התגובות לסערת האלימות האחרונה של בני הנוער התחלקו לשניים: זעזוע, וזלזול בזעזוע, בליווי אמירה שאין חדש, התלמידים לא השתנו, הכול רק מצולם. ואכן, בשנים האחרונות התלמידים המכים מקפידים להחזיק לצד המקלות והכיסאות גם טלפון פתוח על וידאו. אולם לפי משרד החינוך, זו לא סיבה להקלה. על גלי התיעוד המופצים ברשתות החברתיות, הפגיעה רק מעמיקה והופכת קיצונית יותר.
"השנה נפתחה בכמה אירועים חריגים שמדאיגים אותנו", אומר גורם במשרד החינוך. "רצף הסרטונים לא בהכרח מעיד על עלייה, אבל כן על החוויה הציבורית. התפוצה של האירועים החמורים מעצימה את החוויה. התיעוד וההפצה מחמירים את הפגיעה, שמתמשכת ולא מסתיימת באירוע עצמו".
לדבריו, במשרד מזהים בשנים האחרונות "החמרה בסוג האירועים, ירידה בגיל ועלייה בתפוצה שלהם. לראות קבוצה של ילדים נגד פרט, ולא קם ילד אחד שעוצר את הפגיעה, זה מאוד חמור. תמיד הייתה אלימות, אבל פעם ראינו אירועים חמורים רק בקרב ילדים בוגרים ועכשיו גם אצל צעירים. זה נכון גם להתנהגויות סיכוניות אחרות. האירועים מקצינים".
ולמרות זאת, המעקב אחר האירועים אינו קיים. במהלך הסערה הקודמת, בחודש דצמבר, פורסם בוואלה! כי משרד החינוך לא אוסף נתונים על מקרי האלימות. שנת לימודים חלפה ולא השתנה דבר. למשרד עדיין אין מספרים רוחביים מלבד סקר שנתי שעובר בכיתות, וגם הוא מצביע על מגמות עומק, על אחוזים, על שיעור החשיפה לאלימות, ולא מספק מספרים ממשיים או מידיים.
המשמעות היא, למשל, שלמשרד אין דרך לדעת אם החודש האחרון או זה שלפניו התאפיינו באלימות יוצאת דופן. איפה קרו יותר מקרים, כמה כאלה היו. בתי הספר מדווחים למחוזות על "אירועים חריגים" בלבד. גם איסוף המספרים מהמחוזות לא יועיל, ולכן לא נעשה, כי לכל אחד מהם הגדרות שונות לאירוע חריג. כששר החינוך יואב קיש הנחה השבוע להקדיש שעת לימוד לנושא "לאור ריבוי מקרי האלימות בתקופה האחרונה", הוא עשה זאת על סמך תחושה ציבורית ולא על מספרים.
תוצאות סקר האקלים הבית ספרי של השנה הקודמת צפויות להתפרסם בשבועות הקרובים. השאלון האחרון, שהועבר לפני כשנה וחצי ועליו מסתמך משרד החינוך עד היום, הציג מגמת התייצבות. זאת בעוד שטרום הקורונה נראתה ירידה, ואחריה עלייה במקרי האלימות. לפי הסקר, בבתי ספר יסודיים דוברי עברית נראתה עלייה של 4% ברמת האלימות המתונה והקשה לאחר כמה שנים של ירידה. בחטיבות הביניים ובתיכונים נשארה הרמה יציבה. בקרב דוברי ערבית, הייתה יציבות ביסודיים, עלייה בחטיבות הביניים וירידה בתיכונים.
ככלל, האלימות נפוצה יותר ביסודיים - 34% מהלומדים בכיתות ד'-ה' דיווחו שתלמיד דחף אותם בחודש שקדם לסקר, לעומת 24% בז'-ט' ו-11% בי'-י"א. אחד מכל חמישה תלמידים ביסודי קיבל מכות, סטירות או בעיטות באותו פרק זמן ו-10% מהם ספגו איומים לפגיעה פיזית.
תדירות האלימות נוטה להיות גבוהה יותר בפתח השנה ובסופה. בשבועות האחרונים היא עלתה לכותרות בעקבות רצף מקרים קשים שתועדו. תחילה היו אלה חמישה תלמידים בתיכון "בית אליעזר" בחדרה, שהכו תלמיד אחר בכיתה וזרקו עליו חפצים עד שדימם מאפו.
השבוע הופץ סרטון התעללות בנער בפתח תקווה שכלל מכות עם מקלות, אגרופים ובעיטות והשפלות. "רד לרצפה", ציוותה עליו החבורה, "תגיד שאתה שרמוטה. תגיד שאתה זונה". בהמשך התברר כי זהו רק חלק אחד מגלגל של נקמה, לו קדמו מכות חבורתיות אחרות שבהן ככל הנראה היה מעורב קורבן המקרה האחרון. לפי חלק מהדיווחים, גם ברקע המקרה הקודם היה רצון לנקום.
קתרין שגיב, תושבת אשקלון, נתקלה באלימות בבתי הספר עם עליית בנה לכיתה א'. "בפחות משבוע היו שני מקרים מאוד קשים. בשבוע הראשון הוא קיבל אבן לראש מילד בכיתה ו' בזמן ההפסקה. רצתי מהר ושלפתי אותו משם לבדיקת נוירולוג. לא היה מורה תורן, והנושא טואטא מתחת לשטיח. במקרה השני, הוא יצא לעשות פיפי ונכנס חזרה לכיתה עם שקית שתן כי ילד אחר גרם לו לעשות את זה. המחנכת התקשרה לספר. הילד מבועת, לא רוצה לדבר על זה, לא רוצה ללכת לבית ספר. 'ילד הפחיד אותי', הוא אמר לי".
"הגעתי לאגף החינוך בעירייה ושאלו אותי למה המקרים לא מדווחים. עניתי שהם צריכים לשאול את בית הספר. הבן שלי אמר על הטיפול במקרה: 'לקחו אותי לזהות את התלמיד כיתה-כיתה, מסתכלים עליי כל התלמידים שם וחושבים שאני חלש'. מאתמול כשהייתי במשרד המנהלת לא חזרו אליי. ניסו להשתיק ולהגיד 'שרואים את זה בחומרה'. היום הוא לא הגיע לבית הספר בגלל זה. לא שאלו למה, לא התקשרו". שגיב הגישה תלונה במשטרה על המקרים. "השוטרת הזדעזעה. זה ילד בן שש, שאומר לי 'אימא תחזירי אותי לגן'".
התלמידים המבוגרים יותר נתקלים גם הם באלימות. "בבית הספר הקודם שלי שרפו עץ, הפיצו תמונות עירום של ילדות, היה אפילו מקרה של דקירה של תלמידים. לא כיף להיות בסביבה כזו אלימה", סיפרה חן אלימלך, תלמידת י"ב בגימנסיה חדרה.
אלימלך עברה לבית הספר בשנה שעברה אחרי שלא מצאה את מקומה בתיכון הקודם. "המנהלת אפילו לא הזמינה משטרה במקרה של הפצת התמונות. השתיקו אותן. אם זה ככה מתוך בית הספר, אז מה מצפים? אותם נערים ימשיכו לעשות מה שרוצים כי אין אף אחד שעוצר אותם.
"לראות סרטונים אלימים כמו אלה שרצים בזמן האחרון זה מזעזע. אני חושבת שיש פה המון חינוך מהבית, לצד שעמום של בני הנוער. אבל גם מי שמשעמם לו לא אמור להגיע לכזה מצב קיצוני. איך אף אחד מהם לא חשב להזמין משטרה? לעצור את מה שקורה שם? לילדים אלימים כאלה אין מקום בבתי הספר".
במשרד החינוך מנסים להתמודד עם התופעה דרך פתרון משולב - "הורים, מורים, נציגי תלמידים, רשויות מקומיות, משטרה ורווחה". לפי המשרד, "צריך לפעול בדרכים רכות, של שיח ואמפתיה, ומצד שני בגבולות ברורים".
חוזר מנכ"ל שיצא לאחרונה כלל התייחסות לצורך בהצבת גבולות, והמשרד הרחיב את הסמכויות של המנהלים לטיפול במקרים חריגים, כך שמספר ימי ההשעיה האפשריים עלה. מהצד השני, אומרים במשרד, הורחבו התוכניות החינוכיות, והמסרים בשעות חינוך חודדו להתמודדות עם קונפליקטים ופנייה לעזרה. את התוצאות, כנראה, יהיה קשה לראות מעבר לאחוזים השנתיים.