לפני 23 שעות, נפתחה העצרת המחאה המרכזית בכיכר החטופים בתל אביב לציון 100 ימים לטבח ה-7 באוקטובר ולהחזקתם בשבי של 136 ישראלים ברצועת עזה. אביבה סיגל, שחזרה משבי חמאס אחרי 51 ימים, הגיעה לעצרת ואמרה: "הייתי עדה לזוועות ולאלימות פיזית, מילולית ומינית. אסור לנו לתת ל-136 חטופים להמשיך את הגיהנום הזה. תוציאו אותם משם".
"בשביעי באוקטובר החיים שלנו ושלי השתנו. הפכתי בשנייה אחת להיות חטופה, להיות שייכת לחמאס. בלי שום זכויות. הייתי שם בתחושה שכל רגע אני יכולה למות, שקית יכול למות. שהוא ישאר לבד כי אני אמות או שאני אשאר לבד כי הוא ימות", סיפרה אביבה.
לדבריה, "שם איתם היה אסור להרגיש, אסור לבכות, אסור לדבר רק ללחוש וגם זה בקושי. קית ואני עברנו 13 מקומות. באחת הפעמים הורידו אותנו למנהרה חשוכה ומפחידה. לא ראינו את הדרך, אחרי שהגענו לחלל קטן וצר, המחבלים השאירו אותנו שם לבד, כי לא היה להם מספיק חמצן. במשך 15 שעות נשארנו שם לבד. כל רגע שעבר היינו בטוחים שזה הרגע האחרון".
"המחבלים סיפרו לנו שאין יותר ישראל, אני לא האמנתי אי פעם שאחזור", אמרה אביבה, "במשך 51 ימים הייתי עדה לזוועות, אלימות פיזית מילולית ומינית שאי אפשר לדמיין שבכלל קיימים. עברתי 51 ימים של גיהינום. אסור לנו לתת ל-136 החטופים להמשיך לעבור את הגיהינום הזה. אני מתחננת בפני קבינט המלחמה ולמנהיגי העולם, תוציאו אותם משם ותחזירו אותם הביתה בחיים עכשיו".
גם הגר ברודץ, שחזרה משבי החמאס לאחר 51 ימים יחד עם שלושת ילדיה, הגיעה לעצרת וסיפרה: "בשבת השחורה נחטפתי יחד עם שלושת ילדי הקטנים, במשך 51 ימים חשבתי שבעלי אביחי נרצח בידי המחבלים שפרצו לביתינו, בזמן שהוא נלחם בחירוף נפש בכדי להגן עלינו. הופקרנו על ידי מדינת ישראל. לא נוכל להמשיך ולקיים את החוזה עם המדינה עד החזרת כל החטופים".
"הקהילה היקרה שלי, קהילת כפר עזה קברה יותר משישים מחבריה", אמרה ברודץ, "אנחנו לא מוכנים לקבל עוד לוויות. אנחנו לא מוכנים שעוד מחברי הקהילה היקרה שלנו יחזרו מעזה בארונות. כמי ששבה מהתופת, אני יכולה להגיד שהחטופים בעזה מתמודדים עם רעב תמידי, ניכור, קור בלתי נסבל, געגוע בלתי פוסק וטרור פסיכולוגי שמתקיים בכל דקה".
עוד בוואלה!
עוד הוסיפה ברודץ: "ההפצצות של צה"ל מסכנות את החטופים ומעמידות אותם בסכנה ממשית. שהייתי בשבי עם ילדי, נחשפנו למראות קשים של חטופים שפצועים קשה שאבריהם נכרתו בשבי והם אינם מטופלים".
"שעון החול שלהם הולך ואוזל", אמרה, "הנפש של ילדי והנפש שלי לא תוכל להתחיל בתהליך של ריפוי עד שכל החטופים שהשארנו מאחור ישובו לביתם. 136 ארונות קבורה - הם לא תמונת ניצחון. קבינט המלחמה חייב לשים את שחרור החטופים בראש סדר העדיפויות ולהסכים לכל עסקה שתחזיר אותם הביתה. אין להם עוד זמן".