מאז תחילת המלחמה בעזה, ובמיוחד מאז החלה הפעולה הישראלית ברפיח, נראה שהמתחים הפוליטיים והדיפלומטיים בין מצרים לישראל רק גוברים והולכים. עם זאת, דווקא השינויים האחרונים בממשלת מצרים מבשרים טובות, ועשויים להקל אותם.
בזמן שנשיא מצרים, עבד אל-פתאח א-סיסי, השביע את השרים החדשים ב-3 ביולי, רוב אזרחי מצרים נאבקו בהפסקות חשמל ממושכות, בעליית חדה במחירי מוצרים בסיסיים ובמחסור בתרופות. במשך חודשים, שיעור האינפלציה הבסיסי במדינה היה גבוה מ-30%, לאחר שהגיע לשיא של 38% בספטמבר. המשבר הכלכלי חסר התקדים במצרים נגרם עקב מחסור חמור בדולרים, והחמיר בשל אי היציבות האזורית הגוברת בכל גבולות המדינה, בין השאר בגבול שבו מתנהלת המלחמה בעזה. לתמונה עגומה זו תרם גם הסיכון בהעברת הסחורות באזור באב אל-מנדב, בדרך אל תעלת סואץ.
מצרים נשענת על גז טבעי מישראל כדי לספק את הביקוש האנרגטי העצום שלה, וגם מרוויחה מהנזלת ומייצוא גז ישראלי ומצרי לאירופה. בשנת 2023, כלכלת מצרים ספגה הפסד של 6 מיליארד דולר בהכנסות צפויות עקב ירידה חדה בייצוא גז טבעי נוזלי; בחודש יוני, ראש ממשלת מצרים מוסטפא מדבולי רמז כי הפסקות החשמל היומיות נובעות ממחסור באספקת גז טבעי מישראל, שאותה הוא כינה "מדינה שכנה".
אסטרטגיית השלטון של הנשיא א-סיסי כוללת הקמת ממשלות טכנוקרטיות עם סמכויות מוגבלות בקבלת החלטות. עמודי התווך המרכזיים של ממשלו - המשרד הנשיאותי, הממסד הצבאי והשירות הכללי למודיעין - מעצבים בעיקר את המדיניות הלאומית ומדיניות החוץ. בדרך כלל מוטל על השרים ליישם מדיניות זו, תוך כדי התערבות מינימלית. עם זאת, הממשלה החדשה של מצרים, שנכנסה לתפקידה בתחילת יולי, מייצגת סטייה משמעותית מהנורמה הזו.
הבחירה הקפדנית של פקידי הממשלה החדשים נראית כתגובה טבעית להשפעה הגדלה והולכת של האחים המוסלמים בקרב האזרחים הפשוטים. הטבח הנתעב ב-7 באוקטובר יצר מומנטום עבור התנועה ועבור קבוצות אסלאמיות קיצוניות אחרות, שאיפשר להן להשיב לעצמן השפעה על דעת הקהל במצרים, תוך כדי ניצול האהדה הכללית לתושבי עזה. אין זה סוד שככל שהאחים המוסלמים הופכים למשפיעים יותר בקרב האוכלוסייה המצרית, כך גדל הסיכון להנהגתו של א-סיסי, המתבססת על מורשתו האישית כלוחם לשמירת שלמות המדינה נגד איומי האסלאם הפוליטי.
הקבינט המצרי החדש כולל פנים מוכרות אשר שיחקו תפקידים חשובים לצידו של הצבא והמודיעין במאבק נגד האחים המוסלמים בחזיתות שונות בעשור האחרון. כך, למשל, בלט במיוחד שמו של שר החוץ בדר עבדלאטי. נראה שהוא האדם הנכון, לתפקיד הנכון ובזמן הנכון. שר החוץ החדש החל את דרכו כדיפלומט צעיר בשגרירות מצרים בתל אביב, יש לו ניסיון מעשי בכל הנוגע ליחסי מצרים-ישראל וביחסי מצרים עם העולם המערבי.
בשנים האחרונות, עבדלאטי כיהן כנציג הקבוע של מצרים באיחוד האירופי ובנאט"ו וסגן העוזר לשר החוץ לענייני אירופה. בעקבות ההתקוממות העממית בתמיכת הצבא נגד שלטון האחים המוסלמים ב-2013, היה עבדלאטי אחד הקולות הבולטים בהגנה על שלמות המדינה המצרית נגד האחים המוסלמים בזירות האזוריות והבינלאומיות. עמדתו בנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני נראית מתונה והגיונית יותר בהשוואה לעמיתיו. עם זאת, הגיוני לצפות ממנו ליישור קו עם הגישה המצרית הכוללת כלפי סכסוך הישראלי-פלסטיני ופתרון שתי המדינות.
הגיאוגרפיה היא גורל. התלות הכלכלית והביטחונית בין מצרים וישראל הופכת את ייצוב הקשר ביניהן, המתערער לנוכח המלחמה, לעדיפות עליונה. מצרים וישראל הן שותפות לדרך בסבך של מורכבויות גיאופוליטיות, וכדי לשרוד ולשגשג הן חייבות לשתף פעולה.
הכותבת היא עמיתה בכירה למחקר ודיפלומטיה במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה