זה נראה כמו לפני עידן ועידנים, אבל בערב ה-6 באוקטובר, היינו בנקודה פוליטית די דומה: תפוח האדמה הלוהט על שולחן הממשלה והקואליציה היה הגיוס, וראשי הסיעות החרדיות ניצלו היטב את פגרת הקיץ של הכנסת כדי להעביר לנתניהו מסר ברור - נלך לבחירות אם לא תהיה חקיקה שתסדיר את הפטור הגורף של בני ישיבות מצה"ל, הבטחה מרכזית מההסכמים הקואליציוניים שטרם מומשה. נתניהו, כהרגלו, ניסה לגלגל את האחריות לשר הביטחון יואב גלנט, ובחר בטקטיקה המועדפת עליו: דחייה. ואז הגיע ה-7 באוקטובר, והכל השתנה.
או שלא. כמעט חמישה חודשים חלפו מאז הטבח בעוטף והאסון הביטחוני הגדול בתולדות המדינה, יותר מ-1,200 אזרחים ישראלים נרצחו ועוד 583 חיילי צהל נפלו בקרבות, מאות אלפי מילואימניקים עזבו את בתיהם והתגייסו לשתי חזיתות, ו-134 ישראלים עדיין חטופים בשבי חמאס. אבל מנגנון ההפעלה של ממשלת נתניהו השישית לא עבר שום עדכון תוכנה: בקואליציית נתניהו-בן גביר-סמוטריץ'-דרעי-גפני-גולדקנופף הצרכים והאינטרסים הסקטוריאליים גוברים על הממלכתיים, ובמיוחד מבחינת השותפים שלה זו תכלית קיומה: לעגן ולבטח את זכויות היתר של המגזר שלהם במדינה.
עוד בוואלה!
גם הדחיינות של נתניהו נותרה בעינה, וכך, תפוח האדמה הלוהט של הגיוס המשיך להתגלגל לתוך חודשי המלחמה, עד שהיועמ"שית ובג"ץ הוציאו לממשלה כרטיס אדום ודד-ליין עד סוף מרץ, עם איום אמיתי בהפסקת הקצבאות לתלמידי הישיבות, והנה השותפים החרדים מאיימים שוב בבחירות אם לא יעבור חוק שיסדיר את הפטור עד אז, ממש כמו ב-6 באוקטובר. רק שהמדורה עכשיו, בעיצומה של המלחמה, כשצה"ל מאריך את השירות הסדיר ובעיקר מעלה את גיל הפטור ממילואים - הרבה יותר לוהטת. הציבור המשרת, הסדירניקים והמילואימניקים החילוניים והדתיים-לאומיים ובני משפחותיהם, נסער ונזעם יותר מאי פעם על אי השוויון בחלוקת הנטל. האופוזיציה של יאיר לפיד ואביגדור ליברמן כבר מפמפמת את השם המדויק של החוק המדובר, חוק ההשתמטות, וארגוני המחאה נערכים להשתמש בסיפור הגיוס כדי להחזיר את ההמונים לרחובות.
ראשי הקואליציה סיכמו בחודש שעבר לדחות, איך לא, את תפוח האדמה של הגיוס לאחרי הבחירות המוניציפליות, אבל הדד-ליין המשפטי יצר לו כעת דחיפות גדולה. זה מה שהביא, בין השאר, את שר הביטחון גלנט להתייצב ביום רביעי, ערב אחרי הבחירות המקומיות, מול המצלמות, ולהכריז שלא יגיש חוק שלא יהיה מקובל על כלל חלקי הקואליציה; כלומר מגולדקנופף עד בני גנץ, השותף/נספח לממשלת החירום, שכבר הודיע מוקדם יותר השבוע שהוא דורש לקדם את מתווה השירות המשותף שלו ושל גדי איזנקוט. אבל ההצהרה של גנץ ואיזנקוט עברה בקול ענות חלשה לעומת האולטימטום של גלנט, שחולל סערה בקואליציה ופתח מהדורות עם תרחישי בחירות, וזכה ברשתות לכינוי "נאום גלנט 2", תזכורת לאירועי מרץ אשתקד אז הזהיר מהסכנה הביטחונית של המהפכה המשפטית וכמעט הביא לפיטוריו.
גלנט, בפעם השנייה, מוביל קו הפוך למנגנון ההפעלה הקואליציוני וממתג את עצמו כמי שמעדיף את טובת המדינה על פני האינטרסים המגזריים, חוץ מבאולפני ערוץ 14 ורשת השופרות הביביסטית, שם הוא מתויג כמשת"פ של גנץ ושל השמאל במזימה להפלת הממשלה באי אמון קונסטרוקטיבי. ההצהרה שלו, כך נטען, לא תואמה עם גנץ, לא עם החרדים, שרתחו מזעם, ובטח שלא עם נתניהו, שמיהר להגיב אתמול בהיסטריה לתפוח האדמה הלוהט שגלנט קידם לפתחו במסיבת עיתונאים משלו.
בניגוד להופעות החדות והממוקדות של גלנט, המופע של נתניהו היה מבוהל ומבולבל באופן בולט. המסר העיקרי בחצי שעת השידור הטלוויזיוניות, זה שחזר שוב ושוב, הוא שאסור שיהיו בחירות, בחירות הן הפסד במלחמה, בחירות יפגעו באחדות ויגשימו את החלום של סינוואר ושל חיזבאללה. או בקיצור: רק לא בחירות; בין המניפולציות הרטוריות הרגילות לסיסמאות הניצחון המוחלט השחוקות, אי אפשר היה לפספס כמה נתניהו מבוהל מהרעיון הזה. את האולטימטום של גלנט הוא ניפנף על הסף "אין הסכמה מלאה - רק בצפון קוריאה" והכריז שיקדם הסדר שיקבע יעדי גיוס חרדים לצה"ל עם רוב רגיל בכנסת, כלומר עוד מאותו תפוח אדמה לוהט - השותפים החרדים מעל הכל, וכל השאר כבר יסתדר.
נתניהו מקווה שהחשש מהפסקת הקצבאות והלך הרוח הציבורי המתרעם על הפריבילגיה, יביא את הרבנים החרדים ונציגיהם להסכים לנוסחה כלשהי שרק תכבה את המדורה ותשיב את השקט, ושהחשש מבחירות במלחמה יביא גם את גלנט, ואולי גם את גנץ ואיזנקוט, גם כן להתגמש בשם הביחדנס ושימור היחסים העתידיים עם אריה דרעי ומשה גפני. רק שבאותה נשימה שבה הרהיב על חשיבות האחדות וליכוד השורות, הוא הכריז שיקדם גם הסדר חד צדדי עם הרוב של ממשלת 64, איתם או בלעדיהם.
אבל כמו לפני כמעט שנה, בליל הפיטורים של גלנט, לא בטוח שנתניהו מזהה ומעריך נכוחה את עוצמת המחאה שתתחולל בציבור המשרתים אם הממשלה תמשיך לגלגל את תפוח האדמה הלוהט של הגיוס עם עוד קומבינה סקטוריאלית; ההבטחות הממוחזרות על קרקעות והטבות לכל חייל משוחרר לא יפצו על תחושת אי הצדק המשווע בחלוקת הנטל הביטחוני אחרי 7 באוקטובר, בטח לא מקואליציה כ"כ לא פופולרית שם המשרתים בייצוג חסר. גלנט מבין שלשם מוביל מנגנון ההפעלה הקואליציוני, לכן הקדים להניף שוב תמרור אזהרה בוהק. נתניהו ניסה אמש לכבות את השריפה לפני שהיא מתחילה להתפשט, אבל גלנט לא לבד, גם ח"כ טלי גוטליב כבר הודיעה שלא תתמוך בחוק פטור מגיוס, וקולות נוספים בליכוד עשויים להצטרף ולסבך את הניסיונות שלו לקבור את תפוח האדמה הלוהט.