אירועי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה נפתחו היום (שני) באופן רשמי עם הטקס בכותל המערבי, שבו השתתפו נשיא המדינה יצחק הרצוג והרמטכ"ל הרצי הלוי. בפתח דבריו קרא הרצוג להתגבר על המחלוקות בעם. לדבריו, "מחיר המחלוקת כבד מאוד, הצפירה היא קריאת השכמה".
אחים לנשק: 50 שנה למלחמת יום כיפור \\ פרויקט מיוחד
נאומו של הנשיא יצחק הרצוג
"אני פונה אליכם - אזרחי ישראל, ברגע הקדוש הזה, מבקש שנתאבל ביגוננו - יחד. שנניח לגעגוע לעטוף אותנו - יחד. שניתן לקול כאבנו המשותף, להישמע ברמה ביום הזיכרון הזה כשהוא נקי ממחלוקות. כשאנו בוכים על בנינו ובנותינו. כשאנו ממאנים להינחם, כי אינם.
על חלקת קברים אחת, אני מבקש לדבר כאן הערב - חלקה 9. בשורה הראשונה, קבר ראשון ניצבת בדממה, מצבתו של הצעיר בחללי החלקה, טוראי יוסף צבי שטראוס. יוסי, יליד הונגריה, נער צעיר, חרדי, פליט שואה, הצטרף לחבורת הנוער של 'אגודת ישראל', עלה בספינת המעפילים 'לטרון' גורש לקפריסין, התעקש וחזר. הוא היה תלמיד ישיבת 'קול תורה' בירושלים, שבברכת רבותיו, התנדב למערכה, ונפל בקרב באזור ארמון הנצי"ב, כשהוא רק בן 17.
לצידו של יוסי, טמון יוסף אחרק, שעלה ארצה מתימן, שלוש שנים לפני שנהרג בהגנה על שכונת מאה שערים בירושלים. 'הוא חלם לבנות חיים חדשים במולדת האהובה', כך כתבו קרובי משפחתו, שהניח אחריו אישה צעירה ותינוק בן כמה חודשים. וקו נמתח, מהונגריה לתימן, ומשתיהן לירושלים - לחלקה תשע.
כשביקשו מהקונסרבטוריון של ירושלים לשלוח את אריק פניגשטיין, המוסיקאי המחונן, להשתלמות מעבר לים, הוא סרב ואמר: 'לא אוכל לעזוב את הארץ בזמן המאבק'. סמל ראשון אריק פניגשטיין, צבר, בן ירושלים, שנמנה עם שורותיה של משטרת ישראל, במקביל לשירותו כחובש ב"הגנה", היה להרוג הראשון של כוח המגן הישראלי, לאחר קום המדינה
ביום בו נפל אריק, נהרגה גם רחל. על מצבתה כתוב: טוראי רחל זלצר-רייס בת עדה וישראל. וכשמתבוננים במצבה הסמוכה, תובנה איומה מפלחת את הלב, למקרא המילים: טוראי עדה זלצר-רייס. רחל בת עדה. רחל ועדה. אם ובת. עדה שנפרדה מ'ציפור נפשה' - הלא היא ביתה רחל - עת נמלטו מידי הנאצים. וחלפו השנים, והשוחט הנאצי שחט, ואם וביתה נפגשו כאן בירושלים, כנגד כל הסיכויים. רחל, התגייסה, לחמה בגוש עציון, ונפלה כלוחמת לח"י, על 'גג המוות', הסמוך לעיר העתיקה. כשהודיעו לעדה על מות בתה היא אמרה: 'אני כבר יודעת'. כעבור שלושה חודשים מתה גם היא, משברון לב
והמצבות הדוממות - לוחותיה של הברית, ממשיכות לדבר, בקול דממה דקה: רחמים אליעזר - איש גיוס חוץ לארץ - מבולגריה, ורפאל פרגי פדלון מלוב, וליאון מוריס אמזל מצרפת, ודויד הר זהב ואפרים אוסטר מפולין, ויעקוב ורנר מילר - יליד גרמניה, וישראל פניגשטיין - הקופאי מקולנוע 'אוריון'. כולם-כולם - טמונים בחלקה 9. כולם - מכל הגוונים, ארצות המוצא, המקצועות ואורחות החיים. כולם האמינו בתקומת ישראל בארצו, כולם חלמו על מדינת ישראל, כולם רצו לבנות ולהבנות בה. כולם שילמו בחייהם את מחיר הבית הלאומי המשותף, כאן בארץ מולדתנו".
נאום הרמטכ"ל הרצי הלוי
24,213 חללי מערכות ישראל, וכל אחד יחידי בעולם. כאשר התגייסו לצה"ל, הם היו צעירים וצעירות שעתידם לפניהם, מלא בתקווה למשמעות, להשפעה ולחברות. כל אחד ואחת הם הבטחה שלא מומשה, תקווה שנגדעה באבחה אחת.
הבשורה הקשה מפצלת את שעון המשפחה לשניים: הזמן האחד מתרחק לאחור, אל חיים שהיו ואינם עוד. הזמן האחר נע קדימה, אל המשך החיים בצל האובדן. עדיין, רק 60 שניות בדקה, אך תנועת המחוגים כבדה תחת משא-הזיכרון והגעגוע הגובר. יש המייחלים למפגש עם יקירם כאן, או בעולם אחר, ויש המקווים, כי הזמן ימציא מרפא. לכל משפחה דרך משלה במסע הנורא הזה.
משפחות יקרות, את החלל הריק, אנו ממלאים במעשי יומיום המנכיחים את הנופלים בחיינו ויוצקים בהם ערך. קוראים לתינוק על שם דודו שנפל, מעניקים מלגה או מטיילים בשביל שנכבש ברגליהם של הבנים. השיח עם הנופלים נמשך גם אחרי לכתם: בשיר שכתבו, ובזה שנכתב עליהם, במכתב שהותירו, ובזה שנשלח אליהם, בדברים שאמרו, בשתיקת הנותרים ובזעקתם. בכל אלה אנו קובעים לנו "למה" חדש לחיות למענו, כך שיהא לנו הכוח לשאת את ה"איך".
מחר, נעמוד בבתי העלמין לצידם של בני המשפחות. אני מייחל, כי ביום הזה, שהוא מעל לכל זמן, נהיה נאמנים למורשתנו ונתמסר אך ורק להתייחדות עם זיכרון הנופלים ועם כאבנו על לכתם. מעל לכל זמן, ומעבר לכל מחלוקת. המחלוקת היא, אולי, המתנה היפה ביותר שהעניק העם היהודי לאנושות. עם ישראל נושא את הלל ושמאי כאלפיים שנה. בגמרא מסופר, כי על אף שנחלקו בית שמאי ובית הלל, הם לא נמנעו מנישואין אלה עם אלה. ללמדך, שחיבה ורעות נוהגים זה בזה לקיים מה שנאמר: "והאמת והשלום אהבו".
מוקדם יותר נערך הטקס בבית "יד לבנים" בירושלים, בהשתתפות ראש הממשלה בנימין נתניהו, יו"ר הכנסת אמיר אוחנה, ראש עיריית ירושלים משה ליאון ומשפחות שכולות. הטקס היה הראשון בסדרת טקסי זיכרון שייערכו לאורך כל היממה הקרובה, ויסתיימו בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל.
נתניהו התייחס לפיגוע בשוק מחנה יהודה בעיר שאירע דקות בודדות לפני תחילת הטקס בבית "יד לבנים". "לפני דקות אחדות, לא רחוק מכאן, נעשה ניסיון נוסף לרצוח את אזרחי ישראל. הפיגוע הזה, במקום הזה, ברגע הזה, מזכיר לנו שארץ ישראל ומדינת ישראל נקנות בייסורים רבים".
עוד אמר ראש הממשלה: "הפיגועים האלה באים בציפייה שיוכלו לנו ויעקרו אותנו מכאן, ואם הם יכלו היו רוצחים את כולנו. אבל הם לא יכלו לנו ואנחנו יכולנו להם. הקמנו מדינה לתפארת עם צבא לתפארת ומשטרה לתפארת, במחיר קורע לבבות".
על רקע החשש מקריאות והפרעות, האבטחה במקום גדולה במיוחד. מוקדם יותר השבוע הודיעו שרים וחברי כנסת רבים על ביטול הגעתם לטקסי יום הזיכרון הממלכתיים בבתי העלמין, בשל הביקורת הציבורית שהופנתה כלפיהם, גם בקרב משפחות שכולות. השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר מתכוון להשתתף ולשאת דברים בטקס הזיכרון הרשמי בבית העלמין הצבאי בבאר שבע, למרות הדרישה שלא יעשה זאת.
מיד אחרי הצפירה, יחלו עצרות הזיכרון ברחבי הארץ, כשבראשן הטקס הממלכתי להדלקת נר זיכרון ברחבת הכותל בירושלים במעמד נשיא המדינה יצחק הרצוג, שר הביטחון יואב גלנט והרמטכ"ל הרצי הלוי. מחר ב-08:30 יחל מעמד הקראת שמות חללי מערכות ישראל בהיכל הזיכרון בהר הרצל ובשעה 11:00 תישמע צפירה בת שתי דקות. בתום הצפירה יחל הטקס הממלכתי בהר הרצל. ב-11:02, יחלוף מעל בית העלמין הצבאי והיכל הזיכרון בהר הרצל מטס של מטוסי קרב במבנה חסר. בשעה 13:00 יתקיים טקס האזכרה הממלכתי לחללי פעולות האיבה.
עוד בוואלה!
אירועי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה
הכותל המערבי
20:00 - זוכרים, שרים ומספרים בבריכת הסולטן בירושלים
20:30 - אירוע "שרים בכיכר" בספורטק תל אביב
21:15 - אירוע "שירים לזכרם" בכנסת
יום שלישי
08:30 - מעמד הקראת שמות חללי מערכות ישראל בהיכל הזיכרון הממלכתי בהר הרצל
11:00 - צפירה בת שתי דקות תישמע ברחבי הארץ, ולאחריה יחל הטקס הממלכתי לחללי מערכות ישראל בהיכל הזיכרון הממלכתי בהר הרצל
13:00 - טקס האזכרה הממלכתי לזכר חללי פעולות האיבה