחויבות העליונה של ישראל בכל הקשור לדרום אינה מיטוט חמאס תחילה, אלא השבת החטופים - גם במחיר של השהיית הלחימה.
חשוב לציין: זו לא הייתה עמדה "אנטי-ביבי", שכן נתניהו היה יכול לקפוץ על העגלה הזאת בכל רגע, רק שהוא סרב בגלל ניסיון לשמור על הקואליציה שלו - ועל הדרך, כתירוץ, הפך את ציר פילדלפי לשלוחה של הכותל המערבי, לסלע קיומנו.
מסביב ייהום הסער
אז יהיה ליל גלנט 2 או לא? נדמה שנתניהו מהמר שלא. אולי הוא צודק, רק שגם אם המוני מפגינים לא ייצאו מהבתים הלילה, אי אפשר עוד להתכחש לזעם שנבנה בקרבם וצפוי להתפרץ לבסוף - פה פרובוקציה של בן גביר בחוף הים, שם מעצר של שלוש נשים שהניחו בנימוס פלאיירים (אפילו לא פוליטיים, אלא רק כאלה שקוראים להשבת החטופים) בידי משטרה שהפכה למיליציה ימנית-קיצונית ולכל אלה אפשר להוסיף גם דיון מיוחד על "ההסתה נגד ראש הממשלה", נושא שדוחק מעל סדר היום ישיבה בנושא הצפון הבוער.
כלומר, נתניהו דוחף במודע - ולא בפעם הראשונה - לעבר הסלמה בקרע בקרב הציבור בישראל. אם ישאלו היסטוריונים את עצמם יום אחד איך התדרדרנו מאחוות הלוחמים של חודשי המלחמה הראשונים אל סיפה של מלחמת אזרחים, התשובות יימצאו בלשכת ראש הממשלה ולא בזו של שר הביטחון.
פיטורי גלנט - והחיבוק האמיץ שהוא מקבל ממי שהיו רק אתמול יריביו המרים, אינו מעיד רק על נתניהו או רק על הנכונות של הצד שכנגד לאמץ בחום כל מי שיפנה נגדו, אלא הוא מעיד גם על השותף האפשרי של נתניהו למהלך: מי שרואה בעצמו שר בכיר מיועד, אולי אפילו בלשכה שייפנה גלנט, גדעון סער.
סער לא רק שלא עובר, בשום סקר שהוא, את אחוז החסימה, אלא שהוא מגרד בקושי שברי אחוזים. הדרך היחידה עבורו להציל את הקריירה הפוליטית שלו היא במהלך שיעמוד בסתירה לכל מה שאמר בשנים האחרונות על נתניהו, ונורא אף יותר: מהלך שיקרב מלחמה בתוכנו.
באופן הכי מוזר שיש, הדבר היחיד שעומד בינו לבין השלמת המהלך אינו חוט שדרה מוסרי, משהו שאבד לו כנראה כבר מזמן, אלא הסלידה העמוקה שחשה כלפיו רעיית ראש הממשלה. הנה כי כן, אזרחי ישראל, צאו ולמדו שבאחת ההכרעות הרות הגורל שניצבה בפני מדינת ישראל בכל 76 שנותיה, מי שעשויה להכריע את הכף היא שרה נתניהו. תודו שתסריט מופרך מזה אי אפשר היה אפילו להמציא.