אלפים מתאספים בשעה זו (שלישי) בבית העלמין הצבאי בהר הרצל לקראת הלווייתו של לוחם יהל"ם, רב"ט הלל נחמיה אופן, שמת במהלך אימון זחילה, במסגרת "שבוע לחץ" בהכשרה ליחידה. נסיבות מותו של הלוחם טרם התבררו, והאירוע הטראגי שאירע בלילה שבין ראשון לשני עדיין בחקירה. לצד הוריו של הלוחם בעז וחניטל, ואחיו נמצאים גם קצין הנדסה ראשי, תת-אלוף עידו מזרחי, ומפקד יחידת יהל"ם, אל"מ א'.
אמו של הלל ספדה לבנה: "איך מספידים בן? בני היקר והאהוב. פניך פני מלאך, איזה עלם חמודות. היית אוהב שלום ורודף שלום. זכית לקבל את תכונת השלום, את זיו פניה, את כישרונותיה. הלידה שלך הייתה נס, הכול היה מהר ואז התעוררתי וראיתי את הפנים היפות שלך לראשונה. מאז, היית מעל 20 שנה וחצי איתנו, הייתה לנו שבת שלמה ונפלאה יחד ועכשיו לא היה לנו נס שוב".
אביו בעז סיפר על בנו: "היית ילד של אבא ואמא ואח למופת. יום יום התקשרת לאבא ואמא, בכל ערב שבת דאגת להביא פרחים לאמא. כמה אהבת לעזור לאחיותך בלימודים. ניחנת ברגישות מופלאה. גם במרחב החיים שלך. סביב הויכוח הציבורי במדינה, התעקשת וטענת בתוקף שזה לא מעניין אף אחד, סירבת לחשוב על פירודים, ביקשת להתרחק מדברים מקטבים. הלל, ברשותך אגיד את צוואתך לחברה בישראל: השאירו את הצבא מלוכד ונקי מוויכוחים. אין לנו ארץ אחרת ועם אחר".
"בפנקס החוגר שלו מצאנו פתק קטן" סיפר האב והקריא: "אני שייך לחברה, למדינה, למולדת, לאנושות, למצפון, לכבוד, אני שייך לשמחות, לכאב, לפחד. כל שעבר ושיעבור עליי ועל עמי. עץ שאני. אני שייך לו וחובה עליי לשמור ולהגן עליו. כעת עבור חובה זו אני שייך - להכרחיות הנשק, לקרב".
שמעיה, אחיו של הלל, אמר: "תראה כמה אנשים באו ללוות אותך, יום שישי האחרון באנו לאבא ואמא לשבת, כאב לי שסגרת שבת. ניסיתי להתקשר אבל לא היית זמין. לא יכולתי לדמיין שהפעם הבאה תהיה כשאני נפרד ממך. רציתי לשמוע את הקול שלך, שטוב לך, להתמלא סיפוק באח המוצלח שלי. כולך טהור, כזה לב טוב. כשהבנת שלא תגיע לטיס הלכת ליהל"ם - ולא ויתרת. האור ובשמחה שהייתה לך מהדברים הקטנים. אתה האח הראשון שלי, יש לי כל כך הרבה דברים להגיד עליך - הלכת כל כך צעיר. עכשיו אתה ליד אלוהים, תתפלל עלינו, על כל האחים. אוהב אותך מאוד אחי היקר".
דינה אחותו של הלל, הוסיפה: "לא יכולה לתאר כמה שהיית אח טוב, כמה שהיית עמוס, הייתי מתקשרת אליך שתעזור לי במתמטיקה - אתה המשכת להיות בשלווה ובנחת אליי. כמה שהיינו שונים, זה רק חיזק את הקשר ביננו. ידענו לאזן אחד את השני. אני חושבת ומנסה לסכם חוויות וסיפורים. המשפחה הייתה הדבר שהכי חשוב בעולם. אני יודעת שאין אח כמוך, שמגיע עייף הביתה ועדיין דואג כל כך לבלות זמן עם אחותו".
מפקד יחידת יהל"ם, אל"מ א', סיפר על הלל: "היה אדם חייכן בעל צחוק מתגלגל ושמחת חיים, הקרין אור ואופטימיות סביבו. היה לוחם. יכולתו הפיזיות היו מהגבוהות בפלוגה, בדרכו המיוחדת סחף את הפלוגה אחריו. מכולם עולה דמות של בחור מרשים, לוחם, חבר טוב, אנושי וערכי".
מ', המפקד הישיר של הלל, הוסיף: "החייל הראשון שפגשתי זה אתה. כל משימה שהופיעה בחיים שלך ביצעת בצורה מלאה ויוצאת דופן, בלי להסתכל לצדדים. כך כתבתי לעצמי בשיחת הפתיחה: 1. עושה הכול למען הצוות. 'תדע כל אם עברייה שהפקידה את בניה בידי המפקדים הראויים לכך' - המפקדים זוכים להיות אלו הראויים לפקד על הבן. הלל, לימדת אותי להיות מפקד ראוי".
אל תפספס
רבו של הלל ספד לו גם כן: "לא בחרת בדרך הקלה, חיפשת את העתיד שלך. התפעלתי מהאומץ הגדול שלך. עברת את הגיבוש לטיס אבל לא קיבלו אותך, עברת למטכ"ל ומשם להנדסה קרבית. בשיחה האחרונה אחרי הטירונות סיפרת לי בגאווה שהצלחת להתקבל ליהל"ם, סיפרת לי על הקושי והאתגר אבל לא ויתרת. הדבקות במטרה אפיינה אותך".
חברו של הלל, סיפר על הלוחם: "מה שווה החבורה שלנו בלי האריה של החבורה? היית יחיד ומיוחד. לא מפסיקים להעלות סיפורים עליך מכל החוויות שלנו יחד. היית מתוק ועדין, אבל גם לחתור לאמת. אתה דוגמה של האמת והשלום. אמת ברורה, אתה יודע לאן אתה רוצה להגיע, ויחד עם זה אתה דואג תמיד לשלום, לנעימות, לחיוך. דיברנו עליך הרבה ב-24 שעות האחרונות. אתה גם חדור מטרה, גם יודע להגיע לדברים שחשובים לך בדרך שלך. לשים לב לכל אחד".
החבר הוסיף: "הילל, להיות חבר שלך זה ללמוד סבלנות, כל כך הרבה סבלנות, באוכל, הילל מכין ארוחת בוקר מדויקת, סבלנות בהליכה, להיות חבר שלך זה ללמוד דיוק - היית כ"כ מדויק. אין דברים שהם סתם. גם בוויכוחים למדנו ממך להיות מדויקים. אין דבר כזה לעגל פינות. לימדת אותנו נחישות. הילל אנחנו נפרדים ממך עכשיו, אבל אתה תישאר אתנו, עם החבורה ועם היישוב. תודה הילל שהיית אתנו כל השנים האלה. תישאר אתנו תמיד".