בצעירותו קראו לנתניהו "השולף מבוסטון". עכשיו מדינה שלמה מבינה למה

אני כותבת את הדברים ביום השואה. ברקע משודרים סיפורים על ייאוש וגבורה, אובדן ותקומה. לצידם ידיעות על כניסה מתקרבת לרפיח, ושוב "הותר לפרסום". והקואליציה שותקת.

מהתנהלות נתניהו לאורך המלחמה אינני מופתעת. רבים שנתקלו בו במשרד החוץ, עוד בתחילת דרכו ולפני שהולחם לכיסא ראש הממשלה, מתארים את הטיפוס. בפגישות הוא הדהים בכושר ביטוי נדיר ובמהירות מחשבה והחלטה. אך לצידן ניכרה רדידות - מתישהו נתקלתי בביטוי "השולף מבוסטון", לזכר העיר שבה למד (ומאז הוא בז לפרובינציאלים שכמונו), וקידום עצמי חריג.

התכונות הללו הלכו והתפתחו, גדלו ותפחו. ראינו איך שדרת הליכוד נסוגה מול האמביציה, וכיצד המפלגה, שהמילה "ליברלית" עדיין מופיעה בשמה, הפכה בעיקרה לעדת חנפים שיעדה אחד - שימור הכוח, הכבוד, הכסף ובעיקר הכס.

אבל לא כולם שם חברים בכת. לא כולם משוכנעים ש"רק ביבי", כפי ששמעתי מפונים צועקים ממרפסת מלון לעבר מפגינים בירושלים לפני כמה ימים.
ולכן אני תוהה, אדון גלנט: כשאתה הולך לישון בלילה, מה אתה חושב? בתור שר ביטחון, האם יש לך הערכה כיצד המדינה תשרוד מול האיום הגובר, כשישראל מדירה את עצמה בדעה צלולה ממקורות התמיכה שלה? מר דיכטר, היית ראש שב"כ - מה התסריט שלך לישראל כשחזון המשיחיים יתממש ותהיה מדינה אחת דו-לאומית בין הים והירדן?

מהמשיחיים אין לי ציפיות. עבורם הכול חלק מתוכנית גדולה, והגאולה אוטוטו בפתח. דמוגרפיה, אסטרטגיה, סנקציות, הזירה הבינלאומית ועוד הבלי העולם הזה הם ביטויים משפה זרה, ואין בנמצא תוכנת תרגום שתתווך בין הלשונות. אבל מה עם החרדים? דרעי, שדורות של עיתונאים, פוליטיקאים ופקידים משוכנעים בגאוניותו, אם לא ביושרתו - האם אינו רואה את הכתובות הזועקות מן הקירות? גודלקנופף, שהשכיל להתעשר, לא יודע שיש רק תשובה אחת לשאלה כמה הם אחד ועוד אחד? גפני, שמתעסק בחשבונאות של המדינה לאורך שנים, מה לדעתו צפוי לקרות בעקבות המשך העיצומים והירידות בשקל ובדירוגי האשראי? מי ישלים את המחסור, וכיצד?

כאמור, מהתנהלות ביבי אני לגמרי לא מופתעת, אבל נדהמת ועצובה שהקואליציה עדיין מגבה אותו, ולכן לא מסתמנת דרך חוקית להיפטר מהשלטון הרע שמוביל אותנו לאבדון.
אנחנו נתונים לחסדי 64 (ובגימטריה "סד"). האם חמישה מהם יקומו ויצילו אותנו, ישחררו אותנו מהסד הקטלני שבו אנחנו נתונים? שלא כמו הסיפורים שמשודרים לי ברקע, המעשה הנדרש מהם אינו מסכן חיים, אלא לכל היותר יאיים על כיסא בכנסת ויסכן חלק מהפנסיה. ואין חמישה שיתעלו מעל היומיום, מעל הצרכים המיידיים שלהם, ויראו את התמונה הגדולה? את צרכי הכלל? את הסכנה המתממשת ובאה? האם מי מהם חושב היכן נהיה בעת הזו בשנה הבאה, ופועל בהתאם?

הכותבת שירתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון והיתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות לאחר התפרקות בריה"מ