בפרק האחרון של ספרו האוטוביוגרפי "ביבי סיפור חיי" שיצא לאור בשנה שעברה, ראש הממשלה בנימין נתניהו כתב: "כל יצור חי חייב לשמר את היכולת לזהות סכנה מבעוד מועד כדי להיערך לקראתה". זו הנחת יסוד ביולוגית מוכרת מהלקסיקון של נתניהו, שמיוחסת לאביו, בן ציון, שראש הממשלה אוהב לשלב בנאומיו כדי להתריע מהסכנות האורבות (איראן) או להחמיא לעצמו על זיהוי מוקדם והחלטות גדולות (כמו חיסוני הקורונה או האביב הערבי). אך מאז כתיבת הספר נראה שמשהו באינסטינקט הקיומי הבסיסי של נתניהו נשחק: המהפכה המשפטית של ממשלתו השישית הובילה למשבר הפוליטי, החברתי, הכלכלי והמדיני החמור ביותר בתולדות ישראל, שמסכן את יסודות קיומה. מי שבעבר תבע לעצמו את הכינוי "הראשון לזהות" ומתגאה ביכולתו לחזות אסונות והתפתחויות לא ראה את זה בא. וגם אחרי שזיהה - הוא לא עשה דבר כדי לנטרל את הסכנה.
חודשיים וחצי עברו מאז ששר המשפטים יריב לוין הציג לראשונה את המהפכה המשפטית, ומשבוע לשבוע גוברות ומחריפות האזהרות וההתרעות ממלחמת אחים, מפולת כלכלית, סרבנות בצה"ל ושלל סכנות אורבות, שעלולות לפרק את המדינה מבפנים ולחשוף אותה לאויבים שבחוץ. מאות אלפי אזרחים זועקים ברחובות, ראשי המשק, ההייטק והכלכלנים הבכירים בארץ ובעולם מבעיתים בשחורות, רמטכ"לים, ראשי מוסד וראשי שב"כ לשעבר מתייצבים בזה אחר זה להרים דגל שחור לגבי השלכות השינויים המשטריים על ביטחונה של ישראל, בבית הלבן ובירות נוספות מעבירים מסרים חדים של דאגה מההתפתחויות, ועל שולחנו של ראש הממשלה מחכה מצבור של מכתבים, עצומות ופניות אישיות, לעצור ולחשב מסלול מחדש.
במשך 11 שבועות, נתניהו שמע את כל התחזיות השחורות ונבואות הזעם, ועד עכשיו, לא עשה כלום בשביל למנוע מהן להתגשם. הממשלה לא קיימה דיון אחד מסודר במהפכה המשפטית, הקבינט המדיני-ביטחוני לא עסק בסכנות שהיא מייצרת לצה"ל, החששות הכלכליים הועלו ביעף בדיוני התקציב אבל נותרו כהערת שוליים. גם אם נתניהו לא צפה מראש את עוצמת ההדף מהרפורמה של לוין, מהרגע שזיהה את הסכנה, כמו כל יצור חי, יכול וצריך היה להתגונן ולהיערך.
רק שבחסות האיסור של היועמ"שית לעסוק במהפכה המשפטית בגלל כתבי האישום הוא הסיר את הידיים מההגה והעביר אותו לשר המשפטים ויו"ר ועדת החוקה שמחה רוטמן. וכשכבר הבין את גודל הסכנה והצרה, הוא גילה שהוא איבד שליטה. נתניהו קרא את הסימנים המבהילים והתמרורים האדומים כבר לפני מספר שבועות, אך בכל פעם שהציע או הורה ללוין לעצור - הוא נענה בלאו מוחלט.
גם השבוע, לקראת פרסום מתווה הנשיא הרצוג, ראש הממשלה רצה מאוד למצוא נוסחה מוסכמת שתאפשר לקואליציה להגיב בחיוב, לגלגל את משחקי הפשרה וההידברות אל ראשי האופוזיציה ולהרגיע לפחות חלק מהמחאה. הוא שיגר לבית הנשיא את מקורבו השר רון דרמר, שישב עד השעות הקטנות של הלילה במאמץ להגיע להבנות על המתווה הנשיאותי. הרצוג כינס את מיטב המוחות המשפטיים בארץ, מכל קצוות הקשת הפוליטית והאקדמית, מהמכון הישראלי לדמוקרטיה דרך מכון תכלית ועד פורום קהלת, שהצליחו להגיע להסכמות חוקתיות משמעותיות ברוב ניכר מהנושאים, אפילו פורצות דרך ברמת מכוני המחקר האידיאולוגיים שהיו מעורבים בדיונים. אבל בשביל לסגור את הפערים האחרונים - השליטה בוועדה לבחירת שופטים והרוב הדרוש לפסילת חוקים - נדרש קווץ' פוליטי מצד האדריכלים והשליחים.
הוועדה לבחירת שופטים הייתה ונותרה הליבה הטעונה ביותר של מהפכת לוין. שר המשפטים לא מוכן להתגמש על רוב קואליציוני מובהק למינוי שופטים ללא וטו, בעוד נמעני הפשרה - בין אם במחאה, באופוזיציה או בית הנשיא - לא יקבלו פוליטיזציה של הוועדה. בקואליציה ניסו לגלגל כל מיני פתרונות זמניים יצירתיים, שיאפשרו לשר המשפטים למנות 4-2 שופטים ללא וטו, מבלי לשנות את ההרכב הקבוע של הוועדה, אך אף אחד מהם לא התקבל. ועדיין, למרות הפער, נתניהו רצה להגיב בחיוב למתווה הנשיא, ולו רק משיקולים טקטיים.
הוא דחה את ההמראה שלו לברלין ביום רביעי וכינס התייעצות חירום בכנסת עם יו"ר ש"ס אריה דרעי, דרמר, רוטמן ולוין שיושב שבעה על אביו מחובר מהבית על הקו. לוין הבהיר, שוב, שלא יוותר על ליבת התוכנית שלו, כשברקע אקדח התפטרות שמונח השולחן ממזמן במידה וראש הממשלה יבלום אותו. בלשכת נתניהו עוד בדקו אם בבית הנשיא יסכימו לפצל את הסעיפים הנוגעים לוועדה לבחירת שופטים ופסילת החוקים, כדי שיוכל בכל זאת לברך על המתווה כבסיס להידברות. כאן הכול התפוצץ. הנשיא הבין שגם אם נתניהו רוצה להתפשר, הוא לא מסוגל, כי לוין ושותפיו לא מאפשרים לו.
כתבות נוספות בוואלה! על המהפכה המשפטית
זו הייתה הפעם השלישית שהרצוג הושיט לנתניהו חבל הצלה מהמשברים והסכנות של המהפכה המשפטית, ולא מצא יד מושטת בחזרה. כמה שעות אחר כך, כשהנשיא הציג את "מתווה העם" - הוא בחר בגרסה מוקשחת וליברלית מזו שנתניהו, לוין ורוטמן הכירו וציפו לה. וקבלת הפנים של הביביסטים, בהתאם, הייתה חדה וזועמת - דחייה מוחלטת, בשילוב תקיפות מכוערות על כניעה לשמאל והחלפת רצון העם - ותיאבון מוגבר להשלים את החקיקה בשבועיים הקרובים בקריאה שנייה ושלישית, עד 3 באפריל, בדיוק לפי הלו"ז המקורי. בקואליציה נערכים לריכוכים חד צדדיים בחוקי המהפכה, רובם עזים שלוין ורוטמן הכניסו מראש כדי להיפרד מהן אן לדחות אותם בישורת האחרונה, ולו רק כאתנן לדרישות הפשרה של יולי אדלשטיין ודוד ביטן.
גם קריסת מתווה העם של הנשיא הרצוג היא לא בהכרח עובדה מוגמרת. בקואליציה אמנם דחו והתנערו, אבל באופוזיציה בירכו עליו וקיבלו אותו כבסיס למשא למתן, כך שבכל רגע נתון הוא יכול לקום לתחיה מאוחרת, במידה ונתניהו ירצה או יצליח, לכפות על ממשלתו. בהיעדר מתווה פשרה, וללא פרטנר להידברות או הסכמית, ובלי ברכת הדרך של הנשיא - גוברת הסכנה למשבר חוקתי במידה וייפסלו בבג"ץ. עוד קודם לכן, ככל שיתקרב מועד ההצבעה הסופית על החוקים, צפויה גם הסלמה נוספת של המחאה, וגם של קריאות הסרבנות של המילואימניקים שמאיימות לפורר את צה"ל ולחלחל גם לגופים אחרים במערכת הביטחון. בשלב הזה, נתניהו כבר מזהה את כל הסכנות, אבל בניגוד למוטו הקיומי שלו עצמו, הוא עדייו לא פועל בשביל למנוע אותן.