כבר 15 שנים שד"ר דינה פלדמן בונה מחדש עולם שנמחק, זהו עולם של חיים שלמים: של עבודה, יצירה, ויכוחים ומחלוקות, תפילות בבתי כנסת, לימודים ומסחר. עולמה של הקהילה היהודית בפיוטרקוב טריבונלסקי שהיה וחרב. בעיר שבפולין, מדרום ללודז', חיו יהודים מימי הביניים וערב מלחמת העולם השנייה, הם מנו כ-10,300 בני אדם - כחמישית מתושבי העיר. שם, בפיוטרקוב טריבונסלקי, הוקם ב-1939 על ידי הגרמנים הגטו הראשון בפולין הכבושה. מהקהילה המפוארת בת מאות השנים שרדו מעטים ואחרי המלחמה לא נותרו עוד יהודים בעיר. בישראל מוכר בן הקהילה, הרב ישראל מאיר לאו שכיהן כרב הראשי לישראל. הוא היה רק בן 5 כשהוכנס עם משפחתו לגטו, אחר כך גורש איתם למחנות ההשמדה ושרד. פרט לאחיו, נפתלי, כל משפחתו נרצחה.
מסע המחקר שפלדמן החלה לפני 15 שנים הוליד השנה ספר שמסכם עבודת איסוף רחבת היקף, שעשתה ביחד עם שותפה פולניה, אנה ז'נדובסקה. הספר הוא מחקר מעמיק של השתיים ומתאר את תולדותיה של הקהילה, ובמיוחד את אשר אירע בגטו פיוטרקוב טריבונסלקי, אך גם את חיי הקהילה שלפני הקמתו ואחרי שהגטו התרוקן מתושביו. השתיים אספו עדויות רבות ומקורות ארכיונים רבים ומגוונים, שחלקם לא נחקרו או פורסמו עד כה.
פלדמן, תושבת ירושלים, היא פסיכולוגית קלינית. היא שירתה בצה"ל במשך עשרים שנה ואחרי שהשתחררה משירות קבע נמנתה על הצוות במשרד הבריאות שתכנן את הרפורמה בבריאות הנפש. לאחר מכן מונתה על ידי משרד המשפטים להיות הנציבה השנייה לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. היא גם עוסקת בפעילות חברתית והייתה מנכ"לית ארגון "קולך".
הוריה שורדי שואה וכשלאמה מלאו תשעים שנים, היא החליטה לכתוב את סיפור חייה שלו קראה "מווינה לתל אביב". "כשהמחקר האישי הלך והעמיק הבנתי עד כמה הסיפור של אמי והדמויות שפתאום הכרתי היו משמעותיים עבורי. זה היה כל כך עוצמתי וזה הדהים אותי. לפתע הבנתי כמה זה חשוב עבורי", סיפרה ד"ר פלדמן בריאיון לוואלה. "כשכל המשפחה נפגשה והצגתי את החוברת שכתבתי, ראיתי שיש לכך השפעה חזקה על עוד בני משפחה שהעריכו באופן חדש את הסיפור המשפחתי שלנו. הבנתי שיש כאן משהו מאוד חזק".
את החוויה האישית שהיא חוותה אז היא מגדירה כ"צונאמי רגשי שטילטל אותי ופתח בפני עולם שלם". לאט, לאט החלה להכיר ולהוציא מהשכחה דמויות ממשפחתה של אמה. כך למשל, היא מצאה פרטים על מי שאמה זכרה כ"דוד קרל" שלא היה לו כל זכר. "פתאום דמותו חזרה לחיים וזאת הייתה חוויה משמעותית, הרגשתי שנעשה צדק וכבוד לאדם שנעלם ונשכח. פתאום זיכרו חזר", היא נזכרת בתחושה שליוותה אותה אז.
כבת הארץ וכקצינה בכירה בצה"ל שראתה עצמה תמיד "ישראלית אולטימטיבית", המסע שבו החלה לעבר ההיסטוריה המשפחתית הבהיר לה עד כמה עמוקים השורשים שלה. "פתאום גיליתי עומק עצום והיסטוריה שאי אפשר להתעלם ממנה", אמרה. כעת המסע לשורשי המשפחה החל להסתעף לעבר משפחתו של אביה שחיה עד המלחמה בפיוטרקוב טריבונלסקי. היא החלה לנסוע לשם, לחקור, לפגוש היסטוריונים מקומיים והעמיקה בחקר סיפורה של הקהילה היהודית בעיר. "כמובן שהיה חשוב לזכור ולספר את סיפורה של הקהילה בזמן השואה, אבל היה לי חשוב גם ללמוד ולספר על ההיסטוריה של הקהילה. הרי יהודים חיו שם במשך מאות שנים וראיתי חשיבות להנחיל לדורות הבאים את הסיפור ההיסטורי של אותה קהילה", הסבירה.
פלדמן צללה לתוך סיפור החסידות שהייתה בעיר ולמדה להכיר דמויות חסידיות חשובות שחיו שם. במסגרת אותו מחקר אף ארגנה כנס בנושא החסידות ובהמשך סמינרים באותו תחום. כמו בכל תחום שנגע למחקר ההיסטורי על יהודי פיוטרקוב טריבונלסקי, הקפידה פלדמן לקיים כלל שקבעה לעצמה - בלימוד ובמחקר ישתתפו גם תושבים מקומיים. "חשוב לי שיתפתח לימוד משותף ושיח עם התושבים המקומיים ושהם יגלו מעורבות", הסבירה. לדבריה, "עם הזמן נהיו לנו ממש מעריצים בעיר ונוצר חיבור חזק וכר פעולה נרחב לעבודה משותפת. אני מבקרת שם הרבה ויש לי המון חברים בעיר, החל מראש העיר ועד התושבים הפשוטים, אלו מעגלים שהולכים ומתרחבים", אמרה.
לבקשת ראש עיריית פיוטרקוב טריבונלסקי, ד"ר פלדמן "שידכה" לעירו עיר תאומה בישראל והיא נס-ציונה. מאז נוצרו קשרים בין בתי ספר בשתי הערים, שכוללים ביקור בעיר במסגרת מסעות בתי הספר לפולין. "עבורי, אותם אנשים שנמצאים איתנו בקשר הם שומרי הזיכרון בעיר שבה לא נותר אף יהודי. יש שם אנשים שהם ממש מל"ו צדיקים. חשוב להם ללמוד ולספר את סיפור הקהילה היהודית שהתקיימה בעיר שלהם", אמרה. היא מודה שעבור ישראלים רבים שיתוף פעולה כזה מתקבל לעיתים בחשדנות ובחוסר אהדה. "אני דוגלת בעמדה שאנשים מתוך העם שונים מממשלות ומפוליטיקאים. אני מודעת לדימוי המקובל שהעם הפולני אנטישמי והדם שלנו על ידיהם. המשימה שלי היא לראות ולדבר על החברה הזאת כחברה רבת גוונים. אנחנו לא יכולים לעשות הכללות. אני מחפשת ומוצאת את האנשים שרוצים להיות איתנו בשיח", הסבירה פלדמן.
לכן היא גם ראתה חשיבות לשתף פעולה בכתיבת הספר עם היסטוריונית מקומית. אנה ז'נדובסקה, שותפתה, נמנית על קבוצת הפעילים משמרי הזיכרון בעיר ועם פעיל נוסף אף ייסדה ארגון מקומי בשם "קשר" שפועל לחיזוק הקשר עם משמרי זיכרון מישראל. משפחתה חיה על קו הגבול עם הגטו וראתה את שהתרחש שם. את הזיכרון הזה העבירו לבתם שמקפידה לחקור את הנושא ולערוך סיורים בעיר. במסגרת העבודה על הספר, השתיים החליטו להרחיב את היריעה וראו חשיבות לספר גם את סיפורם של הצוענים שהוכנסו לתוך הגטו. היא מספרת שהיו מי שמתחו על כך ביקורת ושאלו אותן "למה לקלקל את הספר?". "אני עניתי שאסור לנו לעשות לאחרים מה שאנחנו לא אוהבים שעושים לנו. ראיתי חשיבות גדולה לספר את סיפור הצוענים שלא היה מוכר כמעט", הסבירה החוקרת.
פלדמן מספרת איך התשתית שהניחה עם הפעילים המקומיים יוצרת עניין בקרב צעירים בעיר. "לדוגמה, תלמידי בית ספר ביקשו שאמליץ להם על דמות של אשה יהודיה מפיוטרקוב טריבולנסקי. סיפרתי להם על דמותה של האשה ארנסטינה רוט והם התרגשו לגלות שמהעיר שלהם יצאה אישה יהודיה שהייתה פעילה למען זכויות אדם במאה ה-19 ושבארצות הברית לחמה נגד העבדות והייתה לקול חשוב למען שוויון זכויות לנשים ושפעלה נגד אפליה ודיכוי". לדבריה, "בדרך כלל, פעילויות שנוגעות ללימוד השואה נעשות סביב המתים. לי חשוב להראות שהיהודים חיו ויצרו ולא לעסוק רק בסיפור המוות".