משפחות הלוחמים מתמודדות עם האובדן: "היום הקשה בחיי, מחכים לתחקיר"

שי אילוז, אביו של סמל ראשון אורי יצחק אילוז, שנהרג אתמול בפיגוע הירי הקשה שאירע בסמוך לגבול עם מצרים, ספד הבוקר (ראשון) לבנו. "התחושות הם קשות מאוד. לקהילה פה, לצפת, לנו בתור המשפחה", אמר אילוז. "אשתי, הילדים, כולם עוטפים אותנו באהבה. אורי יצחק היה עלם חמודות, תמיד היה שם בשביל כולם. תמיד אומרים את המשפט 'אלוהים לוקח את הטובים ביותר', אבל זה באמת, הוא ידע הכל, הוא עשה הכל, והוא היה שם בשביל כולם. הוא והדרך ארץ שלו, הכבוד, אהבת הזולת וערך הארץ".

"השיחה האחרונה שלנו הייתה ביום שישי בשעה חמש בערב. שלחתי לו הודעה והוא ענה לי 'אל תפריע לי, תשלחו הודעה, ואם יכול - אענה'. שלחתי לו הודעה, אמרתי לו: 'לא דיברנו הרבה השבוע', ולא עברה דקה והוא התקשר אליי. דיברנו על השבוע שעבר, שהיה קשוח עם הרבה עבודה. כרגיל, הוא שאל מה איתי, מה עם כולם, דיבר עם כל אחד כל יום. אמרתי לו שאני שמח שהוא סיפר לאמא שהחליט לצאת סוף סוף לצאת לקורס קצינים - מה שדרשו ממנו. אמרתי לו שאני גאה בו. הוא אמר לי, 'אבא, אני יוצא מהיחידה לשנות פה דברים, אני אהיה קצין בצה"ל', ואני, שאלתי אותו אם שבת הבאה הוא בא הביתה, ואם הוא ממשיך ביציאות של 16/5. הוא אמר לי, 'לא אבא, החיילים שלי יצאו ואני צריך להישאר. אני חייב להיות כאן'".

הלוויתו של סמ"ר אילוז, ששירת כלוחם חי"ר גבולות בגדוד ברדלס ונפל אמש יחד עם סמל ליה בן נון, תתקיים היום בבית העלמין הצבאי בצפת בשעה 17:00. אורי יצחק אילוז, תושב העיר צפת, השאיר אחריו הורים, שתי אחיות ואח. אביו שי, הוא איש קבע שיצא לפנסיה לפני כשנה וחצי. ביום ראשון האחרון השתתף אורי באזכרה של סבא שלו, שעל שמו הוא גם קרוי.

"זה אורי, אדם שלוקח חופש לאזכרה של סבא שלו שעל שמו הוא קרוי, ואחר כך חוזר לצבא. כשהיה יום הולדת לדודה שלו, אמרתי לו שיבוא הביתה וייקח עוד יום חופש. הוא אמר לי: 'אבא, אני צריך להיות פה למען החיילים'. הוא נתן מחייו שנה למכינה קדם צבאית, הוא היה פעיל במרכז מעשה ונגע בכל אדם", הוסיף האב.

"אורי יצחק הוא מודל השראה לכולם. מעולם לא עשה רע לאף אחד, היה אהוב על כולם, נצר למשפחה גדולה. משפחת קהילה, משפחת עשייה, משפחת נתינה. כל מי שיושב פה לידכם - כולם אנשי עשייה ונתינה, מהגדול ועד הקטן, וגם אני עושה מה שאני יכול לקהילה ולשכונה. אבל אורי הוא העיקר", אמר שי.

"אני שירתתי 32 שנים בצבא, ועד לפני שנה שירתתי במקומות הכי קשים בצה"ל. אני יודע מה זה גבול, אין גבול קל. אתה לא ישן בלילה בתור אבא, אין גבול קל, והנה ההוכחה שהגיעה. כי זה לא משנה מאיפה זה קורה. אם זה מפיגועים בירושלים, או מהגבול הזה שגבה שלושה פרחים. עוול כבד, שלא ידוע איך אפשר להמשיך הלאה", שיתף אילוז בתחושותיו.

כשנשאל "עד כמה חשוב לך להבין מה קרה שם?", השיב האב: "אכבד את הבן שלי. זה היום הקשה בחיי. אכבד את בני בשבעה, מגיע לו כל הכבוד שבעולם. אני סומך על צה"ל, גדלתי במערכת הזאת, ניזונתי ממנה שנים רבות. כרגע, אני לא מתעסק עם השאלות. סמוך ובטוח שגם מפקדיו, שהם בכירים בצה"ל וגם חייליו, שהפכו למפקדים והיו פה אתמול ונשארו כאן גם עכשיו - ידעו לתת את התשובות המדויקות. כרגע, אני לא מתכוון לענות על שום שאלה".

זיו בלום, בן דודו של סמל ראשון אוהד דהן, שנפל אמש בהיתקלות השנייה עם המחבל בפיגוע הירי באזור הגבול עם מצרים, סיפר על הרגע בו נודע למשפחה על מותו של אוהד: "הגענו לארוחה משפחתית באופקים אצל סבתא. שומעים על תקרית, שולחים לאוהד הודעה והוא לא עונה. ואז שמענו את הבשורה המרה. אוהד היה המרכז של המשפחה. מגיל קטן, תמיד הוא היה בלי פחד בעיניים, הוא היה גיבור. ברור לנו שאוהד היה מסתער ראשון כד להגן על המדינה שלו ועל חבריו. כולם רוצים לדעת מה קרה, ואנחנו מחכים לתחקיר רשמי".

נועם, בת דודתו של דהן הוסיפה: "הוא הביא לנו אור ושמחה, תמיד היה במרכז. אנחנו רוצים לחכות לתחקיר הרשמי, וכעת מתרכזים באבל הכבד. אוהד תמיד יהיה חלק מליבנו. הוא רצה לטרוף את העולם, לטייל ולשמוח, ילד זהב. זכינו להיות משפחה שלו".

בשיחה האחרונה בין סמ"ר אוהד דהן ובת זוגו דנה, כתב לה אוהד: "בוקר טוב נסיכה שלי. אני עוד מעט יוצא לבית". כעבור כמה דקות עדכן אותה שהגיע. אחרי קצת יותר מחצי שעה, לאחר שפורסם בתקשורת על התקרית בגבול, דנה כתבה לו: "בבקשה תגיד לי שהכל בסדר, אני מקווה שאני הוזה. מאמי, אני דואגת".

בסטורי שהעלתה לאינסטגרם אחרי שנהרג, כתבה: "אהבת חיי, הלב שלי, כל העולם שלי, בסיוט הכי רע לא דמיינתי לעצמי שאאבד אותך. אושר שלי, אתה היית הכוח שלי ובלעדיך אני כלום".

בהודעה ששלחה לוואטסאפ שלו הבוקר דנה כתבה: "אהבה שלי, איך אתה לא איתי? איך עזבת אותי? אני לא מאמינה להם עדיין. אני אוהבת אותך כל כך".

קצת יותר מיממה חלפה מאז נפלו שלושת לוחמי צה"ל: ליה בן נון, אוהד דהן ואורי אילוז על ידי מחבל שחדר ממצרים. נסיבות הירי עדיין לא ידועות, אם כי ככל שעוברות השעות - יותר ויותר פרטים חדשים מתגלים. גורם צבאי המשרת בגזרה בה נפלו הלוחמים, אזור הר חריף, שנכח במקום בזמן האירוע, סיפר לוואלה! כי "לפחות בנשק אחד היה מק-פורק (התקן בטיחות למניעת פליטת כדור - א"ב) בפנים. זה אומר שלא היה ירי לעבר המחבל, הוא הפתיע אותם".

"הלוחמת הייתה בתוך העמדה והלוחם מחוצה לה, 12 שעות משמרת. למה כולם מצפים? מה חשבתם שחיילים יעשו 12 שעות בעמדה?", תהה הגורם. לדבריו, כשהכוחות הגיעו למקום, הממצאים במקום הצביעו על כך שהאירוע התרחש כמה שעות קודם לכן.

עוד סיפר הגורם הצבאי כי "אחרי שהמחבל ירה בשני החיילים, הוא צעד לכיוון מזרח. לפחות ממה שאנחנו מבינים, הוא הבין שהוא ימות והוא לא ניסה לחזור למצרים. מי שבגזרה הזו מסתובב בלי מים, בחום הזה - מתייבש בקלות, וממה שאנחנו מבינים לא היו לו מים. הוא הסתובב עם רובה, מחסניות, ספר קוראן וסכין קומנדו. עוד לפני שהמח"ט הגיע לגזרה, הכוחות הבחינו בשוטר המצרי מתפלל מרחוק. הם לא היו סגורים בהתחלה שזה מחבל, הוא היה רחוק מאוד מהכוח. אני לא ראיתי שום רחפן בגזרה בהתחלה".

גורם צבאי במילואים, ששרת בגזרה עד לאחרונה הוסיף: "יש מצוקת כוח אדם בגזרה, אין מספיק לוחמים לגזרה כזו ארוכה. כולם מתפלאים שהחמ"ל לא שאל את הלוחמים מה קורה איתם כמה שעות, זו השגרה, שלא יספרו סיפורים. יש גזרות אחרות כמו ברצועת עזה שזה נוהל ברור. אתה זז 100 מטר מהנקודה שלך, וישר כולם עולים מול הסיור שלך. בגבול מצרים, זה אחרת לחלוטין. שלא לדבר על מפקדים בכירים שמגיעים לביקורים וסיורים בלי נשק".

בהמשך, איש המילואים מתח ביקורת קשה על התנהלות הדרג הפיקודי בפיקוד דרום לרבות זה המשרת באזור הגבול המצרי, "האווירה שם היא של סבבה. גבול של שלום על כל מה שמשתמע מזה. אבל בפועל? מדובר בגדודי קרקל וברדלס שמשרתים בקו שמונה חודשים רצופים במקרה הטוב, ואז יוצאים לאימון קצר שלא מתקרב לאימון של גדוד בגולני או צנחנים. מדי פעם יש הברחות סמים ומה קורה כשנערכים מראש? או שיש מודיעין מוקדם? נותנים ליחידת המסתערבים של משמר הגבול להוביל וצה"ל לרוב מסייע במעטפת. השילוב ביניהם מסכל הברחות ללא ספק".