כשמנהיג או ראש מדינה מתחבא, נמלט או נכנס לבונקר, מדובר במעשה שמבטא פחד מפני אויב או המון - פעולה שמעידה על בושה, אולי אובדן עשתונותיו של המבצע. סינוואר עשה זאת, אי שם במנהרה ברפיח; נסראללה עשה זאת, וכבר שנים הוא מסתתר בבונקר בביירות; ועכשיו הצטרף נתניהו לקבוצה הלא נכבדה, והוא כנראה בבונקר בירושלים, בקיסריה או האל יודע היכן. אלא שהוא הגדיל לעשות ותזמן את ההיעלמות ליום החשוב ביותר לעם ישראל, יום העצמאות. והשאלות חייבות להישאל:
האם נתניהו מזהה את אובדן העצמאות? האם הוא יודע משהו שאנחנו לא יודעים? האם ראש הממשלה רופס, פוחד, מיואש, חולה, או שאולי - כל התשובות נכונות?
יום העצמאות ה־76 למדינת ישראל היה שונה וקשה במיוחד, והציף את הקושי להיות ישראלי על רקע המציאות הבלתי הגיונית. מוקד הקושי אמנם נעוץ ב־7 באוקטובר, אבל היסודות היו שם כבר קודם, שנים רבות לאחור.
.
הביטויים למצבה המעורער של האומה מהדהדים בכל צומת ברחבי המדינה, ובימים האחרונים זלגו גם אל טקסי יום הזיכרון ואל בתי העלמין הצבאיים: שרים בממשלה התקבלו בקריאות בוז, שבר וכעס; והשיא התרחש בטקס יום העצמאות, שהזכיר מעמד מביך מצפון קוריאה - טקס מוקלט מראש, מהונדס, ללא קהל וללא רגש.
הפער בין העם לבין המנהיגות בולט בחריפותו. מצד אחד נחשפים סיפורי גבורתם של אזרחים שמייצגים את כל הטוב, החינוך, ההתיישבות והגבורה; ומנגד, צורמת עליבות הנפש של ההנהגה הכושלת, החולה והנעדרת.
עניין זה אינו פוסח על ההנהגה הביטחונית. אף שרובם ככולם - הרמטכ"ל, ראש השב"כ ואלופי צה"ל - אנשים חכמים ואמיצים, גם הם נוהגים כמי שכשלו ומתנהלים כאילו "קוף שחור" יושב על כתפיהם. שיקול הדעת שלהם, על יכולותיהם הגבוהות, נתון יום־יום בסימן שאלה. במצב הזה הציבור אינו סמוך ובטוח הם ההנהגה הביטחונית אכן מקבלת את ההחלטות הטובות ביותר.
ההנהגה הפוליטית נכשלת כישלון חרוץ מדי יום, והעדויות לכך פזורות בכל בית ישראלי. החטופים בעזה - 132 מבוגרים, נשים, צעירים, ילד ותינוק נמצאים שם; ואין מחליט, אין מתווה ברור למלחמה, בעוד הם מסיימים את חייהם. אנשי התיישבות ומעש, חיילות וחיילים - תקועים שם וכאן; ואין מי שמחליט על כלום. אינספור שאלות מעשיות תלויות באוויר זה יותר משבעה חודשים: מה נעשה בעזה ביום שאחרי? מהי המדיניות בנושא המפונים מהצפון ומהדרום? האם הם יחזרו אי פעם לביתם? האם ייאלצו לנטוש את שדותיהם והחיטה כבר לא תצמח שוב?
כדי שהמצב ישתנה, חייבת להתרחש טלטלה פוליטית וביטחונית מייד. מכיוון שהחוק קבע 90 יום לבחירות חדשות, חייבת הכנסת לחוקק את חוק הבחירות, כבר אתמול. אין מנוס. חייבים!
מושב הכנסת ייפתח בעוד כמה ימים, ואלה הצעדים שיש לנקוט בהם לאלתר:
- גנץ ואיזנקוט יתפטרו מהממשלה (למרות ניסיונו של נתניהו לחשק את גנץ באמצעות אימוץ חוק הגיוס שלו מהכנסת הקודמת).
- הרכב הממשלה ישתנה, ובן גביר וסמוטריץ יצטרפו לקבינט המלחמה.
- הרמטכ"ל, מפקד פיקוד דרום, ראש אגף המבצעים, מפקד 8200 ומפקדים נוספים שאחראים לאסון 7 באוקטובר יתפטרו מתפקידם.
- ראש שב"כ יתפטר מתפקידו.
- הפגנות בכל הארץ להתפטרותה של הממשלה ולהתפטרותו של ראש הממשלה.
- ההסתדרות תשבית את המשק עד לקביעת תאריך לבחירות, בתוך 90 יום.
- חסימת כבישים וצירים מרכזיים, ושביתת שבת ליד הכנסת בירושלים.
- האופוזיציה, עם גנץ וסער, יגישו הצעת חוק לפיזור הכנסת.
- פיזור הכנסת.
זו התוכנית, שחור על גבי לבן, בשקיפות מלאה והכרחית. השלבים הללו חייבים להתקיים במלואם, כשכל היתר ממילא מחכה ויחכה עוד קמעה עד להסדרת שורות ההנהגה.
אין מי שיעשה את העבודה. חייבים לקחת יוזמה. חייבים להתקדם. חייבים להתחיל לפעול מייד.
הכותב הוא איש עסקים ויועץ פוליטי, כיהן כמנכ"ל משרד רה"מ בכהונתו השנייה של ראש הממשלה יצחק רבין