אפשר היה לראות את זה בא מהרגע שמירי רגב החרימה את מרב מיכאלי וסירבה לקיים טקס החלפת תפקידים רשמי בלשכת שרת התחבורה. מהרגע שרגב התיישבה על הכורסא של מיכאלי, היא בחרה להתעלם ממשבר התחבורה ולצאת במסע למחיקת כל המינויים והיוזמות של מיכאלי, מוצלחים או לא.
ממשלת נתניהו השישית: לפרויקט המיוחד בוואלה! - לחצו כאן
היא מינתה את מקורבה משה בן זקן למנכ"ל בפועל של משרד התחבורה, למרות שוועדת המינויים של שירות המדינה פסלה אותו על חוסר ניסיון וזיקה פוליטית. אחר כך הדיחה את מנכ"ל רשות שדות התעופה, אלוף (מיל') חגי טופולנסקי, שנכנס לתפקידו רק שבעה חודשים לפני כן ואת ראש מנהל התשתיות במשרד שי קדם. ראש רשות התחבורה הציבורית רן שדמי וראש אגף הרכבות אליאס מטר עזבו לבד, כשהבינו שמבחינת רגב - אנשי מקצוע מוערכים, שאינם מזוהים פוליטית, הם רק סטטיסטים בהצגות המשילות שלה.
במקביל, גם ברכבת ישראל לא שקט. הדירקטוריון בראשות מקורבה, עו"ד משה שמעוני, דן בהדחת המנכ"ל המוערך מיכה מייקסנר. לא הספיק לרגב שמייקסנר הוציא את פרויקט החישמול מהבוץ, השיג הסכם עבודה חדש עם יו"ר הוועד גילה אדרעי והסכם הפעלה חדש עם האוצר. הבעיה שמייקסנר מונה עוד בימי כהונתו של ישראל כ"ץ במשרד, ושסירב לאפשר מינויים פוליטיים שניסתה לקדם ברכבת.
במסגרת הניסיון שלה למחוק כל מהלך של מיכאלי, ביטלה רגב בפועל את נתיב ההעדפה לתחבורה ציבורית בדרך לירושלים, מאפשרת ליותר מכוניות פרטיות לנסוע בו ומאטה את תנועת אלפי נוסעי האוטובוסים בשעות העומס בכ-15 דקות. רגב גם הכריזה על רפורמת מחירים חדשה בתחבורה הציבורית, אחרי שזו של רגב עוררה את זעם הסיעות החרדיות בשל ביטול ההנחות ביישובים החרדיים, הוסיפה הנחות חדשות ודרשה ממשרד האוצר 750 מיליון שקל בשנה למימונה. באוצר, שהיה חלק מגיבוש הרפורמה של מיכאלי, סירבו, וכך עד עכשיו הרפורמה תקועה יחד עם תקציב משרד התחבורה כולו.
והמשילות? רגב איימה לעצור את פרויקט המטרו עד שיקודמו רכבות לקריית שמונה ואילת, ומיהרה לקדם אותו בלחץ שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. היא איימה לפעול אם הקו האדום של הרכבת הקלה המרכז לא יפעל עד יום העצמאות, והוא ייחנך רק חודש אחר כך.
אבל רגב אינה היחידה שהניהול שלה רק החמיר את משרד התחבורה שמדינת ישראל רק שוקעת בו יותר ויותר. גם בכנסת החליטו לדרוס את אנשי המקצוע: יו"ר ועדת הכלכלה דוד ביטן איים שיזום חוק לביטול הכפלת תעריפי החנייה בתל אביב לנהגים שאינם תושבי העיר ל-12 שקל, ונועד לנהל ביקושים לאור המחסור במקומות חנייה ולעודד מבקרים להגיע לעיר בתחבורה ציבורית.
הסיעות החרדיות סימנו את חוק אגרות הגודש במרכז, שנועד גם הוא לנהל ביקושים, להפחית פקקים ולגייס מימון לשדרוג התחבורה הציבורית ובניית המטרו בטענה שהוא פוגע בפריפריה. זאת בזמן שנתוני האוצר מראים שרוב משלמי האגרה יהיו תושבי הערים האמידות במרכז.
רגב לא הביאה הצעת החלטה רשמית לביטול החוק, שנדרשת אחרי שהחוק אושר בכנסת, ופשוט הורתה לחברת נתיבי איילון להקפיא את המכרז למציאת מפעיל עבורו, ללא כל חוות דעת מקצועית שתתמוך בביטול.
משברים בוערים שירשה ממיכאלי פשוט לא טופלו: לא הצורך בגיוס תקציבים להגדלת שכר נהגי האוטובוסים, לאור המחסור במועמדים שמוכנים לעבוד בשכר הקיים וביטולי הנסיעות בגללו ולא הצורך בהחלטה על מיקומו של שדה התעופה המשלים לנתב"ג.
אנשי המקצוע קבעו שוב ושוב ששדה אזרחי ברמת דוד הוא האופציה הטובה ביותר. רגב הצהירה על העדפתה לאופציית נבטים שחיל האוויר ומשרד הביטחון דוחים, ואת המחיר נשלם בתוך שנים ספורות בנתב"ג שיגיע למלוא הקיבולת שלו, מה שיאריך את הפקקים בדרך למטוסים, ייקר את הטיסות, אבל אולי יגרום לפקקי היום יום להיראות כמו משחק ילדים במכוניות צעצוע.
אבל אולי המהפכה המשפטית, שרגב היא אחת מהתומכות הגדולות שלה, תפתור את הבעיה: רובם המוחלט של טייסי אל על, ארקיע וישראיר, הם טייסי מילואים של חיל האוויר, שלהערכת איגוד הטייסים יהיו חשופים לצווי מעצר באירופה ובמדינות אחרות אם תיושם הרפרומה והעולם יאבד אמון במערכת המשפט הישראלית. אם לא יהיה מי שיטיס את הישראלים לחו"ל, לא יהיו פקקים בנתב"ג, לא?