במערכת הביטחון תמימי דעים שאפשר להגיע לעסקה לשחרור חטופים. המחיר הגבוה ידוע, הם אומרים, אבל מדינת ישראל יכולה לעמוד בו. בניגוד לדעת אנשי המקצוע, הדרג המדיני "עוד לא שם". גם כאן המחיר גבוה וידוע, אבל לעת עתה, ראש הממשלה והשרים לא שמים את נושא שחרור החטופים בראש מעייניהם, מבחירה.
ההערכה היא שלמימוש העסקה עשויות להיות השלכות חיוביות באזור, או במילים אחרות - "הסדרה" עשויה לספק למנהיג חיזבאללה סולם לרדת מהעץ שעליו טיפס. "בזכות הלחץ שהפעלתי על ישראל באמצעות התמיכה באחיי הפלסטינים", הוא יוכל לטעון בעוד נאום צעקות בלתי נגמר, "יש הפסקת אש בעזה, ואסירים משחררים מכלא האויב". בלא מעט הזדמנויות לאורך השנה האחרונה חסן נסראללה כבר קשר בין השקט בעזה לשקט בצפון, וייתכן שהסדרה מדינית כלשהי תצליח להסיג את כוח רדואן עד הליטני, בהתאם להחלטה 1701.
מנגד, האופציה החלופית היא הסלמה. דה-פקטו, אי-החלטה סביב הסדרה היא החלטה על הסלמה, הסלמה שבמסגרתה ישראל תצא למבצע נרחב בצפון, כולל תמרון קרקעי, על כל המשתמע מכך - גם בחזית וגם בעורף. ההערכה הרווחת היא שבמוקדם או במאוחר ישראל תמצא את עצמה במלחמה מול לבנון; השאלה היא באיזה רמת מוכנות. לאחר 11 חודשי לחימה יומיומית, יש הבדל עצום בין יציאה למערכה עם כוחות עייפים וללא אלמנט ההפתעה, לעומת הפסקה שתאפשר חשיבה, מנוחה, היערכות, תחבולה ובחירת מועד מתאים.
עד כאן תמונת המצב של הצומת הבעייתי שבו נמצאת ישראל - בין הסדרה להסלמה, בין הדרום לצפון, בין החטופים לציר פילדלפי, בין חמאס לחיזבאללה, לאיראן, לעיראק, לסוריה ולחות'ים. בין הפטיש לסדן.
החלק הבעייתי כאן, מעבר לסבל הנורא של החטופים שנמקים במנהרות חמאס ובני משפחותיהם, ולקושי העצום של עשרות אלפי הישראלים שעדיין לא חזרו לבתיהם בקרבת הגבולות - הוא שהמצב הזה איננו חדש. ישראל דורכת בדיוק באותו מקום כבר חודשים ארוכים - תקועה ממש, ללא יכולת לפרוץ את מעגל ההתשה שהאויבים שלה בנו בחוכמה סביבה לאורך שנים.
וכשדורכים במקום, על חבל דק מסוכן כל כך, הגיע הזמן לשנות את החשיבה, את אופן הפעולה או גם וגם, ולייצר משהו אחר. הקלישאה של "חשיבה מחוץ לקופסה" או "החלפת דיסקט" כבר לא מספיקה. צריך כאן שינוי כיוון רציני שיאפשר את שבירת מעגל ההתשה.
הכותב הוא המשנה לעורך הראשי וראש מערכת החדשות של וואלה