החברה הישראלית חלשה מאי פעם, וצה"ל עושה טעויות מסוכנות שמשחקות לידי חיזבאללה

במאי 2000, אחרי נסיגת צה"ל מדרום לבנון, חסן נסראללה הגדיר את החברה הישראלית בנאומו המפורסם כחלשה ודומה ל"קורי עכביש". כעת, יותר מ-23 שנים אחרי, ישראל נמצאת בנקודה הקרובה ביותר לטענות של מזכ"ל חיזבאללה, על רקע המחלוקות הפנימיות והשסע החברתי. על הרקע המדאיג הזה, צה"ל ביצע לאחרונה כמה טעויות מסוכנות, שמשדרות חולשה בעיניי נסראללה וחיזבאללה.

לפני כמה שנים חיזבאללה ייחס לישראל תקיפת שיירת נשק בגבול לבנון-סוריה. נסראללה, בטעות או שלא, ייחס חשיבות רבה ועודפת להרג נהג המשאית והגדיר אותו כפעיל ארגון הטרור. הוא הרים את הסיפור כל כך גבוה, שהתחייב לנקום. אחרי תקופה ארוכה בה חיפש נקמה, הניח לו צה"ל שרפרף לרדת מהעץ. במילים אחרות, הוא אמר לו - תעשה מה שאתה רוצה כדי להראות חזק בעיני הפעילים שלך ואזרחי לבנון, ולו בלבד שלא יהרוג חייל צה"ל.

לפני כמה חודשים, החליטו פעילי חיזבאללה, לא משנה מאיזו סיבה, להקים אוהלים בשטח ישראלי בגזרת הר דב. לא עזרו טענות ומחאות ישראליות - חיזבאללה הותיר את האוהלים במקומם. אמש, במנותק מהמתרחש בשטח, אמר ראש אגף המודיעין: "אנחנו ערים, נחושים וחזקים. שלא יטעו בנו, נעשה כל מה שנדרש לשמור על שקט בגבול הצפון...".

שעות קודם לכן, כשחיזבאללה חימם את הגבול הישראלי עם עשרות אזרחים לבנונים, החליטו בצה"ל להתקפל ולהפעיל מטען דמה, "אל-הרג" כינו אותו בצה"ל, כאילו אף אחד לא רואה שמדובר בסוג של רימון הלם. בכך, צה"ל שידר חולשה, לחץ וגמגום.

האירועים הללו מצטרפים לשיגור טיל הנ"ט מלבנון לפני כשבוע, כשלפיקוד הצפון לקח שעות להבין בכלל מה שוגר ואיפה הוא נחת; ולחדירת המחבל, שהגיע עד למגידו. זוהי תמונה רעה ומציאות חלקלקה ומסוכנת. אחרי הנאום של נסראללה אמש, ברור שהוא לא מתכוון לרדת מהעץ - ואף מחפש ענף גבוה יותר לעלות עליו, כדי להראות לישראל שהוא לא חושש ומנצל חולשות פנימיות ברוח התקופה.

לכן, מה שאפשר היה להסיר ולמנוע באותו יום באמצעות דחפור, יוזמה ואומץ על הגבול - עכשיו צריך המטכ"ל לדייק, מול מציאות פוליטית מורכבת בממשלה וסוגיות מדיניות במרחב. צה"ל נדרש להיות יותר תקיף, ברור, ובלתי קריא לצד השני. במיוחד לא לנסראללה.