המחבל חקר את בתם של הזוג שרצח, הפועל שנפצע על ידו בכה: "לא ישן בלילה"

משפט רצח בני הזוג כדורי והעובד הזר ממולדובה: הליך ההוכחות במשפטו של המחבל ואסים א-סעיד, פלסטיני תושב חברון בן 35, פעיל דעאש, שהחל השבוע עם עדותם של חוקרי המשטרה ושב"כ, הגיע היום (רביעי) לשלב מתקדם במסגרתו העידו בין היתר בתם של בני הזוג כדורי, שרי כדורי, ושותפו לחדר של העובד זר ממולדובה, שהמחבל ניסה "לשחוט". מאוחר יותר, העידה הצעירה הדר בצלאל, שהמחבל ניסה לרצוח אותה יום קודם לכן ברחוב בארמון הנציב.

באופן חריג, א-סעיד הורשה לחקור את העדים, ביניהם גם את קורבנות העבירה, וזאת מאחר וסנגורו של המחבל, עו"ד מוסטפא יחיא, ביקש להשתחרר מייצוגו של א-סעיד לאחר שהתגלעו ביניהם מחלוקות, בין היתר לאחר שא-סעיד קילל ואיים את עו"ד יחיא. לבקשת התביעה, הוצב פרגוד בין העדים והקורבנות לבין המחבל הרוצח.

שרי כדורי, הבת של יהודה ותמי כדורי העידה בהתרגשות ובכי: "אני בת בכורה, יש אחרי שני אחים. אבא היה רואה חשבון מוכר בירושלים, איש חסד נפלא. כמות הלב באדם הזה והנתינה שהתגלה לנו רק אחרי רציחתו. לאמא הייתה אהבה אדירה לנכדים. הבית היה מפואר, לא היה חסר בו כלום. הגיבוש והביחד, ושום דבר לא יפצה על החוסר הזה. האדמה נשמטה תחתינו".

גם שמעון הללי, בעלה של כדורי ושוטר בתפקידו, שחזר את הערב בו מצאו את בני הזוג ללא רוח חיים בדירתם. "ראיתי את החלון מצד ימין והאור כבוי לגמרי. זה היה מוזר כי חמותי משאירה אור דולק. יצאתי החוצה וראינו שהרכב של חמי בחניה, והבנו שיש משהו לא תקין. התקשרנו למשטרה ולכיבוי אש. הבית היה כאפלה. הכבאי האיר בפנס לעבר המסדרון, נכנסנו אני ואשתי, וראיתי את מה שקרה. מיד הוצאתי את אשתי החוצה".

במהלך עדותם של שרי כדורי ובעלה שמעון הללי, עלה כי ברשותם תמונות שצילמו מהזירה כמה חודשים לאחר הרצח. בהמשך, הללי ציין כי שלח לאחד החוקרים בתיק תמונה מהחדר בה נרצחה האם תמי. לטענת הללי, הוא שלח את התמונה לאחר שבת זוגו זומנה לתת עדות במשטרה מתוך רצון לסייע בתיאור הזירה. בהקשר זה, המחבל, א-סעיד, פנה לכדורי ושאל אותה, "למה את מציינת את התמונה הזאת?". כדורי השיבה לו כי "השוטר ביקש תיאור, לא היה שום דבר מלבד הפסלון על הקיר הזה".

בתום העדות של השניים, איגור אונוי, האזרח המולדובי שנפצע באורח קשה על ידי המחבל בזמן שחברו נרצח בדירה, מסר את עדותו. "בן 38, יש לי משפחה ושני ילדים. הגעתי לפה להרוויח כסף, יש לי חובות במולדובה. בגלל היצור המפחיד הזה (המחבל - ש"ה) שעשה אותי נכה, עכשיו קשה לי לעבוד. אני לא ישן טוב", אמר אונוי.

"באותו ערב כולם היו בדירה. הגענו מהעבודה, אכלנו בתשע וחצי, עשר ואחר כך הלכנו לישון. באמצע הלילה התעוררתי ממכה וכאב. כשיצאתי מהחדר ראיתי את איוון (טרנובסקי, קורבן הרצח - ש"ה) ליד הדלת, שוכב על הרצפה כולו דם. התחלתי לצעוק, רצתי לאמבטיה, צעקתי לאחד החברים לעזרה. וכשנכנסתי לאמבטיה ושמתי מגבת לסגור את הפציעה מהסכין בצוואר, קראתי להם להביא אמבלונס. בכניסה שלנו גר רופא והוא הגיע ראשון ואחר כך הגיעה משטרה. פינו אותי באמבולנס והביאו אותי לבית חולים".

"חטפתי פגיעה בצוואר ובכתף. היו לי ניתוחים תחת הרדמה ועכשיו אני לא מתנייד טוב. פעמיים הייתי מאושפז בבית חולים פסיכיאטרי, אני לוקח כדורים מאז. בכל פעם שאני מתקלח ורואה את הצלקת אני נזכר ביום הזה. כל רעש קטן בדירה מעיר אותי, אני מפחד ללכת לבד ברחוב. בכל לילה אני קם ובודק שהדלת נעולה. בכל פעם שאני רואה ערבי קשה לי", הוסיף אונוי. "איוון היה הבנאדם הכי קרוב אליי".

בהמשך, המחבל א-סעיד שאל את אונוי אם ביכולתו לזהות אותו, שכן הוא זה שדקר אותו. אונוי השיב לו כי לא הבחין במחבל מאחר וישן עם הפנים לקיר: "לא ראיתי כלום, ישנתי". א-סעיד התייחס לטענותיו ואמר: "זה מוזר. אם דקרתי אותו בצוואר, איך הוא לא ראה אותי?"

לאחר עדותו של אונוי, עד נוסף, ניקולאי, שחזר בבכי את מאורעות ליל הרצח. "אכלנו בבית, התקשרנו למשפחות והלכנו לישון. באחת בלילה התעוררנו מהצעקות של איגור וויטלי, ראיתי את איוון מחזיק את הגרון שלו ומסתכל עליי במבט אומלל. אמרו לנו לפנות את המקום וללכת למטבח. אחר כך לקחו אותנו למשטרה. איוון היה במצב רע אבל הוא היה חי כשהסתכלתי עליו. הוא עמד על הברכיים", אמר.

"מאז הרצח אני לא ישן טוב, כל רעש קטן מפחיד אותי. הדלתות כל הזמן סגורות. אנחנו הולכים ביחד לעבודה, לא נפרדים אחד מהשני בשביל שזה לא יקרה שוב. אני זוכר את המבט שלו (איוון - ש"ה), אני לא שוכח את זה". ניקולאי נשאל על ידי המחבל האם הוא יכול לזהות אותו, והשיב בשלילה.

מיכאל, עד נוסף ששהה בחדר בו נרצח טרנובסקי, הוסיף: "הגעתי לישראל ב-2021 כדי להרוויח כסף. בליל הרצח, ויטלי ישן בחדר לבד. ואני וולארה ישנו בחדר אחר, ואיוון וניקולאי בחדר נוסף. בסביבות השעה אחת בלילה התעוררתי מצעקות של איגור שרץ לאמבטיה, ראיתי שהוא פתח את הדלת והחזיק את היד בכתף וכולו דם".

"איוון כולו היה מכוסה בדם ורצה להגיד משהו, הוא היה במצב מאוד קשה, ואז המשטרה לקחה אותנו.
מאז הרצח אני מרגיש מאוד רע, אני חייב להמשיך לעבוד אבל לא מצליח לישון, יש לנו חובות שלקחתי בשביל להגיע לישראל לעבוד. מאז הרצח הזדקנתי, נהיו לי שערות לבנות". גם את מיכאל שאל המחבל א-סעיד האם ראה אותו, וזה השיב בשלילה.

חנה, דיירת בבניין של האזרחים המולדבים, שהגיעה למסור את עדותה, סיפרה כי המחבל א-סעיד ניסה להיכנס גם לדירה שלה אך משזו הייתה נעולה, הוא עלה לדירת המולדבים, "באותו לילה ישבנו וראינו סדרה, פתאום שמענו צעקה של גבר. חיכינו כמה רגעים, יצאתי למסדרון, ראיתי שהדלת שלהם הייתה פתוחה, ראיתי אדם (המחבל - ש"ה) שחולף על פניי ויוצא מהדירה. כל המסדרון היה מלא בדם, וגם הרצפהב בדירה ממול הייתה מלאה בדם. ראיתי את האדם הדקור שוכב על הרצפה. האנשים בדירה סיפרו שהם ישנו, ופתאום נכנס אדם זר ודקר את הבנאדם שששכב על הרצפה ואדם נוסף שהיה עם הפצע על הצוואר". עוד אמרה חנה כי מאז הרצח, היא מתקשה ב"התמודדות האישית". לשאלת המחבל א-סעיד האם היא זיהתה אותו, השיבה חנה בשלילה.

הנערה הדר בצלאל, שנדקרה על ידי המחבל בצווארה סיפרה כי תחילה, במשטרה לא קשרו בין רצח בני הזוג כדורי לבין האירוע בו נדקרה על ידי א-סעיד. "בעשרה לשבע יצאתי מהבית, עליתי את רוב המדרגות, שמעתי צעדים מאחוריי, הסתכלתי לשנייה מאחור, וראיתי מישהו לבוש שחור, לא ראיתי פנים. זזתי קצת שמאלה אבל אז הרגשתי שהוא תופס אותי חזק, חנק אותי עם היד שלו, לא הבנתי מה הסיפור, חשבתי שזו אולי אחותי. ניסיתי להיאבק, צרחתי, ניסיתי לדחוף אותו, זו היתה חניקה מאוד חזקה. באיזה שהוא שלב הוא ברח. הסתכלתי וראיתי שאני מלאה בדם ואז אחותי חשבה שאולי נפלתי. צרחתי לה, כולי דם, הוא דקר אותי, עשה לי משהו. כל האירוע ארך 30 שניות. לבשתי מעיל עם פרווה וכובע".

עוד העידה בצלאל: "הוא היה עם כובע, אז לא ראיתי שום דבר. בעקבות האירוע, נהיה לי חתך בצוואר, יחסית גדול. מאז האירוע, אני מרגישה לא טוב. כשאני יוצאת מהבית אני זקוקה לליווי, או טלפוני או פיזי, בערבים אני לא יוצאת. עזבתי את בית הספר, נתנו לי כל מיני טיפולים, גם היום אני מטופלת, גם פסיכיאטרית". לשאלת א-סעיד, בצלאל אמרה כי לא זוכרת מה לבש המחבל וכי "זה היה שלוש שניות" בלבד. "אמרת שיש למחבל כובע ובתיעוד הוא נראה עם קפוצ'ון. אמרת בתקשורת שהוא נראה ערבי ושהוא היה עם שפם. בחיים לא היה לי שפם. אם זה עוזר, אני יכול להגיד לך סליחה", השיב לה א-סעיד.

בצלאל היתה נסערת והחלה לבכות בזמן שהמחבל חקר אותה, וניסה להציג סתירות בגרסתה. בצלאל כמו שאר העדים, קורבנות, העידה מאחורי פרגוד.

אורטל בצלאל, אחותה של הדר, שעמדה בתחנת אוטובוס וראתה את א-סעיד חולף על פניה הוסיפה: "שמעתי את הדר צורחת ונופלת במדרגות. הוא הגיע מאחוריה עם כובע קופצ'ון על הראש, תיק יחסית גדול. שאלתי אותה מה קרה. 'הוא חנק אותי, דקר אותי', רצנו לבית וראינו את כל הפצעים. מאז האירוע נזקקתי לטיפול פסיכולוגי, כל דיווח על פיגוע מקפיץ אותי". לשאלת א-סעיד, בצלאל השיבה כי אינה מזהה אותו וכי לא הבחינה בפניו של המחבל.

במהלך דיון ההוכחות שהתקיים מוקדם יותר השבוע, העידו חוקרי שב"כ, מאחורי פרגוד, וחזרו לרגעי החקירה של המחבל עד לפענוח ושחזור הרציחות. "הוא נורא חכם, עם זיכרון פנומנלי. טיפוס נורא קיצוני. אבל בסוף, בחיבורים של הראש, יש שם איזה שהוא רציונל". הסביר החוקר, "מאחר ועבד כרצף, הוא התרברב שהוא זוכר כל בלטה בכל מקום עליה דרך. גם את הבלטות בדירה של בני הזוג כדורי".

עוד אמר החוקר כי לפני שיצא למסע הרציחות א-סעיד טען שנקלע למצוקה, "הוא רצה להתחתן והבין שהוא הולך להיעצר, שהצבא מחפש אותו. ככה אמא שלו אמרה לו, אז הוא החליט שאם אני לא יכול למנוע את החיים שלי אז אני יוצא לפגע".

א-סעיד הושם במעצר מנהלי ימים ספורים לאחר רצח בני הזוג כדורי, ושהה מאחורי הסורגים במשך כ-3 שנים, זאת לאחר שנחשד בהשתייכות לארגון הטרור דעאש. בכל התקופה הזו, הוא שמר על שתיקה ולא סיפר לאף אחד על מעשי הרצח שביצע. בחקירתו הסביר כי "אם הוא לא היה נתפס - הוא לא היה מספר, אבל מאחר וכבר נתפס - הוא רוצה שכולם ידעו", שחזר החוקר בעדותו.

א-סעיד, טען בחקירתו כי ההבדל בינו לבין המחבל ערפאת ארפאיעיה, רוצח הצעירה אורי אנסבכר בעין יעל בירושלים, הוא שהאחרון אנס והוא לא. "אמרתי שאני שונא אותו, ואני אפילו לא אומר לו סלאם עליכום", אמר הרוצח א-סעיד.

"שחטתי אותם", העיד א-סעיד בחקירתו, "מתאר איך הדם נשפך, תוך כדי שהוא מתאר את זה הוא צוחק, מחייך, ניכר שהוא מאוד גאה" העיד החוקר במשפט, "המתאר איך הוא עשה את זה מתוך שליחות, תחושה דתית כי הוא עושה את דבר האל".

עוד העיד החוקר, "במהלך השחזור, היה לו נורא חשוב לדבר איתי, בוצעה שם עצירה בשחזור והיה לו דחף בלתי נסבל להגיד לנו שהוא חושב שגר פה איזה שהוא בכיר שב"כ סביב המקום הרצח שהוא ביצע. היה לו מאוד חשוב להגיד את זה. חזר ואמר".